לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


*פילוסופיה על החיים*

Avatarכינוי:  MyonlySunshine:)

בת: 27



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2021    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2021

שחור לבן


הרבה פעמים אני מרגישה שאם אני לא אתקשר להורים שלי- הם לא יתקשרו אליי. התחלתי להרגיש שזה שאני מרוויחה טוב גורם להם להרגיש שהם לא צריכים להוציא עליי כבר. אם כבר אני זו שמביאה להם לפעמים דברים, וזהו. יש לי יום הולדת אז אמא שלי שאלה מה לתת לי מתנה ואמרה שאני אחליט, אמרתי לה שלא תביא לי כסף שיחשבו על משהו ויפתיעו אותי. אחרי שהרגשתי שהם לא ממש רוצים לחשוב על משהו אמרתי להם שהם לא צריכים וזה בסדר. תכלס לא אכפת לי אם הם לא יביאו לי כלום, גם ככה אני קונה לעצמי בגדים ותכשיטים כמה שמתחשק לי (ושונאת! שהם מעירים לי על זה כי אין להם זכות, זה 100% מהכסף שלי). תמיד כשמגיע יום ההולדת שלהם אני חושבת עליהם ומנסה לקלוע למתנה, לא עושה את זה רשמי ויבש- "מה אתה רוצה? תבחר". בא לי שאם קונים לי משהו שיפתיעו אותי. לא בא לי להרגיש נטל לפעמים, ששמחים מאוד שאני מתקבלת לתואר שני ולעוד ועוד דברים אבל כשזה מגיע לקשיים שלי אז עדיף שתשאירי את זה בינך לבינך. אני לא תכננתי לפני 28 שנה להגיע להורים שלי וזה קצת לא סבבה להראות לי שזה לא סבבה לשתף, אבל אם זה תואר שני והשגים אז ברור שכן.


אם זה להגיד לי שאני צריכה למצוא מישהו וילדים כאילו שמוצאים מישהו ברחוב וזה מסתדר טיקטק. 2021 למצוא גבר נורמלי זה חלום שלא הרבה זוכים לו, להתחתן כל אחד יכול. השאלה אם מי.


אני לא מרימה טלפון, שהם ירימו, משאירים אותי בשישי לבד. כיף.


עריכה: הייתי יוצאת אבל אחת מהבנות בדכאון בגלל שהארוס שלה עזב אותה ולא מתקשרת אז אין כרגע עם מי. באסה.

נכתב על ידי MyonlySunshine:) , 16/4/2021 20:02  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של MyonlySunshine:) ב-17/4/2021 10:26
 



15.4.21


מודה, יש לי חשש מעימותים, לא אוהבת את זה זה גורם לי לעוררות יתר בגוף, לא.


עם זאת הבנתי שאין מה לעשות ואני צריכה לשלוח למנהלת שלי הודעה בווטסאפ על כך שאני מסיימת לעבוד בחברה "לאחר חשיבה ומסיבות אישיות", שלחתי לה את ההודעה לקראת 12:00 שלא תגיד שדפקתי אותה, רשמתי לה שאעבוד מיום א' עד ד' בשעות המשמרות שנקבעו לי ושאשאיר לה את המכתב במשרד ביום ראשון כי היא בחופשה.


הלכתי לישון וכשקמתי ראיתי שהיא הגיבה שהיא מקבלת את החלטתי ושיהיה לי בהצלחה.


ברור לי שיש לה מחסור בכוח אדם, הבחור שעבד איתנו וסיים את עבודתו לפני שבוע השאיר חור גדול בסניף כך שכל הזמן צריכים לבוא לתגבר מסניפים אחרים, ברור לי שגם אני, גם אם אני מתחילה אגרום להם לפער בעייתי. במיוחד שאחת עוד רגע יוצאת לחופשת לידה והשנייה ב50% משרה וגם בתחילת הריון עם הקאות. אבל מפה כבר לא אכפת לי, ביום ראשון הבא אני מתחילה ב"ה משרה חדשה במקום חדש, נתנו לי להיות שלושה שבועות בשני סניפים כדי שאוכל להחליט אחריהם באיזה סניף אני רוצה לעבוד, בעיניי זה מעולה כי תהיה לי האופציה לבחון איפה יחסי הצוות יותר טובים ואיפה המנהל יותר נורמלי.


אבא שלי אומר לי- ובצדק שאני חייבת לנקות את האנרגיות ולא לסחוב את האנרגיות השליליות למקום החדש.


גם כך הכל זמני, אני מתחילה באוקטובר הקרוב תואר שני שישדרג אותי מאוד בעבודה ובשכר, זה מאוד משמח אותי כי מרגיש שיש לי כיוון לאנשהו, אני בטוחה שאהיה גם מנהלת על עובדים רק שאני אהיה מנהלת טובה ואכפתית, יהיה כיף למי שיעבוד איתי. בסוף בסוף אני אצא לדרך עצמאית, אני יודעת שאהיה עצמאית לגמרי, Freelancer. לגמרי.


עריכה: מודה שהקבלה שלי לתואר השני די הרגיעה אותי, לא רק מבחינת העתיד המקצועי אלא גם מהבחינה של איך אנשים אחרים תופסים אותי, בהנחה ועוד חודשיים תהיה הענקת התארים של התואר הראשון ואראה בין כל הפרצופים המוכרים והטובים גם פרצופים של אנשים שפחות הסתדרתי איתם בתואר, משמח אותי לדעת שלשאלה- "נו מה את עושה בחיים?" יש לי תשובה יפה ותכנון לעתיד.

