לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

B.logi


"אילו היו כל בני האדם נלחמים רק לפי השקפותיהם, לא הייתה מלחמה בעולם" מלחמה ושלום


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2020    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2020

מה יום


     היום, חמישי, ואני יוצאת לראשונה מאז ההכרזה על הסגר החדש. הייתי צריכה להפנים את המציאות החדשה, אז לקח לי קצת זמן. לצאת זאת אומרת, וממילא להט בימים אלו ועדיין לא חסרתי דבר, ואמרו שבחמישי יוקל מזג האויר. אז החלטתי לצאת.

    מנסיון קודם בעמדי מול דלת היציאה שיחזרתי שוב מה אני צריכה לשים עלי ו/או לקחת איתי. מסיכה? (כי שכחתי פעם) - יש. שפתון - רצה לשים ( fetish ) טבעת - שוב רצה. הנייד ? - בתיק. מפתחות? - יופי, שקית אשפה ? - אוחזת. משקפי שמש ! - חוזרת שוב על עקבותי, ארנק ? - בתיק. התיק על הגב. שמשיה? - חשה אותה מתחת לזרוע שמאל.

יוצאת

נועלת

יורדת

נפטרת מהאשפה,

אוף, משהו חסר. שכחתי עגלה עם רשימת קניות. לא נורא. רק מעט חסר.משננת.

 

     מגיעה למכולת. שני לקוחות בלבד. אוספת המצרכים ונעמדת מול הקופה, לקוחה אחת בלבד מאחורי. במרחק בטוח.

- מוכר א למוכר ב: "שמעת? 6700 נדבקים חדשים"

- מוכר ב : "אתמול הייתי בלוויה, אמרו שלא מת מקורונה וקברו אותו כחולה קורונה"

- הלקוחה מאחורי : "שמעתי שהחברה הקדישים מקבלים יותר על חולה קורונה"

אני - "ואולי המלווים הפרו בידוד? לא רצו ללוות לבד ? די, לא מאמינה יותר לכלום. שומרת על עצמי ודי. כל אחד לעצמו"

- הלקוחה מאחור - "דוקא אצלנו במשפחה היתה לוויה והכל היה לפי ההנחיות"

 

     אני מוסרת למוכר א כרטיס, הכרטיס לא נכון, הוא בכלל של הספריה.

מתנצלת.

כולם - 'לא נורא לא נורא, קורה, קורה, לאט - לאט'.

מתנחמת.

 

     אני יוצאת, נסחבת, המעט האלה -  יצאו כבדים. הטלפון מצלצל. כמה טוב שהשדרה כל כך מוצלת, וכסאות ושולחנות מתכת צבעוניים בה לרווחת הציבור. מתיישבת. משיבה. משוחחת.מדסקסת

- 'לא מבינה למה כל כך חם היום, הרי אמרו בחמישי תהיה הקלה'

- 'אבל רביעי היום'

- 'איך טעיתי ככה ?!'

- מעניין' היא עונה 'גם לי היתה תחושה שחמישי כשקמתי הבוקר'

- 'אבל איך זה יכול להיות ? שתינו ? אולי כי אנחנו מתכננות ומתכוננות לימים הבאים? אז אולי אם מתכננים זה סימן טוב ?'

היא מסכימה.

אני מתנחמת

     מעט עוברים, מעט שבים, המעט מבוגרים מאד, מסכות על פניהם. אי אפשר לראות חיוך. שקיות הפלסטיק עמוסות מושכות הכתפים כלפי מטה, הראש המורכן אומר שמתחת למסכה לא מסתתר חיוך.

     מי עוד התבלבל וחשב שחמישי היום אני רוצה לדעת. המסכה מגינה על שפתי מפני הפאדיחות. גם המסכה שלהם. הרחוב כל כך שקט. אפילו ילד או ילדה שעוברים מידי פעם מלווים בהורים חבושי מסכות - שקטים.

     גם היונים שקטות. מדי פעם עוברת מכונית, או אוטובוס ריק. מסתבר ששכחתי לקנות משהו נזכרתי. אין לי חשק להיסחב חזרה על עקבותי. אקנה מחר. עכשיו שטעמתי את טעם החוץ, מתחשק לי לצאת שוב. אמנם שקט, אבל פחות מאשר בבית.

     אבל מתלוננת לא. משעמם לי לא. יש ספרים, רשימות, כתיבה, הוואטסאפ בפול ווליום, סירטונים, ברכות. אתרים מעניינים. התעמלות (צריכה ללמוד לנגן)

 

     רק סמיילים חיים חסרים.

