לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

B.logi


"אילו היו כל בני האדם נלחמים רק לפי השקפותיהם, לא הייתה מלחמה בעולם" מלחמה ושלום


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2022    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

בעוז רוחה


     כשאני רואה אותה בראיון הטלוויזיוני אני רואה דמות מכווצת, מתגוננת, ויחד עם זאת אמיצה ואוזרת כל כוח על מנת להזדקף

 

     כשאני שומעת את דבריה אני מצטמררת, ומנסה להבין מה מרגיש אדם שגדל בתחושה שהוא מטרד, אולי לא שנוא, אבל הוא משוכנע שהוא לא אהוב

 

     היא מספרת על אבא שכשכעס עליה הגיב להרמות הראש הילדיות שלה באלימות קשה ובדחיה, שאף פעם לא התנצל, לא לקח אחריות על חלקו בכעס ולא התוודה באזניה על אהבתו אותה, ועל אמא שלא מנסה לגונן, מתעלמת, וגם היא לא אומרת "אני אוהבת אותך אבל . . ."

 

     אני מנסה להבין באיזו אווירה היא גדלה כילדה ואני חושבת שאולי היא גדלה בבית לא מגונן מספיק, לא תומך מספיק, ללא חומל, לא מקבל אותה על הטעויות שלה, אינו מדריך, עוטף או מחסן בפני העולם

 

     אני מנסה לנחש כיצד, בניצי בגרותה, הוטלה למערבולות המציאות התובעניות והיא חסרת מיגון, חסרת מטען חיוני למסע החיים ושואלת את עצמי האם לנצח תחוש מתגוננת, מאויימת, כחשופית הזו שכל משב רוח, עלה נושר עלול לפצוע אותה, שבימים קשים לא תוכל לשאוב השראה שתהווה לה מזור

 

    ואני רק יכולה להעריץ את עוז רוחה למצוא תשובה, ולקוות ששירתה תהפוך איתנה ושבעוצמות ששאבה בעיקשותה ומהמעט שקיבלה - תוכל להיות - ולהווה השראה לדור חדש של הורים. ילדים ומטפלים

 

                                         _ _ _ _ _ _ 

 

ללא  עוגן

 

תיטלטלנה נשמות רכות

תיסחפנה

לים הגדול והשיריון

מחורר,

 

כל משב רוח

יפתח פצע

ישן

 

מי שאמור היה לעטוף ולחבק

פצע

מי שאמור היה לחזק -

פגע

 

נשמה עדינה לא בשלה

חשופה

כל משב קל

יצרוב בה

 

עטויה שיריון-העד-המחורר

מפני הפולשים

אך גם מהבאים אליה

בטוב

 

לנצח תשוט

נעה ונדה

על לא עוול

בכפה

 

 

 

נכתב על ידי , 3/3/2021 13:19   בקטגוריות הומניזם, מניעת אלימות, ספרותי, פורום ישראבלוג, שומר נפשו, שיחות על אלוהים, אהבה ויחסים, אקטואליה, מפגשי ישרא-בלוג, סיפרותי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום המתנשאים


     היגיע הזמן להודות על האמת. היום הקדוש הזה הוא השיא השנתי למתנשאים על ניצולי השואה. חשתי בזה כל חיי, וכמובן שאיני מכלילה, יש מתנשאים ואליהם אני מכוונת.

     מי שיכחיש - יהיה יפה נפש שיאמר "זו האשמת שוא" ישלול מכל, יהיו שלא יאמינו להיתכנות כזו, יהיו משכילים שאולי יאמרו "זו תפיסה קורבנית" וימציאו יום שואה שישתיק את המצפון ויכפר, ונשלמה פרים שפתנו

     מי שיתמה - יחקור וישאל, מי שיחייך תוך כדי קריאה - נתפס, אבל רק בינו לבין עצמו ואיש לא ידע ואני - מילדות אני עדה לזה, החל מ"חבל שלא הרגו אתכם בשואה" והמשך ב"היא/וא חושב/ת כך כי הי/וא ניצו/לת שואה",

     והעדויות על הכינויים של הילדים שהיגיעו מ'שם'. 'סבונים' למשל, לא נשארו בעבר. ויש רבים שיודעים על מה אני מדברת, שבנו את עצמם למרות הכל אבל כל חייהם ממשיכים לחוש בהתנשאות שותקים, מבליגים, לא משתפים, ננעלים בתוך תוכם וממשיכים לבנות את עצמם על אפם ועל חמתם

