זאת הפעם הראשונה בכל היום שאני יושבת....

משבע בבוקר אני על הרגליים, להכין גפילטע פיש מרבע לשמונה עד אחד עשרה וחצי. לשטוף את על הנברשות בבית. להכין אוכל למחר לעשר אנשים...

כך נראה סדר היום שלי היום, אני לא מגזימה ולא צוחקת!

אני מאוד אוהבת את פסח, זה זמן איכות משפחתי, כל הקרובים מגיעים מכל קצוות ישראל ומתככנסים שלוש דורות של יהודים בבית אחד, מסביב לשולחן אחד ומספרים על הקורות עליהם בזמן שלא התראינו. הזמן היחיד שדבר כזה קורה זה בראש השנה ובלוויות.... הראשון יותר תדיר מן הסתם.

כאשר שלוש דורות של אנשים נפגשים בבית אחד וליד שולחן אחד דבר מאוד מעניין ויוצא דופן קורה, זה הופך למעין מפגש של תרבויות, אמונות, דתות ושפות ולמקור מדהים לידע והשראה. בארוחת פסח אחת אני יכולה ללמוד את כל היסטורית המטוסים ואיך הם בנויים, לקבל עצות מועילות לגינון, לקבל 3-10 מתכונים לעוגות ופשתידות, לקבל עצות לטיפוח השער ולשמוע את כל התאוריה על תפירה ונהיגה וכל זה מבלי להגיע למנה העיקרית. כאשר המנה העיקרית תנחת על השולחן יתחיל דיון על איך ערכו את השולחן קודם בגרמניה אחרי זה בפולין, לאחר מכן באוקראינה ומשם נמשיך לסיור מעמיק ברחבי אזרביג'אן - הרי קווקז. נולדתי בארץ, בחיפה, אבל אני בעניים עצומות יכולה לתאר את בכו - עיר הזכרונות, הילדות, מקור האושר האמיתי של רבים מבני משפחתי. אני יכולה לתאר את הנמל ואת בית הקפה בקצה השמאלי שבו סוכר הוגש בתוך צנצנת זכוכית כאשר הוא חתוך לקוביות, את כלי החרסינה שנמכרו בזול ליד הבית של סבתא שלי ואת כמות הצעדים שצריך לעבור בין הבית שבו אמא שלי נולדה לבית שבו אבא שלי נולד... זוהי ההיסטוריה והתורשה המשפחתית שלי. איברי גופם של בני משפחתי פזורים ברחבי שדות קרב בכל רחבי אירופה אך נפשם נחה בבכו. כאשר הדיון הזה יסתיים ויגיע הקינוח אנחנו נדון בארץ ישראל, כיצד מחלום בגלות זה הפך לחיים היום יומיים ואחר כך לסיוט לזמן מה אך מיד כאשר קמנו על הרגליים חזרנו לעצמנו. אבא שלי תמיד אומר שאנחנו נופלים חזק אבל מיד קמים ובלי לנער את האבק ממכנסינו אנחנו ממשיכים ללכת בראש זקוף. זאת האמת!!!

אני מאמינה שסיפרתי לכם דיי ויותר על משפחתי אבל אני באמת ובתמים אוהבת אותם ומקווה שהם לא מעוררים בכם צמרמורת...