זה חזר לי לראש והאמת היא שאני מאוד לא רוצה להתגייס
מצד אחד אני גם לא מכבדת משתמטים ואני יודעת שבסוף אני יתגייס בטוח אבל כל כך הייתי רוצה לדלג על זה
אני מבינה כמה זה חשוב לנו כמדינה ברור ואני גם צריכה לתת את החובה שלי שאני ישנתי בשקט עד גיל 18
עכשיו אני צריכה לעשות את זה גם אם זה אומר סתם להיות פקידה כי כן מישהו צריך לעשות גם את העבודה הזאת!
אבל אני יגיד לכם מה , בצו ראשון שאלו אותי
האם היו\יש לך מחשבות אובדניות ? האם ניסית לפגוע בעצמך פעם ? האם שתית או עישנת פעם?
עכשיו, כמובן שעניתי על כולם לא
אבל התשובה היא כן. כן !
יש לי מחשבות אובדניות כמעט כל יום ואני מרגישה בדיכאון תמידי
כן ניסיתי לפגוע בעצמי. מה אנשים אחרים לא עושים את זה?
וברור ששתיתי ועישנתי אני בת 17 מה אני אמורה לעשות ? ללמוד? חה חה .
לכולם הזזתי את הראש בצורה של לא, ואמרתי לא מה פתאום! מתפלאת משהו..
ואולי אני באמת יכולה להשתחרר אם אני אלך לקבן כי כל הדברים האלה הם באמת אמיתיים אבל לי זה נראה די לגיטימי לא?
רק לא שיחשבו שאני משוגעת. אתם יודעים מה
עד שאתם לא אומרים את זה בקול או מסכימים עם זה, זה כאילו לא קיים
זאת הבעיה שאני כותבת בבלוג זה כאילו אני מתחילה להסכים עם זה
לא יודעת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
namless