אורגזמה של מילים

לא הייתי כאן שנה.

לא האמנתי שאכתוב כאן שוב אבל משהו מדגדג בי אז אני מתמסרת.

עזבתי את תל אביב. זה לא היה צפוי ועכשיו חווה את החיים קצת אחרת. הרבה אחרת. למען האמת הכל השתנה.

חזרתי לכאן לקרוא את עצמי מלפני שנה. "איזו מתוקה אני....", זה מה שעבר לי בראש כשקראתי כמה וכמה מהטקסטים האלה. כמה שזה מעניין לקרוא ולחוות שוב חוויות שנראות כאילו רחוקות אלפי שנות אור.

כמה שינויים מדהימים קורים בנפש האדם בנבכי הזמן.

איך הכל משתנה, ועדיין תמיד יש איזה גרעין שמבקש לחוות חוויות מסוג מסויים שוב ושוב.

גם אם לא ברצף, גם אם המינונים יורדים. אבל יש חלקים באישיות שמבקשים תשומת לב תמיד.

אני חיה מופרעת. כך אני רואה את עצמי. כמו חתולת רחוב-בית.

ומאפשרת לעצמי להיות כך כי כך אני אוהבת.

לפעמים להתביית יותר מדי זה לא בשבילי.

רחוקה-קרובה לתל אביב, גרה בגבעתיים עכשיו בסביבה של משפחות, זוגות צעירים, זקנים, צעירים, המון אנשים מן השורה.

מוזר לי. וגם שקט ונעים, נוח ונינוח.

הייתי בהודו חודש וחצי, חזרתי עם כוונות חדשות לחיים. כעת כעבור שמונה חודשים הכוונות מתגשמות לאט לאט ואני שמחה ומאושרת.

בקרוב מתחילה לעסוק בתחום שאני הכי אוהבת בעולם. ללוות נשים בתהליכי התפתחות וצמיחה אישית.

הלב שלי שר רק מהמחשבה.

אבל יש שם הרבה קולות שבועטים.

הילדה צורחת שכל כך הרבה אחריות מגיעה עם תפקיד כזה, אז מעכשיו אני צריכה להיות באמת אחראית. צריכה לחיות חיים "נקיים" כל הזמן.

אני מקשיבה לה ושומעת אותה. לא נראה לי שזו האמת...

לא הייתי רוצה לחוות תהליכים עם אדם שחי בתוך בועה. כזה שלא מתלכלך בבוץ מדי פעם. כזה שלא נשרט ומשתפשף.

רוצה לחוות את החיים כמו שהם, בלי להגזים ב"אור ואהבה", לא בניקיון ולא בסדר. הכל בפרופורציה. בימים האחרונים קולטת שיש חיה כזאת מנת יתר של אור ואהבה. זה קרה לי...

שינויים זה דבר מדהים ומטורף ומעניין. אתה נזרק מקצה לקצה לפעמים ולא מבין איך זה קרה.

בנקודה זו בחיי בא לי לקחת שינויים הרבה יותר ברכות. בהרמוניה. בשלווה.

לא מקצה לקצה. לנוע בין הקצוות בעדינות.

לא ייאומן שאני אומרת את זה. אני הקיצונית (לשעבר?) שרק רצתה רכבות הרים. איפה היא? נראה לי שהתעייפה קצת.

רכבות הרים שמורות לאנשים שיש להם זמן ואנרגיות לתת לריגושים עוצמתיים ומטלטלים את אור הזרקורים והבמה.

אני... בא לי להתעסק עכשיו בדברים אחרים. בא לי ליצור, להגשים.

ואם אני חווה התעוררות של הצדדים בתוכי שמבקשים בלגאן ושיגעון חולף... אז למה לא? אני בין כה וכה מחליפה דמויות כמו גרביים. לא, אני לא סובלת מפיצול אישיות. רק אישיות המורכבת מהרבה מאוד פנים. ככה הכי מעניין לחיות.

לא מוכנה לוותר על אף צד באישיות המורכבת הזאת בעד שום הון שבעולם.

זו אני וזה היופי.

האמת...? בא לי לחלוק את המורכבות הזאת ואת ריקוד החיים המופלא הזה עם גבר. גבר שלא רק יהיה מספיק גדול ועוצמתי כדי להכיל את זה.

גם כזה שיעוף על זה ויהנה מזה כאילו אין מחר. בר מזל. פותחת לו את השער...