עוד כשנה וחצי יש פגישת מחזור שמישהי מהשכבה שלנו מתכננת, לציון 10 שנים לסיום לימודי התיכון שלנו, כיף לי לדעת שיש לי מה להגיד, שיש לי במה להתגאות ושאהיה בתקופה הזו בתחילתו של התואר השני שלי ואחרי הקורס שבחרתי ללמוד. הלוואי ואוכל להתגאות גם בזוגיות עם בחור מוצלח, טוב לב ונאה+. הלוואי.

לאורך השנה האחרונה מאוד התקדמתי מקצועית, סיימתי לימודים, התלמדות אבל ההתקדמות הייתה במישור אחד- מקצועית. רומנטית- לא. חברית- מלבד הבנות בהתלמדות לא יותר מדי וגם אחת מהן עכשיו בדיכאון כי הארוס שלה נפרד ממנה אז היא לא ממש מתקשרת... כושר- חזרתי כמה ימים לפני גיל 27.

אני רוצה לראות את עצמי לקראת גיל 28- בזוגיות, עם יותר חברים, חטובה וחזקה. אני אהיה. זו השנה שלי.

נכתב על ידי MyonlySunshine:) , 15/4/2021 21:35  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של MyonlySunshine:) ב-16/4/2021 00:31
 



ווטסאפ


היום יצאתי עם ההורים למופע סטנדאפ מאוד נחמד בת"א, היה כיף לראות את עולם התרבות חוזר לעצמו, אולם כמעט מלא, חזרנו לעצמנו מתקופת קורונה. חזרנו.


הישג חיסונים לישראל שמודגש במיוחד בערב יום העצמאות.


 


קיבלתי ווטסאפ מפתיע במיוחד מחברה מהיסודי, כתבתי עליה מספר פעמים פה בבלוג, הקשר נעלם ב2017 כשעניין אותה רק חבר שלה ואותי היא סיננה ולא תמכה בי בתקופת ההתחלה הקשה שהייתה לי בתואר, הייתה לי גם אהבה נכזבת עם אדון ד' שראיתי שהתחיל להתקרב לס'. היא לא הכילה אותי, לא רצתה לשמוע ממני בכלל, התנדפה לה מהחיים שלי, מותירה אותי עם רגשות קשים של לבד.


אותה בחורה כמעט ולא נמצאת בפייסבוק, ראיתי שהיא מתחזקת קשר של כמעט 5 שנים (או יותר) עם הבחור שהיא התחילה לצאת איתו מהצבא, בחור שקטן מאיתנו ב3 שנים ונראה שהם די נעולים אחד על השני מבחינת חתונה עתידית.


תוכן הווטסאפ היה מגילה בה היא אמרה שהיא לא מתקשרת כדי לא להציק לי, איחלה לי מזל טוב, ניחשה שהיום יום ההולדת שלי (פיספסה כמה ימים, אבל לא מצפה ממישהי דפוקה כמוה שמכירה אותי סה"כ מגיל 10), ציינה שלא דיברנו מ2017, איחלה לי כמה ברכות, הניחה שאני איפשהו בלימודים או בהתלמדות (לא ולא- אני כבר אחרי, אבל אני לא מצפה שהיא תדע את מה שמרוח לי בפייסבוק מיליון פעם), אמרה שמתגעגעת ושאני לא חייבת להגיב שפשוט היא עדיין חושבת עליי.


אז- רציתי להגיב את המינימום, תודה בנאלית וזהו, אבל בדפדוף אחורנית כשראיתי כמה היא הייתה אטומה אליי, לא מתחשבת ברגעים קשים שהיו לי, כשרציתי עצה היא כתבה "לא יודעת..." כמו רובוט סירי מטומטם שלא מצליח לקבל יותר מדי Strings ועונה שלא קלט מה רוצים ממנו.


לא... היא לא ראויה לשום דבר, לא לתודה, לא ל"מה נשמע?" (היא ממש לא מעניינת אותי), לכלום. היא ראויה להמשיך להיות חסרת שם בווטסאפ כלא שמורה באנשי הקשר, להיות מסוננת ושההודעה המטומטמת שלה תשלח אחר כבוד לארכיון. מנייאקית- ביסודי כשהציקו לה נעמדתי לידה, שילמתי על כך מחיר חברתי כבד בגלל העקרונות שלי, זה מאוד השפיע עליי בטווח הרחוק אפילו עד היום- השנאה שהפגינו כלפיי הילדים, נטו בגלל שהתחברתי אליה, עזרתי לה לימודית בגלל הדיסלקציה הקשה שלה, בתיכון שמרנו על קשר אפילו שהיינו רחוקות, בגיוס שלה הייתי (היא לא הייתה בשלי שהיו מוקדמים בשנתיים משלה כי היא הייתה בלימודי העתודה), קניתי לה מתנה ממש שווה ביום הולדת 19- בושם בשליש(!) משכורת צבאית שלי והיא ביום ההולדת שלי קנתה לי נר או תיק מכוער ב20 שקלים.


היא לא שווה תגובה, צר לי שמישהי כמוה הייתה לי בחיים, שהשקעתי אנרגיות נפשיות על כפוית טובה רובוטית חסרת רגש. וקמצנית, הו! כמה קמצנית. שתדחוף את הברכה המאוחרת שלה...

נכתב על ידי MyonlySunshine:) , 15/4/2021 01:02  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של MyonlySunshine:) ב-16/4/2021 00:05
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMyonlySunshine:) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על MyonlySunshine:) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2021 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)