B.logi

     בתוך ימי הקורונה פרצה מלחמה בנגורנו קראבאך,

שם המקום היה מוכר לי רק ממקור אחד - מהספר

"והיום איננו כלה" ספר פיוטי, לירי, מעורר חמלה על

משפחה שגרה בתחנת רכבת בנקודה מבודדת בתוך

מדבר אין סופי.

" . . . המדבר המשותף

מדבר קיזילקום (באוזבקית:

Qizilqum, בקזחית: Қызылқұм)

הוא המדבר ה-15 בגודלו בכדור

הארץ. פירוש השם בקזחית

ובאוזבקית הוא "חול אדום".

המדבר נמצא במרכז אסיה,

בין הנהרות אמו דריה וסיר

דריה, דרומית-מזרחית לים ארל,

ומחולק בין אוזבקיסטן, קזחסטן

וטורקמניסטן. הוא משתרע על פני 

שטח של כ-298,000 קמ"ר"

(ויקיפדיה)

מלחמה תמיד מעוררת בי רגשות חמלה לאנשים

אלמונים ולמשפחותיהם שנקלעו להשלכותיה בגלל

סיכסוכים בין מדינאים, וכך, כל עוד קורונה ואני מחכה

בכיליון עיניים לדעיכתה בכדי שאוכל לממש הזדהות

זו, ואפילו היא זניחה.

"...המצב, שבו העולם טרוד במגפת

הקורונה, וארה"ב שקועה בבחירות

משלה. אזרבייג'ן זיהתה בארמניה

חולשה פנימית, שאננות והיעדר

תמיכה חיצונית; וראתה בכך

הזדמנות לפתוח במלחמה..."

(מתוך מאמרו של גדעון שניר מלחמת נגורנו קרבאך

וישראל. האתר ליצור ידע)

התכוננתי הרבה, קראתי הרבה על נגורנו קרבאך

והסתבר לי שנושא המלחמה הטראגית הנוכחית אינו

קשור לטענה העיקרית שבספר - שם המפה

הגיאוגרפית עדיין אחרת, כל גוש מדינות שמתואר

בספר וקזחסטן שבמרכז העלילה - היו בשליטת סטלין,

היום, גוש המדינות התפרק למדינות לאום שונות

ועצמאיות, והקונפליקט לגמרי אחר מהקונפליקט מימי

שלטונו של סטלין.

בספר "והיום איננו כלה" פרט לנפלאות הסיפור

והרגישות של אייטמאטוב, נתקלתי לראשונה

באכזריות הבלתי מתפשרת והלא רציונאלית של

המשטר של סטלין, לאכזריות שבה מתייחס השילטון

לאזרח שלו שלחם עבור הגוש הסובייטי נגד הגרמנים,

ואפילו שסיכן את חייו עבור מולדתו, אפילו שניצל בנס

מהשבי הגרמני האכזרי - יצטרך להמשיך ולחיות

בהיחבא, שמא ייפול לידי השילטונות הסובייטים

עבורם לחם, וזאת מדוע ? - בגלל שנפל בשבי

הגרמנים והצליח להיחלץ.

לא יאמן כפי שזה נשמע, החוק הסטליניסטי היה

שהנופל בשבי הגרמנים ייחשב לבוגד

וכבוגד - דינו מוות

קראתי הרבה על נגורנו קראבך, המלחמה היום

סיבותיה שונות, הסיפור של המלחמה הנוכחית

מסובך, מורכב וממושך.

והאוכלוסיה ? - עדיין אומללה

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=227873185628022&id=172455007836507&fs=5&focus_composer=0&ref=page_internal

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=668290&catcode=178680&catdesc=%E5%E4%E9%E5%ED%20%E0%E9%F0%F0%E5%20%EB%EC%E4

