"אתה מה!?" שאלו אית'ן ודילן ביחד
נאנחתי והתיישבתי על האבן הגדולה "אני יודע אני מפגר" מלמלתי
"איך זה קרה?" שאלה דילן
"המאריים האלה הופיעו, הם תקפו אותנו ולקחו אותו" הורדתי את החלק שבחורה בעצם ניצחה אותי
אית'ן בעט בעץ "איך הם ידעו?"
"כנראה שמעו על התכשיטים וחיכו לרגע המתאים לתקוף" מלמלה דילן
שפשפתי את ראשי "אני מאמין שהייתי כזה אידיוט, איך נתתי להם לנצח ככה?!" רגשות האשמה אכלו אותי מבפנים
"זאת לא אשמתך, לא היית מסוגל לעמוד מולם, הם חזקים יותר מכולנו ביחד" דילן ניסתה לנחם אותי אבל זה לא ממש הלך
"אל תדאג, הוא בחיים לא ייתן להם את המיקום של התכשיטים" אמר אית'ן
גיחכתי "מזה בדיוק אני מפחד, הם יהרגו אותו בלי לחשוב פעמיים"
"מה פתאום! הם צרכים אותו!" אמרה דילן
נעמדתי "אנחנו חייבים לחפש אותו, אנחנו חייבים לפניי שיהיה מאוחר, אין להם רחמיים, ברגע שיראו שאין בו תועלת הם יהרגו אותו כדי שלאף אחד אחר לא יהיה את האפשרות למצוא את התכשיטים!"
"תפסיק לקפוץ למסקנות, אולי הם לא עשו לו כלום!" אמרה דילן "חוץ מזה אין לנו דרך לאתר אותו, הרגשנו את האנרגיה שלו עד שפגשנו בו, עכשיו זה נעלם"
"נו אז נעשה שוב מעגל אנרגיה!"
"זה לא יעזור, אנחנו צרכים להיות במקדש בשביל זה" אמר אית'ן
"אנחנו חייבים לנסות! אין לנו מה להפסיק" התעקשתי "אני לא יכול להשאיר אותו איתם!"
פתאום שמענו רעשים מהשיחים, שלושתנו הסתכלנו לכיוון הרעש, החרבות כבר יצאו והכנו את עצמנו למתקפה
השיחים זזו שוב ונער יצא מהם, הוא חייך ורץ לעברנו כשכולנו בשוק "טום!" הוא הגיע אלינו ונעצר "אתה בסדר? איך הצלחת להשתחרר מהם??" שאלה דילן
"הם עשו לך את זה?" שאל אית'ן כשהוא בוחן את פניו
אני רק נאנחתי, אני לא יודע מה הייתי עושה אם היה קורה לו משהו, פתאום שמעתי עוד פעם רעש, הסתכלתי שוב לעבר השיחים ואני יכול להישבע שראיתי לשנייה את ענייה הכחולות, שפשפתי את ראשי, יופי עכשיו אני גם מתחיל לדמיין.
הדלקנו את האש והכנו משהו לאכול, ישבנו סביב למדורה והבטנו בטום
"מה?" הוא שאל לא מבין
הסתכלתי עליו בכעס "דבר כבר! מה הלך שם?"
הוא נאנח "הם קשרו אותו בחבל וניסו לאיים עלי, את מאט לא היה לי בעיה להקפיא אבל.."
"מאט?" שאלתי לא מבין
"ככה קוראים לו, למאריי הזה שלך"
וואלה
"בקיצור אותו הקפאתי אבל את הבחורה לא, הם ניסו להוציא ממני איפה התכשיטים וכשראו שלא הולך להם הם ניסו בכוח"
"אז הם נתנו לך בוקס?" שאל אית'ן, טום הנהן "בחורה חזקה יש להם.."
"מאיפה אתה יודע שזו הבחורה?" שאלתי את אית'ן
הוא גיחך "הרגע הוא אמר שהבחור היה קפוא"
הסתכלתי על טום בשאלה והוא הנהן "אבל זה לא הלך להם, הם רצו לשחרר אותי ולאיים עלי בדרכים יותר 'רציניות', ככה מאט אמר, הוא אמר לה לפגוע בי עד שאני אשבר"
"אז איך הצלחת לברוח?" שאלה דילן
"כשהיא שחררה אותי הצלחתי ליצור מגן שלא נתן להם להתקרב אליי, ואז פשוט התחלתי לרוץ"
החלפנו מבטים אחד עם השני, משהו בסיפור שלו לא נשמע לי אמין בכלל "והם לא רדפו אחרייך?"
טום משך בכתפיו, "רצתי עד שהגעתי לפה"
"מה? אבל ז.."