 

גמר חתימה טובה 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 23/9/2020 15:39  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



&#127873; &#10134; שי לחג &#10134; &#127873;



   סיימתי לקרוא את ספר שיריה החדש של רחל בכר. מילים ממים. קראתי את כל השירים, כל שיר קיבל אצלי את מרווח הזמן הראוי, ולא בגלל שזו הייתה משימה עבורי, בהחלט לא, אלא בגלל עומקם של השירים, החכמה להכניס אותך לתוכם, לחוש אותם, להזדהות עימם.

כל פיוט שואב את הקורא לחוות את החוויה העמוקה שעוברת על המשוררת להבין אותה לפענח אותה ואז בקריאה שניה או שלישית - לחוות אותה כאילו חווית אותה בעצמך, להיזכר ולעבד.

 

     לשירים אין זמן ומקום, לעיתים רחוקות הצצתי לראות מתי נכתבו, במיוחד כאשר הזכירו לי חוויות בוסר של נעורים, החוויות כנות פנימיות אך אין תחושה של מועקות כאילו הן נגררות עם המשוררת או עם הקורא, הן נחוות, מעובדות, ויש בהן השלמה

 

     לשירים עושר לשוני, בחירה מקורית של מילים ממבואות וגיוסן בחידוש מקורי ומעניין. מילים יוצאות לגייס את הטבע והקוסמוס ושבים פנימה, איזמל המנתחים לעיתים מפוקח ואובייקטיבי עד להכאיב, עד לעומק המהות. אין שיר שלא אהבתי ממש ושני שירים נחרתו בי, נוצה (עמ 130) ו חלון הזדמנויות שנחרת בי, טילטל אותי וכבש אותי עד כי לא נותרו בי מילים להסביר את גודל החוויה, אני פשוט נהנית להיזכר בו לקרוא בו שוב ושוב ואני מביאה אותו כאן :

 

 


 

 

נכתב על ידי , 13/9/2020 20:48  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לעדר דמינו


     אמן מתחפש לדמות שהוא יצר. הוא מופיע בתחפושת במחאה הלא נגמרת נגד ראש ממשלת ישראל, הדמות מחקה עירום מלא של אישה כשערוותה בולטת ואפילו ללא הכסות שנתן לה הטבע

 

     המשטרה עוצרת את המתחפש לדמות, כפי שהייתה עוצרת אותו אם היה מסתובב כך סתם בפרהסיה, בציבור, הולך ל'תומו' ברחוב

 

     והנה קמו לו מגינים, מגייסים סעיפי סעיפים ותת סעיפים מספר החוקים, טוענים נגד המשטרה שעצרה אותו ובדמעות תנין זועקים את זעקתו

 

     ולא קם איש ממשתתפי המחאה, או ממנהיגיה הגלויים ו/או הסמויים שיאמר שיש טעם רע לדברים, איש לא מודה למשטרה אפילו לא מנהיגות-נשים, על שנעצר הפרובוקטור בתקופה הקריטית הזו של המלחמה בהחפצה של נשים.

 

     והורים שגררו את ילדיהם להפגנה אינם מעזים לפנות כנגד העדר המשכיל, אוהב האמנות "הנאור" בטעם עצמו, שמא יצא העדר נגדו

 

     ואני, ואולי רבים כמוני אפילו לא ידעו על קיומו, על אמנותו, לפני התקרית. ולמען האמת גם לא ששתי להכירו

 

 

נכתב על ידי , 8/9/2020 12:48  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הדיוטות באים והם לא מצחיקים


     מי שקורא את התורה כסיפור בעל רצף עלילתי לא יבין שיש בו עומק, מי שיקרא קריאת רפרוף של פרק בתנ"כ והוא ימצא בו סתירות לעקרונות מוסר שהתנ"כ מטיף להן בנקודות אחרות, אם יתעמק - יימצא רמז סמוי הממתין לו ושיגלה את ההפך.

 

     כל בר דעת ואפילו הוא תלמיד צעיר מבחין מיד בסתירות המוסריות כפי שהן מופיעות על פניהן בקריאה ראשונה, ויתהה מדוע אחרי עקידת יצחק "וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל-בְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם, בִּבְאֵר שָׁבַע." מדוע שרה לא נזכרת בסיפור העקידה, למה מתחיל הפרק כג, שבא מיד אחרי סיפור העקדת במילים "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִיםשְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה.  ב וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹןבְּאֶרֶץ כְּנָעַן;" ומדוע  "וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ" מדוע מלאכים עולים ויורדים בחלום יעקב? מדוע אסר אלוהים לטעום מעץ הדעת ומה באמת חושב הסופר התנכי על דוד? הקורא יתקל בשאלות מוסריות לרוב, לא ימצא להן תשובה חד משמעית, וישתומם - מדוע אין התנכ מספק תשובות 'כך ראה ועשה' ?