     לפני מספר ימים, ועודני מוצפת בעוצמות יום השואה,

בסבל של הורי, בהשלכות על חיי, עברתי במרכז העיר

שם ניגשה אלי נערה עם נר זיכרון בידה ושאלה אותי -

"מעוניינת"? לא כל כך הבנתי אז, הבטתי סביב וראיתי

שולחן ענק ועליו ים נרות זיכרון, סביבו נערים ושלט של

בית ספר תיכון, נרתעתי ועזבתי את המקום. המשכתי

בדרכי, חשבתי לעצמי הרי לכל חלל משפחה

שמדליקה נר לזיכרו ולא די שכך מי אני שאדליק נר

לזכר חלל צה"ל

קטונתי

    אמש, כששבתי אל ביתי מצב רוחי היה אחר,

המועקה של יום הזכרון לחללי צה"ל החלה לחנוק

בגרון, וכשעברתי במרכז העיר שוב הושיטה לי נערה נר

זיכרון ובנוסף גם חוברת גיליון לעיון

     שעת ההדלקה התקרבה, הדלקתי את הנר,

המצאתי תפילה ולפתע ראיתי שעל הנר מודפס שם

החלל, את יום נפילתו, התרגשות אחזה בי. בדקתי

בגוגל ומצאתי את הפנים, את העצמה, את החוב

הגדול לאיש הנפלא.

   זכיתי

סגן דוד-דב תמיר כצנלסון - אתר יזכור

https://www.izkor.gov.il/%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%93%D7%91%20%D7%AA%D7%9E%D7%99%D7%A8%20%D7%9B%D7%A6%D7%A0%D7%9C%D7%A1%D7%95%D7%9F/en_f38b1c02edcc4564f696b61c1e2abfe6

________________________________

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=223059556109385&id=172455007836507&fs=5&focus_composer=0&ref=page_internal

חיים שנעזבו, אייל מגד עמ 55

אייל מגד בספרו "חיים שנעזבו" כתב את המשפט הזה

"איך אפשר לעזוב בית"

מצוטטת אימי על ידי דניאל מנדלסון ב #האבודים

אייל מגד בעושר מופלא של ביטוי מביע ומפרט תחושות של געגועים לבית שלעולם יישאר בית בלב אביו,

ואילו אימי לעומת זאת ענתה לשאלה "למה לא עזבתם כשחשתם בסכנה המתקרבת" בחדות, קצרה

ומדויקת, מעורבת באלם על מה שלא נאמר אך משתמע ממנו ים של געגועים.

    ואני מנחשת שאולי תחושת הקטיעה הזו כל חייה,

היא שגרמה לה להתבטא בצימצום כי המשכו של המשפט האלמותי של מגד #כשתכפו געגועיו לנשמה

שהשאיר שם..." הוא " . . . היינו עולים לרגל אל המקומות שהשאיר שם."

__________________________________________________

https://m.facebook.com/172455007836507/photos/a.172563944492280/217776543304353/?type=3&ref=notif_textonly

     ביום ד 31.3.21 עליתי על הרכבת מתחנת משה דיין בראשון לציון לכיוון הרצליה, למרות שרוב הזמן היינו צריכים להיות מרוכזים באפליקצית אישור הכניסה לתחנה, ועם הרב-קו, בכל זאת שאלתי את הממונים שם אם הרכבת מגיעה להרצליה - אמרו לי שכן. זה היה בשעה 16:57, הם גם עזרו לי עם האפליקציות, והרב-קו, אבל רק שכחו לומר לי שהרכבת לא תמשיך לנסוע את 7 הדקות מתחנת האוניברסיטה להרצליה ושבמקום זאת תעשה לי לונה פארק מפוקפק, ופתאום אני מוצאת את עצמי בבני ברק.

   עוד אני בטוחה שטעיתי טעות מרה, שאולי הכריזו על שינוי מסלול ולא שמעתי את הרמקול האנמי, ואולי הייתי צריכה לעבור מתישהו לרכבת פרברית - ואני - בדרך לירושלים כל עוד אני חוששת מהטירטור הלא מתוכנן אומר לי נוסע - "הרכבת כן תגיע להרצליה זו התחנה הסופית שלה"

     כשעבר המבקר שאלתי אותו למה ?

אמר היית צריכה לשאול. נו, באמת סליחה שלא שאלתי, שלא שאלתי אם הרכבת תיסע לראש העין-פתח-תקוה-הוד השרון-כפר-סבא-רעננה במקום 7 הדקות לפני שתואיל בטוב ליבה להגעי להרצליה

גם לא שאלתי אם תיסע דרך ירושלים, או דרך חיפה או באר שבע, באמת סליחה שלא חשבתי על זה

     בסופו של דבר היגעתי להרצליה עייפה, מותשת, כעוסה ויותר מכל המומה בשעה . . . 18:30

הנסיעה ערכה שעה וחצי כי באמת בשביל זה יש לנו רכבת

     _-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-

https://www.zemereshet.co.il/m/song.asp?id=2415