זה כזה נורא שרוצים משהו באמת?
למה הכל צריך להיות מסובך למה כל צעד שאנחנו עושים משהו חייב לשפוט אותנו עליו? למה אנחנו לא יכולים לחיות בשלום עם הבחירות אחד של השני ולא לנסות לערער עליהם בלי הפסקה? למה אנחנו כל הזמן מנסים להפוך אנשים לכמונו? למה אי אפשר להיות מי שבאמת רוצים? למה אי אפשר להיות עם מי שבאמת רוצים?
אני יודעת שאני נשמעת ממורמרת מהחיים אבל אין מה לעשות זאת המציאות כמו שחוקי מרפי אומרים כל מה שתרצה לא יגיע ומה שלא תרצה תמיד יהיה שם. אני החלטתי שככה זה גם באהבה לא רק ברצון שלא תבוא רכבת שאו שאני לא אאחר לעבודה ושטויות כאלה אלה ממש בנושא חשוב שמשפיע על חייהם של כל אדם ואדם במדינת ישראל.
אני לא באה בדעה הזאת סתם יש לי הוכחות לדעתי למשל תמיד אהבה תהיה מסובכת בחיים לא יהיה אהבה פשוטה שהם מאוהבים וזהו הכל טוב אין חייב להיות משהו נוראי בסיפור שיכול להגמר בטוב ואולי גם ברע למשל מכות,ריבים,אהבה חד צדדית,קנאה ועוד... אבל מה שבאמת קורה באהבה בלי הפסקה זה שכל מה שאתה לא רוצה שיקרה עם אותו בן אדם קורה. נגיד אתה לא רוצה שזה יגמר וזהו זה נגמר או אפילו את לא רוצה שתתנשקו מוקדם ושיהיה מיוחד בסוף את מוצאת את עצמך איתו בשירותים (בוז קל לבנות שמגיעות למצב הזול הזה).
למזלי אני לא הגעתי עם בחור לשירותים וגם זה לא נגמר אבל לא ממש ריציתי שזה יתחיל רציתי שישאר המתח הזה שתמיד היה בנינו לא רציתי שזה יייפתר אבל הכל נהרס ועכשיו התחילה התקופה של היציאות ביחד ושל הנשיקות ואני לא אומרת שאני לא אוהבת את זה בכל זאת אני בת אני מתה על רומנטיקה אבל לא יודעת אני מרגישה דביקות שחונקת אותי כאילו אם אני והוא ביחד זהו נהיינו אנחנו... ואז כולם מדברים אליכם ברבים ואני לא יכולה לסבול את זה למה הבן אדם שנוגע בשפתיים שלי חייב להיות כמו מין חצי שני שלי? למה אני לא יכולה סתם להנות? בלי לסבך דברים ובלי ליצור ציפיות לאף אחד...במיוחד לא לעצמי כי כמו שקרה פה הציפיות תמיד מתנפצות.כן כן כן המערכת יחסים שלי אכזבה אותי אני הייתי בטוחה שאנחנו ביחד והתחלתי דווקא לאהוב את ה"אנחנו" אבל אז הוא התחיל עם בנות אחרות ואז הבנתי שהולכתי שולל אל ידי טריקים ידועים של שוברי לבבות סדרתיים.
גרם לי לחשוב שהוא אוהב->גרם לי לבטוח בו->גרם לי לאהוב אותו->הלך לחפש אחרת. אבל כנראה שהחיים רצו שנחזור כי אני התעלמתי והתעלמתי ממנו וכעסתי ורתחתי ושברתי אפילו כמה דברים אבל אחרי כל זה אני נשברתי, הצלחתי שוב להאמין לו והסכמתי לו לנשק אותי. אבל כמובן שאני כבר מכירה את עצמי ואני יודעת שזה לא הייתה הבעיה האחרונה במערכת היחסים המעורערת הזאת, הוא התחיל להתבייש בי. הוא התרחק כשאנשים עברו,הוא לא היה מוכן לחבק אותי ליד אנשים, הוא בקושי דיבר איתי ליד חברים משותפים. אז אני חתכתי את זה ושוב התעלמתי ושוב כעסתי ושוב שברתי ושוב נפלתי בחזרה אליו. אז אני החלטתי שלרצות משהו זה נורא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
somebody i used to know