אני מקנאה בה, שחבר שלה בא לישראל שנה הבאה ולוקח אותה לשם להתחתן איתו ולגור שם
זאת גם המולדת שלי למרות שלא נולדתי שם אבל אני מרגישה אחת מהם ולא אחת מפה
אבל במה אני מקנאה, זה לא כאילו יש לי מישהו להתחתן איתו .
הרבה יחשבו על זה כשגוי כי אני בת 17 אבל לא. יש אנשים שרוצים את זה, ואני רוצה את זה
ולא כי אני לא יודעת מה זה . כי ככה. אני רוצה מישהו משם גם בלי קשר,כל כך קשה לי כאן
אנשים שלא מכירים אותי חושבים שיש לי בחורים שעומדים בתור זא כן אני יכולה להביא בשנייה בחור
אבל הם לא הטעם שלי, ואף ישראלי הוא לא הטעם שלי כי אני פשוט לא יכולה להיות עם מישהו שגדל כאן
זה משהו בתוכי שאומר לי שאני רוצה משהו מנוגד. משהו שיותר מרגיש לי הבית.
וזה שאני יהודייה לא אומר שאני ארגיש פה בבית כי עובדה, אני לא .
ואומרים שזאת מדינה שממש רע בה, כולם מחפשים הזדמנות לצאת לארה"ב , לחיים האמיתיים.
שזה מקום נפלא אבל אין שם עבודות וש70% בעוני. אבל איך אני יסביר , אני חושבת שכל המעבר שלהם לישראל היה ספונטני וטעות.הכל בגלל שאמא שלי הכירה את אבא שלי והוא דפק לה אולטימטום של אם לא תבואי לישראל אני מתחתן עם מישי אחרת.ואז היא באה.ונולדתי.וכולם באו.
אבל היא נוצרייה כנראה רובה, וגם חבר שלה ראיתי אותו בפייסבוק כולו קעקועי צלב
איך אני יעשה דבר כזה לאמא ? בשישי יצא לנו לדבר על מצעד הגאווה והיא אמרה שהיא מעדיפה שאני אהיה עם מישהו לא יהודי מאשר יהיה לסבית אז ניקח את זה כאישור ? סתם. די כבר עם הבולשיט של הדת. אנחנו עולם אחר..חדש ומשופר..ואני עדיין רוצה להתחתן בגיל 17.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
namless