יש ימים שאני מרגישה שאני מתעוררת יותר רזה וקלילה ויש ימים שאני מרגישה הכי מלאת שומנים שיש, זה מעניין. בהנחה שהמשקל שלי לא משתנה בצורה קיצונית.

אתמול הלכתי לבדיקה רפואית עם אמא שלי בבי"ח כי אני אמורה לעבור ניתוח בחודשים הקרובים, לא משנה. בכל אופן אחר כך הלכנו לקניון, הסתובבנו, קניתי שני ברלטים מתחרה ולבוש מחוייט לאירוע קרוב. תמיד הרגיש לי די מביך לקנות ברלטים למרות שאני ממש אוהבת את זה, זה מרגיש כאילו את עוברת פאזה מילדה לאישה ובהנחה שהכביסה שלי עדיין עוברת בבית של ההורים, קצת מביך. למרות שאני בת 27.

אני פוקדת הרבה את חדר הכושר גם במטרה להתחטב וגם כי זה נותן לי מרווח של אוויר לחיים. אני באה להתאמן נטו, לא לעשות עיניים לבחורים, לא כלום, וקשה לי שלא להרגיש שאני נראית פשוט ילדה(!) ליד הבנות האחרות, יכול להיות שזה גם פנימי, בתוכי, אבל אני לא יכולה להתעלם מזה. אני מרגישה שבוהים בי ורואים ילדה, משהו לא עובד לי בקטע הזה.

אני יודעת שאני סוחבת עם עצמי הרבה אמונות דפוקות מהעבר שלי, על דברים שאני יכולה ובעיקר לא. 

התחלתי לעבוד בראשון באותה סוג של עבודה שבה עבדתי בחברה שממנה התפטרתי פשוט בחברה אחרת.

הפידבקים שאני מקבלת מהמנהלים ומאנשי הצוות מדהימים... אמרו לי שהשתלבתי ממש מהר ואני ממש חלק אינטגרלי מהצוות, זה כל כך נחמד ומקל במיוחד שהמנהלת במקום הקודם לא ספרה אותי, לא האצילה עליי סמכויות והרגשתי שדואגת תמיד שאדרוך במקום ולא אתקדם.

מרגש מאוד.

מזכיר לי קצת את המיונים לפרוייקט "פרח" שהרגשתי שאין מצב שאני מצליחה לעבור את הסימולציות החברתיות שבפעמיים שנבחנתי בהן נפלתי ודווקא בסימולציה הזו הצלחתי, דיברתי על זה עם הרכזת שלי בסיום הפרוייקט והיא אמרה שמאוד בלטתי בנוכחות שלי ובנושא שבחרתי. כנראה שדברים לפעמים הם תלויי חברה.

אני מהאנשים שלפעמים נכנסים לחדר ומאירים אותו ולפעמים נשפטים מאוד מאוד מהר.

"חברה" יותר בכיוון של מנייאקית קנאית שהכרתי ביסודי מנסה לחזור לקשר איתי. אני מהאנשים האלה שאפשר להיות אדישים אליהם או מאוד לאהוב אותם בקטע אובססיבי, הקטע האובסיסיבי קורה לפעמים כשבנאדם באמת נחשף אליי ולא נותן לדעה הראשונית עליי להשתלט עליו, כשהוא קולט שאני חברה טובה ומאוד מצחיקה.

את אותה "חברה" עליה רשמתי לפני כמה פוסטים הכרתי בכיתה ה, כשעברתי מיסודי אחד לשני בעיר שלי, לרגל מעבר דירה לאזור אחר לגמרי, מאחר ובאופיי אני אדם מאוד רחמן שאכפת לו מהזולת הייתי עוזרת לה בהמון דברים שבגלל הדיסלקציה שלה היה לה קשה- להעתיק מהלוח במהירות לפני שהמורה מוחקת (ליטרלי מעתיקה פעמיים, פעם בשבילי ופעם בשבילה אם היא תפתח מחברת שלה מהעבר היא תראה את הכתב שלי בוודאות), נעמדת להגנתה כאשר נטפלו אליה- ונטפלו הרבה, בעיקר כשנכנסנו לגיל ההתבגרות בכיתה ז' ואני בתור ילדה אהובה התחלתי לההפך לילדה הרבה פחות אהובה בגלל העקרונות שלי, המטופשים משהו בשביל מישהי כמוה.

