הלבד ממכר או שאני כבר רגילה אליו? גם וגם כנראה.
6 שנים פלוס 3 חודשים שאני לבד זוגית, בהתחלה אחרי הפרידה היה לי קשה לחשוב כאחת לבד אבל לאט לאט התרגלתי, גם לא רציתי זוגיות בשנה אחרי הפרידה. מפה לשם- התרגלתי, אחרי שעזבתי את הבית ויצאתי מדירת השותפים בכלל התרגלתי, התרגלתי שמה שמעיר אותי בבוקר זה השעון המעורר, שיש לי מיטה זוגית לעצמי, שאני שותה קפה של בוקר לבד ומדליקה דוד לעצמי. אני רגילה.
פנה אליי בחור שראה איזו תגובה שהגבתי בקבוצת הכרויות כלשהי בפייסבוק והוא משכיל ונראה טוב, בדיוק הייתי בשיחה עם אבא שלי ושלחתי לו את התמונה שלו כי הרבה פעמים אנחנו מדברים על הנושא הזה ואני מראה להם תמונות של בחורים, אבא שלי אמר שהוא נראה טוב ונראה בנאדם טוב, שאל במה הוא עוסק ואמרתי לו שהוא רואה חשבון, אמא שלי גם ראתה ואמרה שהוא נראה נהדר, היא ממש התלהבה שזה משהו שלא קורה הרבה לאמא שלי.
לא הגבתי לו עדיין.
זה מרגיש לי שאם אני אצא עם מישהו וילך טוב אני אפרד לשלום ממשהו בתוכי שזו הבדידות הזו. אני חושבת שהיא מתחפשת גם בצורות של- אולי אכיר מישהו אחר יותר שווה אחרי? אולי ואולי ואולי, בינתיים לא קרה כלום חוץ מהדלקות חד צדדית על ד' המגעיל מהתואר וכלום ושום דבר באתרי הכרויות, אני משלה את עצמי ומסוכן באיזה מקום שאשאר לבד עד לגיל בעייתי.
אני חושבת שאתן לו צ'אנס אבל אחזור אליו להודעה עוד כמה ימים, אם זה שלי זה שלי- ואם לא זה לא. למדתי את זה כבר.
אגב בעבודה החדשה מורגש שישנה יותר הבנה ועזרה מצד הקולגות הותיקים, זה הרבה יותר נחמד לי. לא ברור לי מה במקום העבודה הקודם המנהלת רצתה, תוך שנייה חטפו אותי למקום עבודה אחר, הזוי. בהצלחה לה למצוא עובדים חחח.
כינוי:
MyonlySunshine:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
