אורגזמה של מילים

קצרה היריעה מלהכיל את כל העושר הפנימי הזה שמתפרץ ממני בשבריר שניה... לפעמים אני קופאת כי לא מבינה לאן ללכת, מה לעשות, איך לבטא את כל הסערה המתוקה הזאת שמבקשת משהו ממני.

ואני עומדת כמו ילדה נבוכה או אישה שנטרפה קצת ולא מבינה, שואלת.

לפעמים ברגעים כאלה יושבת בבית, פשוט נהנית מהזרם היצירתי, ייצרי, פתוח, מדגדג, מלמד, סוער, שקט, מגוון, לעיתים מטלטל הזה...

מרגישה את עצמי וזה מספיק.

לפעמים יוצאת איתו לרחוב ופשוט הולכת והולכת בלי מטרה. לפעמים פוגשת אנשים, הולכת לרקוד.

לפעמים יוצרת, כותבת, מפתחת רעיונות שלאט לאט הופכים למשהו מוחשי.

אבל המשותף שיש לכל אלה מבחינתי הוא חיפוש.

אולי זה לא בדיוק, אבל יש ברגעים האלה איזשהו פוטנציאל שמבקש להתגלם, להתבטא. ואין לי לזה מילים בדיוק. הנה שוב אני מנסה לתאר משהו כל כך מסתורי... אבל יש משהו בעצם הווית החיפוש שהוא כיפי.

משהו מחבר בין יצירתיות, ייצריות וחיפוש.

לפחות אצלי. כי כשאני במוד של בריאה אני קודם כל מחפשת מה אני רוצה לברוא, ולשם כך רוצה השראה, רוצה להרגיש, לחוות, לראות, להבין, להכיר.

העולם הזה מלא בפוטנציאל יצירתי אינסופי וזה החיבור שלנו למקור הזה הוא שמזין את נפש האדם היוצר.

בסופו של דבר כולנו יוצרים כאן בדרך זו או אחרת. השאלה מה ובאיזה אופן? באיזו הוויה?

החיפוש אחר היצירה הבאה הוא תמיד בתת מודע. לא חושבת על זה. לא מנתחת את זה. אף פעם לא יודעת את זה ולא רוצה לדעת.

זה הרגע עצמו והזרם בתוכו שמאפשרים לאמן להתבטא. ואני אמנית לכל דבר, רק לא מוגדרת...

לא כל כך מבינה מה אני כותבת כאן למען האמת. אחד הטקסטים הפחות ברורים לי. נותנת גם לזה מקום.

כנראה שיש משהו שמנסה להיכתב, אבל בכלל הוא רוצה להיות החוויה עצמה ולא לדבר על.

אז אני הולכת לנשום, להרגיש את הגוף, ואת הזרם היצירתי הפורץ ממני וממנו ברגע הזה. בלי מילים.

גם לשקט יש את המקום שהוא ריגוש אינסופי ועוצמתי.

לילה טוב.

לא הייתי כאן שנה.

לא האמנתי שאכתוב כאן שוב אבל משהו מדגדג בי אז אני מתמסרת.

עזבתי את תל אביב. זה לא היה צפוי ועכשיו חווה את החיים קצת אחרת. הרבה אחרת. למען האמת הכל השתנה.

חזרתי לכאן לקרוא את עצמי מלפני שנה. "איזו מתוקה אני....", זה מה שעבר לי בראש כשקראתי כמה וכמה מהטקסטים האלה. כמה שזה מעניין לקרוא ולחוות שוב חוויות שנראות כאילו רחוקות אלפי שנות אור.

כמה שינויים מדהימים קורים בנפש האדם בנבכי הזמן.

איך הכל משתנה, ועדיין תמיד יש איזה גרעין שמבקש לחוות חוויות מסוג מסויים שוב ושוב.

גם אם לא ברצף, גם אם המינונים יורדים. אבל יש חלקים באישיות שמבקשים תשומת לב תמיד.

אני חיה מופרעת. כך אני רואה את עצמי. כמו חתולת רחוב-בית.

ומאפשרת לעצמי להיות כך כי כך אני אוהבת.

לפעמים להתביית יותר מדי זה לא בשבילי.

רחוקה-קרובה לתל אביב, גרה בגבעתיים עכשיו בסביבה של משפחות, זוגות צעירים, זקנים, צעירים, המון אנשים מן השורה.

מוזר לי. וגם שקט ונעים, נוח ונינוח.

הייתי בהודו חודש וחצי, חזרתי עם כוונות חדשות לחיים. כעת כעבור שמונה חודשים הכוונות מתגשמות לאט לאט ואני שמחה ומאושרת.

בקרוב מתחילה לעסוק בתחום שאני הכי אוהבת בעולם. ללוות נשים בתהליכי התפתחות וצמיחה אישית.

הלב שלי שר רק מהמחשבה.

אבל יש שם הרבה קולות שבועטים.

הילדה צורחת שכל כך הרבה אחריות מגיעה עם תפקיד כזה, אז מעכשיו אני צריכה להיות באמת אחראית. צריכה לחיות חיים "נקיים" כל הזמן.

אני מקשיבה לה ושומעת אותה. לא נראה לי שזו האמת...

לא הייתי רוצה לחוות תהליכים עם אדם שחי בתוך בועה. כזה שלא מתלכלך בבוץ מדי פעם. כזה שלא נשרט ומשתפשף.

רוצה לחוות את החיים כמו שהם, בלי להגזים ב"אור ואהבה", לא בניקיון ולא בסדר. הכל בפרופורציה. בימים האחרונים קולטת שיש חיה כזאת מנת יתר של אור ואהבה. זה קרה לי...

שינויים זה דבר מדהים ומטורף ומעניין. אתה נזרק מקצה לקצה לפעמים ולא מבין איך זה קרה.

בנקודה זו בחיי בא לי לקחת שינויים הרבה יותר ברכות. בהרמוניה. בשלווה.

לא מקצה לקצה. לנוע בין הקצוות בעדינות.

לא ייאומן שאני אומרת את זה. אני הקיצונית (לשעבר?) שרק רצתה רכבות הרים. איפה היא? נראה לי שהתעייפה קצת.

רכבות הרים שמורות לאנשים שיש להם זמן ואנרגיות לתת לריגושים עוצמתיים ומטלטלים את אור הזרקורים והבמה.

אני... בא לי להתעסק עכשיו בדברים אחרים. בא לי ליצור, להגשים.

ואם אני חווה התעוררות של הצדדים בתוכי שמבקשים בלגאן ושיגעון חולף... אז למה לא? אני בין כה וכה מחליפה דמויות כמו גרביים. לא, אני לא סובלת מפיצול אישיות. רק אישיות המורכבת מהרבה מאוד פנים. ככה הכי מעניין לחיות.

לא מוכנה לוותר על אף צד באישיות המורכבת הזאת בעד שום הון שבעולם.

זו אני וזה היופי.

האמת...? בא לי לחלוק את המורכבות הזאת ואת ריקוד החיים המופלא הזה עם גבר. גבר שלא רק יהיה מספיק גדול ועוצמתי כדי להכיל את זה.

גם כזה שיעוף על זה ויהנה מזה כאילו אין מחר. בר מזל. פותחת לו את השער...