היי כולם :]
מצטערת על האיחור של הפרק פשוט לא הייתי בבית בשלושת הימיים האחרוניים
כפיצוי בערב אני יעלה פרק נוסף!
אז יאללה לפרק....
פרק 7:
"מה?" שאלתי כשראיתי את המבט הסקרן של טום "בחיים לא היית ביער?"
"בחיים לא יצאתי מהכפר, אימא שלי תמיד אמרה לי שזה מסוכן" הוא מלמל
גיחכתי מעט "מה אימא שלך אמרה על זה באמת?"
הוא משך בכתפיו "קצת קשה לשאול אותה עכשיו" מלמל
פתאום נזכרתי במה שהילדים האלה צעקו והחיוך שלי ירד "בגלל זה הילדים האלה הרביצו לך?" שאלתי
"גם, בגלל שאני יתום הרבה מאנשי העיר נוהגים לרחם עלי, אני מקבל יחס מיוחד והם מתעצבנים מזה" הוא אמר
"טוב פה אתה לא תזכה לשום יחס מיוחד ושום מכות" אמרתי
"למה? גם ההורים שלך.."
"של כולנו" קטעתי אותו "העיר שלנו היא עיר מיוחדת שעוזרת לילדים יתומים בעלי שליטה באנרגיה"
"כל הילדים זוכים ללמוד ללא תשלום, בנוסף כל זוג ילדים מקבלים דירה קטנה ושכר חודשי, אם הם רוצים להשיג עוד כסף הם יכולים ללכת לעבוד" אמרה דילן
"ואו, זה נשמע נחמד" מלמל טום
"זה נחמד" אמר אית'ן בחיוך
"זה נחמד עד שהמאריים מתערבים" סיננתי
דילן ואית'ן נאנחו "הוא חייב להזכיר אותם בכל שיחה" מלמלה דילן
"מי הם בכלל?" שאל טום
"הם אנשים כמונו, רק שחצנים יותר!" אמרתי בכעס
"וחזקים יותר" הוסיף אית'ן בגיחוך "בגלל זה הם מרשים לעצמם יותר"
"בשביל זה רציתם את התכשיטים?" שאל
הנהנתי "רצינו להראות להם פעם אחת ולתמיד שהם לא חזקים כמו שהם חושבים וכך להוריד להם קצת את האף"
טום שתק.
היום עבר והערב הגיע, כמו תמיד דילן ואית'ן ארגנו את האוהל ואני הלכתי לאסוף את העצים רק שהפעם טום הצטרף אליי
אספו בלי הרבה דיבורים והסתובבנו לחזור שלפתע שמעתי קול מוכר "הייתי צריך לנחש"
אני וטום הסתובבנו, הופתעתי לראות אותו, את המאריי המעצבן הזה ועוד אחד החברים שלו "בוא נעשה עסק, תן לי אותו ואולי נעזוב אותך רק עם מכות שטחיות"
ידיי התאגרפו, עזבתי את העצים ויצרתי את חרב האנרגיה שלי "מה אתה עושה פה?" סיננתי ונעמדתי מול טום
"נחש"
היד שלי התהדקה על החרב, אך לפני שהספקתי לעשות או לחשוב על מה אני הולך לעשות המאריים נראו מוזר "מה הולך פה?" שאל המאריי השני "אני לא יכול לזוז"
הסתובבתי רואה את ידו של טום מורמת, בדיוק כמו שהוא עשה לי, "אלו המאריים שלך? קדימה יש לך הזדמנות" הוא מלמל
חייכתי חיוך קטן והבטתי במאריים שלא יכולים לזוז "זה הסוף שלכם" מלמלתי והתחלתי לרוץ לעברם, הנפתי את החרב לעבר ראשו של המעצבן, החרב התנגשה בחרב אחרת שהופיע לפתע, עניי נפתחו בשוק כשעניים בהירות הופיעו מולי "את.." מלמלתי
"שלום גם לך" היא חייכה חיוך מזויף ודחפה אותי ממנה, לאחר מכן הסתובבה לעבר הבחור "ידעתי שאתה הולך להסתבך"
לקח לי כמה שניות לעכל את זה, היא מגנה עליו..
"היא לא קפאת" שמעתי את טום מלמל "יש לה לב אנושי" הסתכלתי עליו מבולבל, ידו השנייה הייתה מורמת גם היא אך הבחורה לא נראתה קפואה או משהו
"מה עובר עלייך?" שאלה בגיחוך כשהיא מסתובבת סביב המאריי המעצבן
"תפסיקי עם השטויות, שחררי אותי" סינן המאריי בעצבים
היא הרימה גבה "ואיך בדיוק אני אמורה לעשות את זה ?"
