כמעט ושכחתי, שלום!
נזכרתי שיש אנשים שאין להם פייסבוק או טוויטר (!), ועוד קוראים אותי כאן.

אז שתדעו:

ערוכת איורים של המאייר ויוצר הקומיקס אמיתי סנדי.

איורים "לגדולים" לעיתונים ומגזינים, כרזות למסיבות והופעות ועוד - מסטיות של פינגוינים ועד יצחק רבין.

איורים "לילדים" לספרי ועיתוני ילדים - מגיבורים מיתולוגים כמו אודין אל הרעם ודוד מלך ישראל ועד חיות אמיתיות ודמיוניות.

העבודות יוצעו למכירה, יהיו הדפסים במחיר בר השגה וגם היצע נבחר של ספרי וחוברות קומיקס של יוצרים ישראלים מגוונים, למבוגרים ולילדים.

בחלל מתארח גם המאייר מתן כהן עם איורים וקומיקס פרי עטו.

אירוע ה"פתיחה" יתרחש דווקא ביום חמישי ה-29 החל מ-20:00.

אני אהיה שם כנראה כל השבוע פרט לרביעי.

מוזמנות ומוזמנים!

התערוכה תוצג בגלריה ברביעיית פלורנטין, דרך סלמה 43 (פינת רחוב אברבנאל) בשבוע החנוכה:
בימים א-ה ושבת בשעות 16:00-22:00 
ובשישי בשעות 10:00-14:00. הכניסה חופשית. 

לפני כשלוש שנים זכיתי להכיר את הבמאי התיעודי ישרי הלפרן ("פצצות בדרך לסוף העולם"), כשגייס אותי כמאייר ראשי, את אורי אינקס כבמאי אנימציה וצוות של אנימטורים שדים להפיק טיזר טריילר קצר לסרט תיעודי באנימציה. הטריילר דווקא הצליח מאוד בפסטיבל הסרטים התיעודי הקנדי אליו טס ישרי, אבל מאז ההפקה לא התקדמה והוא עסק בינתיים בפרוייקטים אחרים, ביניהם "זכות אבות" על מאבק האבות הגרושים, ובשנתיים האחרונות על הסרט הזה, "רקדנית, עמוד וסרט".

איזה איש הישרי הזה, כשהוא מתלהב הוא מתלהב, ועיניו הכחולות-אפורות יורות גיצים. הלוואי עלי האנרגיות שלו.

בקיצור, ריקוד על עמוד זה לא סטריפטיז, למרות ששם מקורותיו. זה יותר דומה להתעמלות אומנותית. זה עדיין די סקסי, אבל הרקדנית לא מורידה את הבגדים.

כוכבת הסרט היא נטע לי לוי, בחורה מרשימה, אישה חזקה וחדורת מטרה אך לא חסרת חוש הומור. בצילומים ישרי השוביניסט מנסה לחמם אותה והיא מתעצבנת עליו ומשפיטה אותו בחוכמה ובחיוך. הנה, תראו דוגמא בטריילר.

בקיצור, אז הוא מתקשר אלי יום שישי אחד בצהריים, מספר לי על הסרט, מתלהב, ודורש שאבוא לראות את הסרט. קבענו לשבת אחה"צ. חצי שעה אחר כך הוא מתקשר שוב: "נו, אתה לא רוצה לראות את הסרט?!". "טוב, טוב, אני אצלך עוד חצי שעה".

בפרוייקט הזה ישרי היה הארט דיירקטור ודי עשיתי מה שהוא רצה. כבר בטלפון הוא קבע את הכיוון: היא צריכה להיות גם חזקה וגם סקסית, ועל עמוד. הוא הזכיר את הפוסטר "We Can Do It!" עם האשה שעושה שריר ואגרוף. וגם: "אני רוצה שכל רקדנית עמוד תרצה לתלות את הפוסטר הזה מעל המיטה!".

עשיתי סקיצה כבר אחרי שיחת הטלפון, עוד לפני שיצאתי אליו לראות את הסרט. אני לא מוצא אותה עכשיו בבלאגן שלי, אבל הסקיצה הבאה שעשיתי די דומה:

ישרי מייד פסק: פוזה מצויינת, אבל אתה חייב לעשות לה דיאטה חריפה!

סקיצות צבעוניות ראשונות. הכיוון שאני רציתי היה זה הזוהר עם ההופעה החיה ואורות הבמה:

הצעתי גם לחתוך את התמונה לקלוז אפ על נטע והאגרוף:

קו לא סופי:

הקרנת בכורה בדוקאביב, 6.5 יום ג' 20:45.

