למה יש גברים שאשכרה אוהבים לקבל מכות מבת הזוג שלהם?... מה נדפק איתם? מסתבר שהשטן של התואר התחתנה לפני חודש וחצי ואני לא ידעתי כמובן כי היא הייתה חסומה אצלי. אמאל'ה, היא פשוט הייתה גאה בזה שהיא מכה אותו... והיא אלימה ברמות. הזוי... בחיים שלי לא הייתי יכולה להרים יד על מישהו, בטח לא על גבר שאני אוהבת. מה נסגר?...

בעבודה שלי יש סטאז'ר שהתחיל את הסטאז' שבועיים לפני שהתחלתי לעבוד שם ממש חמוד, בגיל של אח שלי, פשוט גאון כזה, התקדם מאוד מהר בתארים וכו', הוא רגוע ממש ועוזר ואני ממש מעריכה את זה. קניתי לו לפני כמה ימים ביום ההולדת עוגה איכותית וזר לראש, הוא ממש התרגש וצילמתי אותו. הוא לא ציפה לזה כנראה.

חשבתי על זה כמה פעמים שאם הייתי מכירה מישהו בגילי כמוהו, עם אותה אינטילגנציה, רוגע ומראה (הוא נראה טוב) אז הייתי שמחה להכיר אותו ומשום מה זה ממש הבהיל אותי, המחשבה הזו, כאילו שאני נמשכת לבחור בגיל של אח שלי, בן 23. אני לא. לא.

לפני כמה ימים היה לי טקס סיום באוניברסיטה, ממש לא רציתי ללכת אבל הלכתי, היה הרבה יותר סביר ממה שחשבתי, באתי לאנשים וחיבקתי אותם. הדבר המוזר באמת היה כשד' (כן זוכרים אותו? הבחור מהתואר שהייתי דלוקה עליו ברמות?) שהגיע עם אמא שלו (איפה אשתך?...) בא אליי כשעמדתי עם ההורים והתעניין בי מה שלומי, עניתי לו בצורה לקונית מאוד. זה היה ממש ממש מוזר, הרגשתי שהוא בא ומסתכל לי בעיניים כדי לבחון אם יש לי עדיין אליו משהו, אין לי כמובן. את האמת שפחדתי מאיך שאגיב כשאראה אותו. הייתי בטוחה שהוא יהיה חרדי כי הבנתי שהוא התקרב מאוד לדת, אבל ראיתי שחיצונית הוא נשאר אותו הדבר. מקווה בשבילו שהכל בסדר עם אשתו ושהם לא התגרשו או משהו, לא בהיתי בו ברמה של לקלוט טבעת או שלא.

הרבה מהתואר שלי התארסו והתמסדו בשנה הזו, בטח יש כאלה שחושבים שאני לא אוהבת גברים כי הם אף פעם לא ראו אותי עם בן זוג. זה לא נכון, הלוואי והעו"ד החתיך שחוזר בתשובה היה רואה אותי והיינו יוצאים, הלוואי. אבל הוא נעלם שום מהאתר ושוב אין לי איך ליצור איתו קשר.

היה לי שבוע קשה, שבוע שאשכרה לא יכלתי לישון כמו שצריך, לראות טלוויזיה ולהנות ממשהו.

השבוע התחיל מהשיחה עם הדפוק ביום ראשון, הבחור מאתר ההכרויות שפשוט ביאס לי את החיים עם שיפוט אגרסיבי, כנראה חשב שהמנייאקיות שלו תעשה לי את זה. חסמתי אותו אחרי שהוא ביאס לי את הערב. הטיפש חשב שלמחרת הוא יוכל לפנות אליי ונמשיך בסבבה, אולי אפילו נתחתן.

בעבודה קיבלתי פידבקים חיובים מאנשים שאני עובדת מולם, סוף סוף מחמאות ונחת. משמח.

החברים שלי גם תמכו בי בגלל שהבחור הזה עורר בי רגשות של עצבים.

ביום שני היה לי ויכוח עם מישהו בעבודה שהסתיים בדיבור לא יפה שלו כלפיי, הבחור הזה עובד במשרה מעפנה ממש וגס רוח בכללי, אבל זו לא אשמתי כמובן, הרגשתי שבא לו לשחרר עליי עצבים וניסיתי להחליק ולהתעלם ממנו כי הדיבור שלו היה ממש לא נעים.

ברביעי הוא חיפש לריב איתי וצרח עליי את החיים, אמר לי דברים מזוויעים שאת חלקם הקלטתי כי הרגשתי מאויימת מאוד. 

בחמישי ושישי לא דיברתי איתו כמובן. כי יש להתווכח ויש לשרוף את הגשרים והוא שרף אותם בלי זכר לקיומם.