הימים עברו, עברנו לתיכונים אחרים, הקשר התנתק ושוב חזרנו לקשר, בכיתה ט' עשיתי לה מסיבת הפתעה מא' עד ת' לזבל הזו בעוד שהיא לא עשתה לי דבר ליום ההולדת, גם לא הביאה מתנה לדעתי.

כשהיא התגייסה באתי לגיוס שלה, לקחתי חצי יום חופש או יום חופש לא זוכרת מהצבא (כי היא עתודאית והתגייסה ממש לקראת סוף השירות שלי) ובאתי עם המשפחה שלה להפרד ממנה בבקו"ם שעבורי היא לא באה שנתיים לפני, ליום ההולדת ה19 שלה קניתי לה בושם בחצי משכורת צבאית, לזבל הזו.

בתמורה לימי ההולדת שלי קיבלתי תיק מכוער ורוד של זקנות שנזרק ותאורה מכוערת במיוחד שנראה שנקנתה ב30 שקלים.

מסתבר שאבא שלי זוכר אבל אני כנראה השמדתי את הזכרון הזה שהיא פשוט זרקה אותי בפאב שיכורה לגמרי כשהייתי צריכה להתקשר לאבא שלי שיבוא לאסוף אותי. ועוד מקרים של קנאה מצידה, התנהגות מכוערת וכו'.

כשהתחלתי את הלימודים ב2017 היא ו"חברה" נוספת שהתארסה ממש לאחרונה מצאו את בני הזוג שלהן ולא היו קשובות אליי בכלל, לא לקשיים שלי בתור מישהי שהתחילה שנה א', לא לעיר החדשה שעברתי אליה, לא הקשיבו לסיפורים שלי על ד' (מישהו מהלימודים שהתאהבתי בו בזמנו ולא ברור לי עדיין למה) שהתקרב למישהי אחרת בתואר מול העיניים שלי והותיר אותי עם שברון לב קטן. לא הקשיבו, לא רצו להפגש. כלום. התנתקנו.

ההזויה מהיסודי בקושי הייתה מתחברת לפייסבוק, מדי פעם מגיחה ונעלמת, לא משהו מיוחד, לא התעניינות מצידה- את חיה? נושמת? איך בלימודים? בחיים?...

פתאום! בחודש האחרון היא מגיבה לי על מלא דברים בפייסבוק, שלחה לי ברכת מגילה באיחור של כמה ימים ליום ההולדת שבה ציינה שאני לא חייבת להגיב לה ושהיא חושבת עליי ואוהבת אותי (כןןןן בטח), מגיבה לי על תמונת הפרופיל שאני מהממת ותמיד הייתי (בחיים לא טרחה להגיד לי את זה), מגיבה לי על דברים ופוסטים אחרים והגדילה לעשות אתמול כשפירסמה תמונה שלי ושלה בפייסבוק שלה מגיל 19, מיום ההולדת שלי כשאני צ'אבית רצינית וחוגגות במסעדה, רשמה שעברו 8 שנים מאז ואז סיימה בפנייה ישירה שהיא מתגעגעת אליי מאוד ולימים ההם.

אני לא מגיבה, היא לא מעניינת אותי, רק מעצבנת אותי הזחיחות הזו של לנסות לחזור לחיים של מישהו שניתקת איתו קשר ככה פתאום כי יש לך זוגיות וכו'. יש לי תחושה שהיא וחבר שלה מתכננים חתונה והיא לא רוצה להשאר לבד בלי חברות ובלי צ'ק (אויייי בלי צ'קקקק) אז מנסה לחדש קשר, רק שהיא טועה, אני לא אותה ילדה של גיל 19-20, עברתי דברים, השתנתי ובחיים לא אחזור לקשר דפוק כמו שהיה לי איתה, אם אני ארצה לתרום לנזקקים אני אתרום בסתר דרך עמותה מוכרת. חבל על הזמן שביזבזתי עליה. כלבה.