     חינוך, היא מילת המפתח, טמינת הראש בחול לא תתרום. הסלידה ההדדית תונצח לעד. פעם ניסיתי להבין מאין נובעת ההשתנשאות הזו - לקשור תכונות שליליות, חשבתי שזה נובע מרגשי נחיתות

 היום אני מבינה שזה עוד גוון של גזענות, שאין להסבירה, אין להכילה, ואין לה סליחה. כמו לאנטישמיות

נכתב על ידי , 1/5/2019 10:56   בקטגוריות אביב, הומניזם, יהדות, נושא חם, פורום ישראבלוג, צדק חברתי, צדק פואטי, אהבה ויחסים, אקטואליה, ביקורת, שחרור קיטור  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שבויה ( + פת"ג 2)


    נמאס לי לקרוא את עלילותיה המושטחות בעיתונות של מיגן מרקל. נמאס לי לבדוק מי לבש מה מתי ולמה, מי יותר יפה בלבוש זה או אחר ולהבין מזה כאילו כל מה שמעניין אותה זה להחליף שמלות מעצבים יקרות בקצב ולצאת איתן מאופרת ומתותקת להצטלם בדרכה לאירועים.

     נמאס לי מהנסיון להעמיק בנושא כאילו בחירת השמלה יש בה אמירה בעד או נגד משהו - לפעמים בעד טעם אישי ולפעמים כאילו התרסה כנגד השמרנות ונמאס לי גם שמנסים למצוא בה פגמים רק בשביל כותרת.

     עשו את זה כבר לדיאנה והיא הכניסה תוכן לחייה בדמות תרומה לחברה. כאילו אם כבר כותרת שלפחות נלמד מזה משהו. אבל זה לא עזר לה, הצהובונים המשיכו להתעלל בה כאילו היא רכוש הציבור לנבור בה כעורבים בפגר עד לסוף המר שאיש לא אפילו העז לחזות


     ואני תמיד שנאתי את זה, אולי זה בא מהבית. אימי שנאה רכילות ואני ספגתי את זה. תמיד שנאתי להתרשם מבני אדם דרך עינים של אחרים. העדפתי, לפעמים עד כדי נאיביות, להתרשם ולגבש דיעה בעצמי. אבל ראיתי בזה גם את הצד ההומניסטי, תמיד ראיתי בדיאנה אדם. בשר ודם שאינו רכוש של איש לרדוף אחריו ולהנציח אותו במצבים שונים. היא אדם ככל אדם ומגיעה לה פרטיות כמו לכל אדם חשבתי


     עכשיו עושים את זה גם למרקל, זה עדיין לא היגיע לאותם הממדים אבל הבחישה בחייה כמעט ומאבדת גבולות ומה שאני רואה בה זה את האישה ההרה שרוצה ללדת תינוק בריא, שרצוי למנוע ממנה מתחים ואינטריגות. אלו כבר שתי נפשות שההומניזם צריך להרים ראש למענם. ואני חושבת, שאולי אם לא אשתף פעולה ולא אקרא את הדברים האלה שהגוגל דואג לדחוף לי מול העיניים אולי ימנעו עוד, וכבר לא יהיו לזה 'כניסות' קוראות למפרסם, ושאולי אז זה ייפסק?


     אבל שוב ושוב אני מוצאת את עצמי כן 'נכנסת' לידיעות האלה, מחכה בסבלנות לדלג על דבר המפרסם ושוב בוחנת את האישה היפה הזו, מנסה ללמוד משהו חדש על אופנה. כאילו אין משהו אחר בחיי לענות בו. כאילו אין בחירות גורליות בפתח

______________________________________________


פרויקט תגלית 2:


אחרי אין סוף נסיונות ולא מוצלחים, לשמור על עלים כמו פטרוזיליה או שמיר שנותרו עודפים אחרי בישול, הצלחתי סוף סוף לשמור עליהם במקרר עד שנמאס וישן מפני חדש תוציאו, אז


א. אני מפזרת את הגבעולים על נייר

     מגבת (כשהסתפקתי רק בנייר הן כן נעשו מושי)

     ומגלגלת


ב. עוטפת הכל בחגורה צרה של ניר עיתון,

     ו-למקרר כשהעלים מופנים אלי

נכתב על ידי , 26/2/2019 14:27   בקטגוריות אזרחית קטנה, חירות ללא הפקרות, פורום ישראבלוג, פילוסופי, שינוי תפיסה, אהבה ויחסים, אינטרנט, אקטואליה, הומניזם  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Avatarכינוי: 

בת: 13

Google:  http://israblog.co.il/690765

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , פילוסופיית חיים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאוגניה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אוגניה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)