יש קולגה שגדולה ממני ב20 שנה ומורגש שהיא די מקנאה בי, ברמה של בוהה לי בגוף כשאני באה עם טייץ (הולכת/ חוזרת מאימון בדיוק) ומפרגנת לכולם חוץ ממני בפרצוף שלי ברמה של "אין אין על X, אין על Y. נכון Myonlysunshine:) שאין על X וY?!" כאילו... מה הקטע שלך? ואני עובדת ממש טוב, אבל היא מאויימת מאיזו סיבה שלא ברורה לי, יש בנינו פער גילאים גדול אז לא מבינה את הסיפור שלה. בהתחלה היא נראתה שמחבבת אותי אבל פתאום דעתה השתנתה. היא ועוד עובדת ממש צ'ילבות עוד הרבה מלפני שהגעתי, בקושי מדברות ומלכלכות אחת על השנייה מאחורי הגב וגם בפנים ברמיזות ועקיצות, לא נעים. שתיהן לא טלית שכולה תכלת, זה ברור. בגלל שעשיתי משמרות כפולות השבוע והרגשתי לא משהו הלכתי שעה לפני ביום שישי, כמובן שלא לפני שהודעתי לצוות שאני יוצאת. פתאום אני מקבלת שיחה מאותה אחת שגדולה ממני ב20 שנה, שיחה שמתחילה בזה שהיא "מתעניינת" בשלומי, ממשיכה בנזיפה שלא אמרתי לה שאני יוצאת כי היא ה"אחראית" כאשר המנהל שלי נעדר, אמרתי לה שהיא לא נכחה (היא כל הזמן בורחת לאיזה חדר למעלה, לא מתעסקת עם הקושי שיש לנו בעבודה) ואיחלתי לה שבת שלום. שנייה! היא לא סיימה את השיחה, היא פתחה עליי שאני צריכה לדבר על מה שמפריע לי כי כך זה בקרב אנשים שעובדים, שאני לא בסדר כי אני גרמתי לריב עם הפסיכופט שצרח עליי ושהוא היה בסדר. היא כמובןשלא לקחה את הצד שלי, תקפתי את הדעות שלה, שתסתום את הפה שלה, דוחפת את האף שלה לעניינים שלא שלה. כשאומרים לבנאדם דברים כאלה קשים כמו שאמרו לי... אני רוצה לראות את הפרייאר שמדבר עם מי שאמר לו דברים כאלה.

התכנון שלי הוא לעזוב לסניף אחר ולהשאיר אותם להתבשל עם עצמם, שיחפשו מי יחליף אותם בספטמבר כשחצי מהם יוצאים לחופשה. אני סיימתי שם.

היה לי גם קטע לא נעים עם מישהו בחדר הכושר, כאילו שכל סיטואציה מושכת את האחרת.

ככה זה, שבוע קשה. 

נקווה שהשבוע הזה יהיה טוב יותר. אמן.

הכרתי מישהו באפליקציית ההכרויות, משהו באיך שהוא פנה אליי משך אותי למרות שהוא עשה רושם של חוסר יציבות מסויימת בחיים מבחינת קריירה, מה שלי יש מקצועית. אמרתי שנמאס לי לפסול ואתן צ'אנס.

הוא הביא לי את המספר ואחרי יומיים יצרתי איתו קשר בווטסאפ, הוא שמח לשמוע ממני, שוחחנו אבל השיחה לא התרוממה, הרבה דברים שהוא נתקע עליהם, התעקש עליהם ורצה לראות כביכול שהוא חכם. חשבתי שאולי הוא רוצה להרשים אותי בצורה שכלתנית לכאורה. החלקתי.

כשהוא ראה שהתחברתי לאתר הוא היה פונה אליי פתאום, ממש כאילו עוקב אחרי ההתחברות שלי, הדליק לי נורה אדומה.

שוב שיחות בווטסאפ, שוב הן לא ממריאות לשום מקום, שוב. אמרתי רגע... אולי הבנאדם בכל מקרה שווה פגישה, כשהוא יכיר אותי פנים מול פנים הוא אולי יפתח. כששאלתי מה הוא עשה בתקופת הקורונה והוא אמר שהייתה לו תקופה קשה כלכלית שהוא מצא את עצמו בשיפוצים וחלטורות.

בתכלס? הוא עוסק ב3 עבודות שכולן נשמעות חלטורות רציניות גם בשגרה.

קבענו לשוחח בטלפון אתמול, הוא שוחח איתי והשיחה הייתה פשוט מזעזעת, באתי בגישה חיובית. באמת שחיובית, התחלתי את השיחה בהומור ואחרי כמה דקות הוא כיבה את השיחה, אמר כמה תוכניות טלוויזיה מזעזעות יש, כמה אנשים הם ככה וכמה הוא לא אוהב לבלות בחוץ אלא בבית עם הבחורה שלו, בלי לצאת כי יציאות זה רק לפוזה והחליט שאני תופסת מזה משהו רציני. וכתבתי! כתבתי באפליקציה שאני אוהבת לבלות ומחפשת בחור עם שמחת חיים, אז פנית אליי בגלל התמונה? אחר כך הוא ניסה ממש להוריד אותי ולהגיד שמה שלמדתי הוא לא מה שאני חושבת שזה (מה! אתה! אומר?! בינתיים אני המשכילה והמרוויחה בנינו אז סתום סתום את הפה יא נעל) והוא ממש ממש ניסה להוריד לי את הבטחון כנראה שאשתווה אליו איכשהו.

חסמתי אותו. דיברתי על זה עם חברים ופרקתי אצלם כי הוא מילא אותי בג'יפה ולא בא לי לחשוב על גברים שאני תופסת כמין היפה והמושך ביותר שקיים על פני האדמה כחרא, מספיק שאני חושבת ככה על מרבית הנשים שתוקעות סכינים.

בחורים ממש מסתכלים עליי ביום יום, ממש ממש בוהים בי, נראה שאוהבים את מה שהם רואים, הם גם מגיבים אליי אחרת, אבל הטכנולוגיה הרסה לרובינו את האומץ להתחיל עם מישהו. חבל לי, הרבה לא מבינים למה אני רווקה עדיין כשיש לי המון מה להציע אבל מה אני אגיד להם? שאני פוגשת גברים נעליים?...

מה שאני יודעת זה שאם בעלי לעתיד יציע לי הצעת נישואין כשהוא יכרע על ברך אחת אני ישר ארים אותו אליי ואגיד לו "ככה, ככה אני רוצה שנהיה, שווים, אחד מול השני, לא יותר ומי פחות, שווים". לשים את כל סאגת ההכרויות ההזויות מאחוריי, אני אוהבת גברים לא רוצה לחשוב עליהם משהו אחר. לעולם.