"תפסי את המכשף"
"מכשף אה??" עכשיו מבטה נחת על טום, היא התחילה להתקדם לעברו כשחרבה עדיין בידה
פתאום התעוררתי, אסור לה להתקרב אליו! ישר נעמדתי מולה,
היא נעצרה ובחנה אותי "עולם קטן" חייכה את חיוכה הערמומי
לא נתתי לענייה ולחיוך לבלבל אותי, כרגע היא אתו מה שאומר שהיא בצד של הרעים
"אתה מתכוון לנסות לעצור אותי?" שאלה
הנהנתי לשלילה "אני מתכוון לעצור אותך" מבטי נשאר אטום
"טוב, אז שיהיה לך בהצלחה" תוך שנייה היא נעמדה ממש מולי והניפה את חרבה לכיווני, במהירות חסמתי את זה בעזרת החרב שלי, התחלנו להילחם זה בזה, זה היה קשה, היא הייתה מהירה והמכות שלה היו חזקות, אני בעיקר דאגתי לחסום אותה אך לא הצלחתי להכות, או שלא רציתי, זה היה לי מוזר להילחם מולה, ולא בגלל שהיא בחורה, בגלל שזאת היא, בחורה שאני רוצה ויודע שלא יכול להשיג, מה שמטריף אותי!
היא הניפה את חרבה לכיוון ראשי ואני הספקתי להתכופף, היא כיוונה את המכה וכיוון הבטן שלי ואני דאגתי להגן על עצמי עם החרב שלי, פתאום היא הרימה את רגלה ובעטה בי, מעיפה אותי אחורה על הרצפה, היא עקפה אותי במהירות "אתה בא איתי" יכולתי לשמוע אותה אומרת לטום, נעמדתי במהירות אך טום והבחורה כבר נעלמו, הבטתי אחורה וגם שני המאריים כבר לא היו "פאק" סיננתי ונתתי בוקס לאדמה, אני לא מאמין שזה קרה!
"למה לקשור אותו?" שאלתי "הוא כולה ילד"
"ילד שמסוגל להרבה דברים עם הידיים האלה שלו" סינן מאט
"אז עכשיו אתה מפחד גם מילדים? "
הוא הביט בי במבט עצבני, התקדם לעברי ונעמד ממש מולי, הוא הניח את ידו על הלחי שלי ולרגע ממש חשבתי שהוא הולך לחנוק אותי, אך הוא רק הביט בי ולאחר כמה שניות שחרר "אני סך הכול לא רוצה שיגרום לנו לקפוא שוב"
"שלא יגרום לך לקפוא" תיקנתי אותו
"להזכיר לך את הסיבה למה אותך הוא לא מקפיא?" שלחתי לו מבט עצבני והוא חייך כמרוצה, הוא נעמד מול אותו נער ושילב את ידיו "קדימה, נוכל לעשות את זה בדרך הקשה או בדרך הקלה, מה אתה מעדיף??"
הנער הביט בעניו בכעס, הוא עצם לכמה שניות את עניו וכשפתח אותם מבטו של מאט השתנה "אתה לא רציני" הוא סינן מבין שיניו
הסתכלתי עליו לא מבינה "מה?"
"הוא שוב עשה את זה"
פלטתי גיחוך "כן, ולקשור אותו ממש עזר" התקדמתי ודחפתי אותו מעט כך שהתיישב על הכיסא, התכופפתי מעט לעבר לנער, הוא נראה מפוחד אבל לא נתן לפחד להשתלט עליו, רק ממבט אחד יכולתי להבין שהוא מאוד בוגר לגילו, באיזשהו מקום אפילו הזדהיתי אתו "מה השם שלך?" שאלתי
"מה אכפת לך?" סינן
יכולתי לשמוע מאחוריי את הצחקוק של מאט, גלגלתי את עניי "אל תתייחס אליו" אמרתי לטום "סתם עושה רוח"
"את לא פחות גרועה ממנו" פתחתי את עניי בהפתעה, דיי אמיץ בשביל נער קשור
"אני דיי מנסה להיות ידידותי אבל אתה ממש לא עוזר" סיננתי ונעמדתי
"ידידותית או לא, אני לא מתכוון לעזור לכם, מציידי תהרגו אותי עכשיו"
חייכתי חיוך קטן "לצערך אני לא הורגת צוציקים" סיננתי "כך שתצטרך לדבר"
איך הוא היה קשוח "אין מצב!"
הסתכלתי אחורה על מאט הקפוא "תפחידי אותו" הוא אמר
"אני לא הולכת להכות אותו" החזרתי
"יש לך רעיון אחר?!"
החזרתי את מבטי לנער, נאנחתי ונעמדתי מאחוריו, יכולתי להרגיש את גופו שניהיה קשה מלחץ, נו בכל זאת, נער.. ובכל זאת ידעתי שיש לי רק ברירה אחת, וזה מה שעשיתי.
ריילור נשאר בודד בקרב שהפסיד, האם זה הסוף של טום??
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-dilen-