הקרנות חודש מאי סינמטק תל אביב:

10.5 יום ו' 20:15

14.5 יום ג' ערב שבועות 24:00

15.5 יום ד' שבועות 15:00

18.5 שבת 15:00

21.5 יום ג' 22:00

25.5 שבת 15:00

28.5 יום ג' 22:00

ימים לא קלים עוברים על כוחותיי. אבל קראתי כמה ספרים ואני יכול לספר לכם קצת על איך הם היו, וגם קיבלתי פנזין בדואר.

פנזין: עיר העבדים של גלנדון ואיזבלה

פנזין מוצלח, היום קיבלתי את הגיליון השני בדואר. בעידן האינטרנט, פנזין מודפס שנשלח בדואר ישראל הוא מצרך נדיר ומשמח, ועוד יותר כשהוא מלא בקומיקס פוליטי חברתי נשכני, רלוונטי וגם מצחיק.

חלק מהסטריפים גו"א לא התאפקו ושיתפו גם בבלוגם השוקק חיים, חלק בלעדיים למהדורה המודפסת. קומיקס סאטירי פוליטי בישראל הוא נדיר לא פחות, נראה שכרגע גו"א הם היחידים שעושים כאלה. לא כל סטריפ שלהם פוגע בול, אבל הם מייצרים הרבה וחלקם חזקים. כל מי שרוצה יכול לשלוח להם את כתובת הדואר שלו ולקבל גם, עד גמר המלאי.

ספר: ג'ינגיס ח'אן מאת ג'ק ותרפורד, הוצאת דביר

בדיוק היום גם יצחק נוי כתב על הספר הזה במוסף הספרים של הארץ. ספר מעניין לכל חובב היסטוריה, המתאר את הקמתה של האימפריה המונגולית ושגשוגה בדרכים שונות ע"י ג'ינגיס חאן ויורשיו. כמשקל נגד למאות שנים של דמוניזציה שעשו למונגולים אויביהם, הספר הזה מדגיש את הצדדים הטובים יותר של המונגולים. זה ספר כתוב היטב, קולח וזורם.

למונגולים לא הייתה תרבות מפותחת או טכנולוגיה מתקדמת, אבל הם הפכו את החיסרון הזה ליתרון: הם היו פתוחים מספיק כדי לאמץ חידושים של עמים רבים שאותם כבשו או שאיתם סחרו. ועוד דבר חשוב: הם אפשרו חופש דת מוחלט תחת שלטונם. ג'ינגיס חאן גם סידר פטור ממס להרבה מקצועות כמו אנשי דת, מורים, סופרים ועוד.

הם פתחו את העולם למסחר ענף בין המזרח למערב (סין-אירופה), הביאו לאירופה חידושים רבים, ובמשתמע עזרו לה לצאת מחשכת ימי הביניים אל הרנסנס. מצד שני הם נאשמים בהבאת מגפת הדבר לאירופה.

כשמרקו פולו האיטלקי נסע לסין, זה היה אל חצרו של קובלאי חאן, נכדו של ג'ינגיס, ששלט אז בסין.

שורה תחתונה: ספר מומלץ.

ספר: סודו של סיסרא מאת אדם זרטל, הוצאת דביר

אדם זרטל ידוע כארכיאולוג שמחפש הוכחות ארכיאולוגיות לנכונות סיפורי התנ"ך. הוא שנוי במחלוקת בתחומו, וכבר כתבתי פה על ארכיאולוגים שמציגים תזות שמנוגדות לדעתו, אבל בספר הזה זה לא מהווה בעיה, כי הנושא לא נראה לי שנוי במחלוקת במיוחד.

לעומת ג'ינגיס חאן שפורש סיפור רחב יריעה שמשתרע על פני יבשות ומאות, הנושא של זרטל קטן וספציפי: חפירה בחורבות של יישוב קדמון בכרמל הביאה אותו להתחקות על קנקנם של יושביו, משום שמאפיינים רבים של היישוב שונים מאוד מהמקובל באותו זמן בארץ. זרטל מעלה את ההשערה שמדובר ביישוב של גויי הים, וטוען שהם למעשה הגיעו מהאי סרדיניה, ושסיסרא התנ"כי, זה שנלחם בברק ושנהרג על ידי יעל ביתד של אוהל, גם הוא שייך לאותו שבט מסרדיניה שהיגר לחופי ארץ ישראל באותו הזמן או אפילו לפני הפלישתים.

