היא הולכת איתם.. לשתות... נכון שאני מאוהב בה כבר שנתיים אבל אני יודע שכבר לא יהיה בינינו כלום, לא אחרי שהמעט שהיה בינינו התפוגג. אבל היא הולכת איתם - עם אותם האנשים שאני כל כך לא רוצה להיות - ובכל זאת זה נראה מאוד משתלם להיות חסרי רגישות ומטומטמים שרואים רק את עצמם ורק את ההווה. הלוואי שיכולתי לראות את ההווה. פעם ראיתי רק את העתיד אבל עכשיו אין שום דבר שאני יכול להתרכז בו חוץ מהעבר, ואני מזניח את העתיד... (להווה אני כבר בכלל לא מתייחס).
יש לי בגרות עוד יומיים (ראשון) ועוד לא התחלתי ללמוד.
בואו נראה מה יש לי:
הידיעה שאם לא אלמד אכשל.
שיטות ללמוד.
כל החומר מול העיניים שלי.
זמן (שהולך ואוזל).
שקט.
אבל דבר אחד אין לי: שפיות(!) וריכוז...
אני כל הזמן רק חושב עליה.. ועליהם... ולא מסוגל להתרכז.
רק חושב על למה אני.. מתפלל שאתעורר מחר ואגלה שכל חיי הם חלום בלהות אחד גדול. אתחיל מהתחלה. בתור מישהו אחר. מישהו מוצלח, מישהו עם חברים, מישהו עם חיים...
מה דפוק אצלי שאני רוצה להיות מישהו אחר במקום לנסות לתקן את חיי?
מה דפוק אצלי כל כך שאני יודע בדיוק מה אני צריך לעשות כדי לפתור את כל הבעיות שלי - אבל אני עדיין לא עושה את זה :( וזה הופך אותי לעוד יותר אומלל.
תראו אותי, כותב פוסט מטומטם במקום ללמוד לבגרות ולמבחן במתמטיקה שייקבע עם אני ב4 או 5 יח"ל...