 

      כמעט כל תלמיד חילוני נושא בליבו את הסתירות והן אשר גורמות לו להתמודד עם שאלות מוסריות לאורך שנים, לנסות להשיב עליהן ואף לבחור את דרכו בכוחות עצמו.

 

     אני התמודדתי עימן כל חיי ואני בהחלט יכולה להעיד על חברים שהתמודדו עימן ותהו עליהן ולכן - צפיות בודדות ב"היהודים באים" הפתיעו אותי בהשטחה של המובן מאיליו, ושאחר כך הם מלגלגים ובונים מערכון על אותה הנחה שטחית שהם קבעו בעצמם. אותי זה לא מצחיק, זה משעמם ואפילו מרגיז

 

     הסידרה מתייחסת לסיפור התנכי והעלילתי על פניו, כאילו היה עובדה מוגמרת שאין בו יותר מן הנראה לעין ועכשיו באים ה"יהודים" ו"מושיעים" אותנו מאמונות שלא היו שם מתחילה, ומשאלות שבלטו לעין כל זאטוט. כשנוכחתי שהסידרה זכתה בפרס החלטתי לבדוק את עצמי שוב, אולי טעיתי, צפיתי בפרק נוסף, שהוכיח לי שוב את האמור לעיל, כותבים 'מגלים' מה שנראה להם כסתירות בעלילה ואז לועגים להן, כהדיוטות היינו 'מי שאינו בקי בתחום מסוים. הוא יכול להיות גאון ורב ידע בשאר התחומים פרט לתחום שהוא הדיוט בו'.

 

     גדלתי להורים חילוניים שהיו צאצאים ישירים לחסידים אדוקים. סבי משני הצדדים היו יהודים שומרי מצוות שילדיהם היו ציונים חלוצים. גדלתי על ברכי החילוניות וגעגועים למשפחות, למסורת ולמנהגים שהקפידו עליהם בחגים, אבל נשאתי בליבי סתירות - בשר/חלב - למה צריך להפריד בין כלי האוכל למשל אם הם נקיים? שימוש בחשמל בשבתות - הרי זו רק לחיצת אצבע קלה? 'האם מותר לצחצח שיניים ביום כיפורים'? היינו משתעשים כילדים

 

     מתוך כבוד ומתוך הבנה שאם כל כך הרבה אנשים שתבונה בראשם (עגנון, פרופ  , פרופ פלאי, ועוד רבים ובעיקר המדען פרופ מאז"ה האסטרופיזיקאי שומר המסורת ) נוהגים כפי שנוהגים, הבנתי שיש כנראה עוד רבדים נסתרים מעיני, שיש עומק לדברים ומה שצריך לעשות כדי לרדת לעומק העניין זה פשוט ללמוד.

 

      הנחתי לדברים כך וחייתי ביני לבין עצמי בשלום עם הסתירות. מרוץ החיים דרש את שלו וכשילדי גדלו אך מעט מצאתי זמן לחזור לספסל הלימודים ובחרתי בין השאר בלימודי מחשבת עם ישראל, אט אט במשך השנים גיליתי את סוד המשיכה של סיפורי התורה והתנ"כ, הבנתי שהסתירות הבולטות לעין הן ורק הן גרמו לי לזכור אותם ולכן נטמעו בי כל כך לעומק שלא הניחו לי עד שאחקור בהם. גיליתי שהתשובות לסתירות מצויות בטקסט המצומצם והגאוני עצמו, צריך רק להעמיק ולגלות את התשובות. כי יש יד כותבת לטקסט התנכי, יד ספרותית גאונית שמכריחה את הקורא לתהות, להתמודד, ואותה יד ספרותית מחביאה רמזים ...

 

     את הניתוחים המעניינים ביותר שמעתי דוקא בהרצאותיהם של יהודים משכילים חילוניים, פרופ זקוביץ׳, דב אלבוים, וד"ר אריה דון שהצליחו להאיר את הפינות החבויות בטקסט שם ממתינה התשובה, כמו גם יוכי ברנדס בספרה מלכים ג׳.

 

     "פרופ זקוביץ': "אני ארכיאולוג של הטקסט התנכי"

 

     ואידך זיל גמור

 

 

נכתב על ידי , 1/9/2020 08:58  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי: 

בת: 10

Google:  http://israblog.org/690765

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , פילוסופיית חיים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאוגניה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אוגניה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2020 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)