יש ימים שפשוט לא נועדו לעשיה מדוייקת. בואו נודה בזה, יש גם ימים שלא נועדו לעשיה בכלל - אבל בפרט יש ימים שבהם עדיף לא להתחיל משהו שחייב להיות עשוי טוב, או שמצריך ריכוז גבוה לעשיה.

זה לא ימים לנסות מתכון חדש. זה לא ימים לבנות משהו עם כלי עבודה. זה לא ימים לערוך את הקו"ח. אני אפילו הולכת צעד קדימה ואומרת שזה לא ימים לשים איפור כי אני בחיים לא אצליח לעשות את האייליינר אותו הדבר בשתי העיניים בימים כאלה.

זה כן ימים לחפוף, לשים מסכת פנים (כזו שלא נורא אם שוכחים על הפנים לשעה), להכין פוייקה, ללכת להתאמן, לעשות מחקר לקראת עבודה שצריכה להתבצע, לנקות משהו, בקיצור - לתת למוח לצוף לו שם ברוגע ולא להעמיס עליו בפעולות חישוביות מעיקות.

אז כן למדתי היום - אבל לא עשיתי את המטלה (אחרי שניסיתי לכתוב אותה 4 פעמים ובארבעתן נדפק לי משהו באמצע וכתבתי אותו משפט כמה פעמים).

כן קראתי היום - אבל לא סיכמתי שום דבר מספרי ה-self help, ולא קראתי שום fiction כי אני לא רוצה לפספס עלילה.

כן ראיתי סדרה - אבל למזלי גם הפרקים שם היו קצת יותר בגדר פילרים.

כן ניקיתי - לא סידרתי.

כן חפפתי - לא ייבשתי ולא עיצבתי וגם לא הולכת לעשות את זה, זה יכול לחכות למחר בבוקר.

קשה לי עם ימים מגבילים כאלה, אני אוהבת ימים שאני יכולה לעשות הכל, אבל צריך לקבל שלפעמים כדי עדיין להיות פרודוקטיבית צריך לשנות כיוון, כי אחרת זה פשוט לא יעבוד. זהו.