סוף סוף קמתי בלי כאב ראש. ובלי חולשה מעיקה. עדיין יש חוסר רצון לזוז ולעשות דברים אבל זה תופעת לוואי מוכרת של התרופות שאני לוקחת.

אני חושבת שאני אשכרה אצליח לסדר את הבית היום קצת, ואולי אפילו לעבוד טיפה על הפרוייקט שלי.

זהו. אין עוד עדכון. סתם רציתי לכתוב גם משהו שלא לגמריי שלילי כאן.

נראה שהגוף שלי פשוט החליט שלא בא לו יותר. הסופ"ש עבר נחמד, סבלתי הרבה בשבת אבל שישי עבר טוב יחסית, ובשבת all hell broke loose כי המחזור שלי החליט שזה ה-זמן להפוך את הרחם שלי inside out.

ועכשיו נראה שכמעט ויצאתי מזה אבל אני חווה תופעות לוואי של חיסון (לא קורונה) יחד עם תופעות לוואי של התחלת נוגדי דיכאון וזה פשוט קוקטייל של שואה וסבל. אתמול לפחות לא כאב לי הראש, ואמרתי תודה בכל רגע על זה, אבל בערב הוא התחיל וגם היום לא נראה שזה עובר.

אני עדיין מפחדת פחד מוות להתחיל לחפש עבודה, אבל התחלתי לעבור על הקו"ח שלי ולהכניס כל מה שלא הכנסתי לשם בשלוש שנים האחרונות - הפעם אני נשארת בלופ הזה של חיפוש עבודה, ואני לא אפסיק אותו גם אחרי שאמצא. כלומר, אני כן אפסיק, אבל אני אחזור לבחון הצעות כל חצי שנה בערך, להבין מה מצב השוק ומה האופציות שלי בחוץ.

אם כבר אופציות, למי יצא ללכת לפסיכיאטר ולקבל הצעת עבודה? כי לי יצא. היה מעניין.

כבר שבועיים רוצה לנקות את הבית ולהעיף מלא דברים מהחדר ופשוט אין לי כוח.

תודה לאל על בן הזוג המושלם שמכיל את כל זה, אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו עכשיו.

יש ימים שפשוט לא נועדו לעשיה מדוייקת. בואו נודה בזה, יש גם ימים שלא נועדו לעשיה בכלל - אבל בפרט יש ימים שבהם עדיף לא להתחיל משהו שחייב להיות עשוי טוב, או שמצריך ריכוז גבוה לעשיה.

זה לא ימים לנסות מתכון חדש. זה לא ימים לבנות משהו עם כלי עבודה. זה לא ימים לערוך את הקו"ח. אני אפילו הולכת צעד קדימה ואומרת שזה לא ימים לשים איפור כי אני בחיים לא אצליח לעשות את האייליינר אותו הדבר בשתי העיניים בימים כאלה.

זה כן ימים לחפוף, לשים מסכת פנים (כזו שלא נורא אם שוכחים על הפנים לשעה), להכין פוייקה, ללכת להתאמן, לעשות מחקר לקראת עבודה שצריכה להתבצע, לנקות משהו, בקיצור - לתת למוח לצוף לו שם ברוגע ולא להעמיס עליו בפעולות חישוביות מעיקות.

אז כן למדתי היום - אבל לא עשיתי את המטלה (אחרי שניסיתי לכתוב אותה 4 פעמים ובארבעתן נדפק לי משהו באמצע וכתבתי אותו משפט כמה פעמים).

כן קראתי היום - אבל לא סיכמתי שום דבר מספרי ה-self help, ולא קראתי שום fiction כי אני לא רוצה לפספס עלילה.

כן ראיתי סדרה - אבל למזלי גם הפרקים שם היו קצת יותר בגדר פילרים.

כן ניקיתי - לא סידרתי.

כן חפפתי - לא ייבשתי ולא עיצבתי וגם לא הולכת לעשות את זה, זה יכול לחכות למחר בבוקר.

קשה לי עם ימים מגבילים כאלה, אני אוהבת ימים שאני יכולה לעשות הכל, אבל צריך לקבל שלפעמים כדי עדיין להיות פרודוקטיבית צריך לשנות כיוון, כי אחרת זה פשוט לא יעבוד. זהו.

מצחיק שחשבתי שאלמד אתמול והיום. מאוד מצחיק.

הנגאובר עצבני אחרי ערב יום העצמאות, מלא אינטראקציה חברתית שמורידה לי את הסוללה לאפס (וזה עוד עם אנשים שאני אוהבת, מפחיד לחשוב מה יהיה שבוע הבא שיש לי בו מלא סידורים), ויש עוד שני אירועים היום שהולכים לרוקן אותי עוד יותר. תודה לאל שמחר אין לי התחייבויות - אבל אני אאלץ להעביר את כל היום בלעשות מטלות לקורסים כי אני ממש מאחור ואני כבר לא יכולה להרשות לעצמי לפספס עוד הגשות.

שקלתי לשנות נושא לבלוג, לעשות אותו יותר שימושי אולי, אבל הבנתי שזה לא יקרה - פשוט לא מעניין אותי לכתוב פוסטים כאלה, אני מרגישה pretentious לעשות את זה בבלוג אנונימי בישרא, ואני כם ממש לא ששה לחשוף את הפרטים שלי פה, אז בלוג אישי של פעם ב it is.

מצד אחד, אני מרגישה קצת יותר מסודרת בחיים. מצד שני יש עוד כל כך הרבה עבודה על הג'וקים שחיים לי בראש שזה מדהים. קודם כל ליטרלי להתחיל לחפש עבודה, דבר שני להפסיק לפחד לעשות דברים שאני רוצה, דבר שלישי להתחיל לדאוג גם לגוף הפיזי - כי סבבה שיש בעיות נפשיות שמצריכות פתרון אבל גברת את שוכחת לאכול בערך 3-4 פעמים בשבוע, לא לעניין.

השבוע גם היו לי מלא פאשלות עם בן הזוג אז בכלל הייתי בדאון והזנחתי את עצמי. איף.