תעלומות ארכיאולוגיות והמצוד אחר פתרונן יכולים להיות מאוד מעניינים, אבל זרטל הוא לא סופר שיודע לייצר את הדרמה הזאת כמו שצריך. זה ספר מעניין לחובבי היסטוריה וארכיאולוגיה כמוני, אבל אני לא יודע כמה הוא יצליח לעניין את מי שצריך גם סיפור כתוב היטב ולא רק דיון פרטני בצורתן המיוחדת של חומות עתיקות.

ועוד הערה: את שני הספרים קניתי יחד, ולא נעלם ממני הדמיון בין כריכותיהם. עיצב את שניהם עבור אותה הוצאה אמרי זרטל, בנו של אדם זרטל. אם הייתה כאן כוונה ליצור סדרתיות, לא ברור למה לא הלכו עם זה עד הסוף, אותו פונט למשל. ואם לא, זו תעודת עניות למעצב.

שלא במפתיע, זרטל עיצב גם את הכריכה לספר השלישי שקראתי לאחרונה:

מכונת הממים מאת סוזן בלקמור, הוצאת כנרת

את המושג מם טבע ריצ'ארד דוקינס, כמקבילו של הגן בשדה התרבות. דוקינס טען שכשם שהגנים מתחרים ומשתפים פעולה כדי להיטיב להשתכפל הלאה, כך גם הממים פועלים ממוחותיהם של בני האדם. יתרה מזאת – הוא טוען שהממים ישתחררו בסוף מכל תלות בגנים.

סוזן בלקמור כנראה תכננה לכתוב את ספר המפתח בנושא הממים, שיעשה להם את מה שהגן האנוכי עשה לגנים. אבל לצערי היא איננה מבריקה, חדה או שנונה כמו דוקינס. דוקינס הוא רב אמן בהסברת רעיונות מורכבים ביותר אפילו להדיוטות כמוני. בלקמור לא. היא חופרת, ולא מצליחה לזקק רעיונות מורכבים להסברים פשוטים.

ומה שיותר גרוע, היא לא מחדשת כמעט כלום. כל מי שקרא את דוקינס וחשב קצת על ממים כבר נתקל באותן תובנות שלה.

סוכן תרבות כתב קצת על איך בלקמור מתארת את יתרונות האלטרואיזם.

הכריכה של זרטל היא מופת של אנאכרוניזם. היא אולי הייתה יכולה להיות אופנתית בשנות השבעים או השמונים, אבל בנאדם, אנחנו בשנות האלפיים.

היה לי עוד מה לספר לכם אבל עכשיו אני כבר לא זוכר מה. אולי אוסיף את זה אחר כך.

נ.ב. אם כבר ממים, אי אפשר בלי להזכיר את מים בייס.

עין שעורה

מאת ובהוצאת אבי בלייר ואסא זיידמן

"עין שעורה" מגולל את סיפורם של שני קיבוצניקים מבוגרים שנקלעו למקום הלא-נכון בזמן הלא-נכון. טעות קטנה בניווט גורמת לכך שהם מסתבכים, על לא עוול בכפם, בשוד מזויין במוזיאון ארץ-ישראל המגובה ע"י פושע גדול ומבוצע ע"י פושע קטן.

הסיפור של "עין שעורה" הוא סיפור ישראלי מובהק – הדמויות הסטריאוטיפיות-במכוון, הסיטואציות מקומיות והשפה ייחודית, כל זאת על רקע נופים המוכרים היטב לכולנו וצויירו בדיוק ובקפדנות. עלילת עין שעורה מתפרשת על מספר חוברות (כל חוברת 22 עמודים בשחור-לבן, 23x26 ס"מ) ורוקמות סיפור מתח המשאיר את הקורא בציפיה מתמדת למתרחש, עד כדי המעבר מדף לדף.

אבי בלייר (35) עוסק בתחום האיור והאנימציה כמעט עשרים שנה. עבד כבמאי אנימציה, מנהל קריאטיב, אנימטור ראשי ומאייר לעיתונים מובילים. ביים פיילוט ל-Film Roman (“The Simpsons”) , פתיחים לתוכניות טלוויזיה ודמויותיו מופיעות בסדרות אנימציה ובפרסומות. במקביל, יוצר כעת אבי את סרט האנימציה העצמאי הראשון שלו.

אסא זיידמן (35), מהנדס תעשיה וניהול בהכשרתו, עוסק בכתיבה מזה שנים. לאחר שיצר את סידרת האינטרנט "רס"ב שמעון", זכה בשלוש תחרויות סיפורים קצרים של nrg-מעריב והיה בעל טור סאטירי קבוע בעיתון "שלום טורונטו" ובאתר "חדשות מחלקה ראשונה" – פנה לכתיבת הרומן הגרפי הראשון שלו עם אבי.