"אני רוצה לעזור לכם למצוא את התכשיטים" טום קטע אותי
הסתכלנו עליו בשוק, מאיפה זה בא? "מה גרם לך לשנות את דעתך?" שאל אית'ן
טוב חייך חיוך קטן ועצוב "צדקתם, הם רעים ואסור שיהיה להם את השליטה, אני מוכן לעזור לכם אבל זה בתנאי"
"איזה תנאי?" שאל אית'ן
"אנחנו לא אוספים את כל התכשיטים, רק אחד שניים עד שתהיו יותר חזקים מהם"
החלפנו מבטים בנינו, לא האמנתי כל כך לסיפור הזה שלו אבל לא היה לנו הרבה ברירות, חוץ מזה הוא רוצה לעזור לנו, אז מה רע?
חזרתי הביתה, מאט ישב על הספה כשכוס של שתייה חריפה בידו, בנוסף רגלו לא הפסיקה לזוז מה שאומר שהוא בעצבים, נו יופי
"אתה יודע שלא הייתה לנו ברירה" סיננתי
"היינו יכולים להמשיך לענות אותו, הוא היה נשבר בסופו של דבר"
"הוא היה מעדיף למות מלהגיד לנו איפה זה" התיישבתי לצדו "חוץ מזה הוא גם ככה לא מתכוון לעזור גם להם"
מאט הביט בי "מאיפה את יודעת?"
"הוא אמר לי.."
"מה הוא עוד אמר לך??"
הסתכלתי עליו למשך כמה שניות ונזכרתי בשיחה שלי ושל טום ביער...
"למה אתם משחררים אותי?" הוא שאל
"כי אנחנו לא צרכים אותך" אמרתי באדישות
"אז למה שלא תהרגי אותי וזהו?"
גיחכתי בזלזול "ומי אמר שאני לא הולכת להרוג אותך?"
"את תהרגי אותי?" יחסית לנער היה לו הרבה אומץ
העפתי לעברו מבט "אנחנו לא כאלה, אנחנו לא הורגים סתם אנשים"
"את לא כזאת, אבל לבחור השני לא היה בעיה לעשות את זה"
"מאט? הוא סתם אוהב לדבר, הוא לא היה עושה את זה" מלמלתי
הוא נעצר לפתע, גורם לי להסתובב אליו בשאלה
"למה את אתו?" שאל ללא בושה
"סליחה?" שאלתי בכעס "אתה יודע יש לך הרבה חוצפה וביטחון יחסית לאחד שיכול למות מכל מילה מיותרת"
"את לא תהרגי אותי, כי את לא כמוהו, את טובה אז למה את נמצאת אתו??"
"כדאי שתתחיל להירגע, אתה משחק עם הסבלנות שלי" סיננתי בכעס
"למה את מפחדת להיות טובה? הריי הלב שלך הוא אנושי! את אנושית!"
כבר לא שלטתי בעצמי ונתתי לו בוקס, אחר כך תפסתי בפניו והכרחתי אותו להביט בי "אני ממש לא טובה, אני בדיוק כמוהו ואפילו יותר גרועה אז באמת כדאי לך לא להתעסק איתי" העפתי מעט את ראשו והתחלתי להתקדם כשהוא אחריי "ועוד עצה, תרד מכל הקטע של התכשיטים" נעצרתי והבטתי אחורה "עכשיו לך לחברים שלך"
הוא נעצר גם והביט בי לשנייה "תודה" אמר לבסוף והתחיל להתקדם לעבר חבריו שהיו מאחורי השיחים "דרך אגב, קוראים לי טום" הוא הסתובב וחייך חיוך קטן.
.."הוא לא אמר לי כלום" אמרתי לבסוף "רק את זה שהוא לא מתכוון לעזור גם להם"
מאט נאנח "מה שתגידי"
לקחתי את השתייה מידו והתיישבתי עליו "תפסיק כבר עם הפרצוף העצבני" סיננתי והנחתי את ידיי על כתפו
הוא הסתכל הצידה "אין לי סבלנות לזה עכשיו" הוא מלמל אבל אותי זה לא עניין, התחלתי לנשק את צווארו עד שהגעתי לאוזנו "חבל, כי לי יש" לחשתי והמשכתי עם הנשיקות, שמעתי אותו נאנח בשקט וחיוך קטן עלה על פניי
הוא תפס לפתע במוטן שלי והשכיב אותי על הספה כשהוא מעליי "מה אני יעשה איתך?" חייכתי ותפסתי בפניו, מקרבת אותו אליי "זה לא יעבור לך בשקט" יכולתי לשמוע אותו ממלמל שנייה לפני שהשליך את החולצה שלי מגופי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-dilen-