תמיד היה לי קצת עצוב לראות את הפוסטים שלי בלי תגובות,
אז הלכתי אחורה עד 2014 וכתבתי תגובות לעצמי מהעבר, בתור "אני מהעתיד".
האמת שהחוויה הזו הרגישה לי מאוד מרפאת, אני מרגישה יותר טוב.
למדתי המון דברים חשובים על עצמי שכבר שכחתי
ולמדתי להבחין בדברים שאני עושה טוב ולתת לעצמי פידבק חיובי.
אני רוצה להודות:
על היועצת המחליפה שכן היה לי אכפת במידה מסויימת ממני
על התקופה שהיתה לי בתור מורה חיילת ועל הדירה בבת ים
על המדריכה שלי ב6B שעזרה לי להאמין ביכולות שלי
למורה שלי למתמטיקה שלא ויתר עלי בכיתה ט'
למרצה שלי לרישום שלא ויתר ולא מוותר עלי עכשיו בתקופת לימודי זום הקשה הזו
לאחותי שהפנימייה הפכה אותה לאדם עם שכל (ולא שירים של סטטיק ובן אל) בראש
לאמא שלי שתמיד היתה ותמיד תישאר היסטרית ותצעק שאם אתקרר לא יהיו לי ילדים
וגם להודות לעצמי, על זה שלמדתי להקשיב לעצמי ולא לוותר על מה שנכון לי
ועכשיו סלחו לי, יש לי שיעורים לא גמורים ברישום וביסודות העיצוב,
בבקשה שסמשטר הבא יהיה לי קל יותר ואני אוכל לנשום.
זו לא בקשה מסובכת מידי, נכון?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Spooky Ghost