זה דבילי.
אבל אני צריכה לכתוב והיומן הדבילי שלי החליט לא לעלות.
אהבתי את הקטע הזה:
"אז נכון, רציתי לבוא אליו הביתה, לראות את התמונות שבחר לתלות על הקיר ואת המצעים (המדהימים) שבחר לשים על המיטה. נכון, אני מסוקרנת ממנו וככל שאני מכירה אותו יותר, זה הולך וגובר, אבל, באמת ובתמים, בכל הכנות ובהן צדק, אני לא מאוהבת. אני יודעת שהוא, וגברים מסוגו, אינם בשבילי לטווח הארוך. לא תודה. העם היהודי כבר סבל מספיק. לא לחינם אני בטיפול כבר שלוש שנים. אני יודעת שהוא מחפש אהבה, ואין דבר שיותר ישמח אותי אם תהיה לו כזו. זה ייתן לי תקווה. הידיעה הוודאית הזו, שאין סיכוי שנהיה ביחד לעולם, כי אני לא ארצה, והוא בטח שלא ירצה, כפי שהבהיר לי שוב ושוב, שומרת עליי שלא לפתח ציפיות ביחס אליו. לא מאוהבת. נקודה."
זו כתבה מוצלחת.
אני מפחדת ממה שקורה איתו.
למרות שאני חייבת להגיד שנורא קשה לי לתפוס אותו בתור הדמות הזו..
לא יודעת אפילו איך להסביר את זה.
כאילו ראבק זה הוא :\
ולא שמתי לב אליו במשך שנתיים..
ואז זה פשוט קרה.
והיה לנו כיף.
ממש ממש כיף.
ובחיים שלי לא הרגשתי ככה אחכ.
כי הוא באמת נתן לי את ההרגשה הכי טובה אי פעם.. מנטלית כאילו..
ואז זה קרה שוב.
ושוב.
ושוב.
ועכשיו אני מפחדת שזה לא יקרה יותר.
בגלל מה שהיה עם ההיא.. ועם איך שהיא הגיבה לזה.
אבל כאילו.. למה שזה ישפיע בכלל?
זה לא כאילו היא לא הייתה בכלל בכל הסיפור הזה ברקע..
שנינו ידענו שאם היא תגלה על זה יווצר מצב לא נעים.
והיא ספק גילתה על זה ספק לא..
כי היא לא פתחה את זה מולי היום.
למרות שכמה כבר היא הייתה יכולה לפתוח את זה באמצע הלימודים?
כשכולם מסביב?
לא יודעת..
חוץ מזה.. היא לא באמת קשורה.
שתתעסק בעניינים שלה ולא תתערב.
אני רוצה שיגיע יום חמישי.
ולו רק כדי לראות אם יש איזשהו סיכוי, אפילו הכי קטן, למשהו נוסף איתו.
אני לא מצליחה להבין למה נכנסתי ככ חזק לסיפור הזה.
אני הרי לא רוצה מסובך עכשיו.
אני אוהבת את זה נראלי..
ההתעסקות הדבילית הזאת במשהו ככ חסר תועלת..
ובחיי שזה מעסיק אותי.
אני רק יושבת וחושבת עליו כל היום.
וגם בלילה.. אויייייייייייייייייי עם החלומות האלה עליו..
הוא מערער אותי..
ולא ראיתי אותו מחמישי שעבר.
וכל מה שאני רוצה לעשות זה לראות אותו.
ולהריח אותו.
ולהתכרבל איתו מתחת לשמיכה.
מה הקשר חורף עכשיו, אה?
כאילו לא מספיק אני ממורמרת שאני לא איתו 24/7 עכשיו אני גם בוכה על זה שאני לבד מתחת לפוך?
אני חייבת להתרכז בדברים שחשובים באמת.
כמו בפרויקט שלי.
וכמו בכל שאר מליוני הקורסים שלקחתי על עצמי.
ובעצמי.
להתרכז בעצמי.
אני לא מתאהבת בו ולא כלום..
סתם יש לי חלל למלא..
והוא זמין.
והוא מריח ממש טוב.
והוא מנשק גם ממש טוב.
ובא לי אותו.
ואני מפחדת שאני כן מפתחת רגשות.
הוא מבלבל אותי כמו שהקודם בלבל אותי..
רק שפה.. בניגוד לפעם קודמת.. אני כן מקבלת ממנו פידבקים של התעניינות..
אני שוקלת לתת לו את מה שהוא רוצה.
בהנחה כמובן שהוא עדיין רוצה.
כי למה לא בעצם?
אני מרגישה איתו הכי בנוח שהרגשתי עם בחור אי פעם..
למרות שזה לא כזה קשה בהתחשב בעובדה שאני מרחיקה ממני כל בנאדם שרק מנסה להתקרב אלי בדרכ..
אני לא יודעת מה לעשות כבר.
קיוויתי שהשני יחבק אותי אתמול, חייבת לציין.
שזה קצת מאכזב..
כי בכלזאת.. לא ראית אותי שבוע ובקושי דיברנו.
[לא כי לא רציתי.. עובדה שכל פעם שרק הייתה לי הזדמנות - אתה היית הראשון שפניתי אליו]
לא יודעת.
אתה ידיד אבל לא.
אז או שתהיה שם או שלא..
אני לא יכולה עם החצי דרך הזו. זה מעצבן פצצות.
בכלאופן..
דיי.
תתרכזי בלימודים שלך ותוציאי את ההוא מהראש..
לפחות עד יום חמישי.
אוח מה אני אלבש????????????
אני שונאת שאני בחורה לפעמים.
כי זה מעצבן.
הייתי צריכה להיות גבר.
לא. אני פשוט צריכה להתייחס לכל הסיפור הזה כאילו הייתי גבר.
כי מה כבר קרה?
כלום.
היה לנו כיף וזהו.
היה כיף.
ונגמר.
אבל למה שלא יהיה לנו כיף שוב?
למה?
אני רוצה.
מה איתך?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Shoohy