השקה חגיגית: יום שישי הזה, 13.8 בשעה 11:00 בחנות קומיקס וירקות!

כתבה מתלהבת במיוחד בעיתון הקיבוץ של ידיעות.

ויש גם הרצאה בפסטיבל על איך יצרו את הקומיקס.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לאסא ואבי על המחווה המרגשת של עיצוב אחד מהגיבורים שלהם ע"פ דמותי. טוב לדעת שאני נראה מצויין אפילו בכובע טמבל.

מחולות לקומיקס

מאת אלון רוזנבלום ודורית מיה גור

בהוצאת עיריית חולון והמוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון

הספר מוקדש לסיפורה של העיר חולון - החוגגת השנה 70 להיווסדה והחל משנת הלימודים הבאה ישולב בתוכנית הלימודים בבתי הספר בעיר.

זהו רומן גרפי היסטורי ראשון מסוגו בישראל, המבוסס על תחקיר מקיף שערכו רוזנבלום וגור בארכיונים ובספריות, ומציג בצורת קומיקס כמה תחנות מרכזיות בהיסטוריה של העיר חולון. דורית התבססה על צילומים מעשרות שנים.

את הספר איירה דורית מיה גור, אמנית קומיקס, ילידת חולון, שיצרה בשנים האחרונות את "פלאפלמן" - אחד מגיבורי העל הבודדים בקומיקס הישראלי.

על מלאכת הכתיבה מונה אלון רוזנבלום, מנהל התוכן של סינמטק חולון,
שגם עבד עם דורית מיה גור על אחת מחוברות פלאפלמן.

כתבה על איך נוצר הספר באתר המוזיאון

אירוע השקה במוזיאון הקומיקס

יום שלישי ה-3.8, 19:00

ויצמן 61 חולון, אוטובוס מספר 3 מהכרמלית ומאלנבי בת"א

האירוע בפייסבוק

עור שני – טבילת אש
מאת ובהוצאת איתי שקד
סדרה העוקבת אחר ההדרדרות המוסרית של לוחם בפשע, למאבקו לטיהור הפשע מהרחובות השפעה הרסנית עליו, 
על משפחתו שגידלה אותו להאמין בערכי מוסר גבוהים, על יחסיו עם הקרובים אליו ובעיקר על יחסיו עם ידידת הנפש שלו. 

פורמט קומיקס, 40 עמודי צבע מלא.

Cycles End

מאת ובהוצאת אורי איילון

גודל קומיקס, 63 עמודים, שחור-לבן

אסופת סיפורים קצרים על חיים ומוות, גורל ומחזוריות.
החל מתקופת הוויקינגים, דרך פיראטים, המערב הפרוע וימינו ועד לעתיד הרחוק, אנשים כלואים בתוך המחזור שאנו קוראים לו גורל ואין דרך החוצה! עם ציור עטיפה של אמן הקומיקס האגדי וולטר סימונסון (Walter Simonson)!

Rise of the Outlanders

מאת ובהוצאת אורי איילון
גודל קומיקס, 72 עמודים, שחור-לבן

כאשר גזע חוצונים משתלט על כדור הארץ, אנשים נקלעים למצבים שונים אשר ישנו את חייהם ללא היכר.
קובץ סיפורים המתארים פלישה חוצונית מכמה נקודות מבט ומצבים שונים ביותר החל מאדם שמגלה שהיקר לו מכל הוא למעשה מרגל חוצוני וכלה בסיפורו של לוחם קומנדו בקרבות הניטשים בערים הרוסות ...

Zombies of the World

מאת ובהוצאת אורי איילון
גודל קומיקס, 12 עמודים, שחור-לבן
פורטרטים של זומבים מתקופות העבר. כל הרוכש חוברת יקבל איור מקורי של זומבי לבקשתו!

על היוצר:

אורי איילון כל כך אוהב קומיקס, שהוא עבר לניו יורק, התקבל להתמחות בMarvel, וסיים בהצטיינות לימודים ב- School of Visual Arts. כמו כן, בלילות הוא היה ידוע בתור "איש החמוס", אימת פושעי ניו יורק והאנשים שלא אוהבים חמוסים באופן כללי.

***

היי, וולטר סימונסון! הוא באמת היה כוכב בשנות השמונים. התקופה שבה הוא יצר את ת'ור אל הרעם הייתה אחת מסדרות הקומיקס הראשונות שקראתי בערך בגיל 12-13. הוא הפך את ת'ור לצפרדע! זה היה מצחיק.