B.logi

     כשאני רואה אותה בראיון הטלוויזיוני אני רואה דמות מכווצת, מתגוננת, ויחד עם זאת אמיצה ואוזרת כל כוח על מנת להזדקף

     כשאני שומעת את דבריה אני מצטמררת, ומנסה להבין מה מרגיש אדם שגדל בתחושה שהוא מטרד, אולי לא שנוא, אבל הוא משוכנע שהוא לא אהוב

     היא מספרת על אבא שכשכעס עליה הגיב להרמות הראש הילדיות שלה באלימות קשה ובדחיה, שאף פעם לא התנצל, לא לקח אחריות על חלקו בכעס ולא התוודה באזניה על אהבתו אותה, ועל אמא שלא מנסה לגונן, מתעלמת, וגם היא לא אומרת "אני אוהבת אותך אבל . . ."

     אני מנסה להבין באיזו אווירה היא גדלה כילדה ואני חושבת שאולי היא גדלה בבית לא מגונן מספיק, לא תומך מספיק, ללא חומל, לא מקבל אותה על הטעויות שלה, אינו מדריך, עוטף או מחסן בפני העולם

     אני מנסה לנחש כיצד, בניצי בגרותה, הוטלה למערבולות המציאות התובעניות והיא חסרת מיגון, חסרת מטען חיוני למסע החיים ושואלת את עצמי האם לנצח תחוש מתגוננת, מאויימת, כחשופית הזו שכל משב רוח, עלה נושר עלול לפצוע אותה, שבימים קשים לא תוכל לשאוב השראה שתהווה לה מזור

    ואני רק יכולה להעריץ את עוז רוחה למצוא תשובה, ולקוות ששירתה תהפוך איתנה ושבעוצמות ששאבה בעיקשותה ומהמעט שקיבלה - תוכל להיות - ולהווה השראה לדור חדש של הורים. ילדים ומטפלים

                                         _ _ _ _ _ _ 

ללא  עוגן

תיטלטלנה נשמות רכות

תיסחפנה

לים הגדול והשיריון

מחורר,

כל משב רוח

יפתח פצע

ישן

מי שאמור היה לעטוף ולחבק

פצע

מי שאמור היה לחזק -

פגע

נשמה עדינה לא בשלה

חשופה

כל משב קל

יצרוב בה

עטויה שיריון-העד-המחורר

מפני הפולשים

אך גם מהבאים אליה

בטוב

לנצח תשוט

נעה ונדה

על לא עוול

בכפה

     מבקר המדינה פירסם דוח מטלטל בדבר התחבורה בארץ. זה לא מפתיע איש, כולנו נתקעים בפקקים האין סופיים של התחבורה הבין עירונית או נמנעים ממנה. גם מזו הציבורית וגם מהפרטית. התחבורה בתוך עירי הרצליה מצוינת, יש לי כאן מגוון תרבות שמתאים לי ולא מאלץ אותי להתעייף בדרך לבילוי וחזרה אבל כשזה מגיע לפגישה עם בני משפחה מחוץ לעיר זו כבר משימה כמעט בלתי אפשרית. צריך להתכוון לשעות שאינן עמוסות. מאירועי תרבות יוצאי דופן בערים אחרות אני לעיתים נאלצת להימנע.

     בימי העומס ראשון וחמישי אני מתפללת שלא אזדקק לתחבורה הציבורית, או לכבישים בכלל, לפעמים אני צריכה לוותר על בדיקה רפואית ולדחות אותה לשעות שיתאימו גם לי גם למרפאה וגם - לתחבורה ולעומס בכבישים ?! וכשכל זה לא מתכנס ליום ושעה - אז לפי חוקי הקופה הכל נדחה לשלושה חודשים

     חייבים להיות בריאים ולא להזדקק

     ובתוך כל הקטסטרופה הזו בעמוד אחר של העיתון אני קוראת שנהגי קטר, או עובדי רכבת אחרים חולים או לפי הכתבה מתחלים בכוונה.

     מסקנה עצובה מאד אני מסיקה שאולי יש בזה עניין פוליטי ולא רק אישי של עובדי הרכבת (משכורות?) שאולי שמים כאן מקלות בגלגלים על ידי מחנה פוליטי זה או אחר ולהיפך והכל בשביל קולות המצביעים ומי שנפגע מהקרב הם אנחנו המצביעים בפוטנציה, שאף אחד לא ינצח בקרב המיותר הזה, כולם יפסידו

     ואולי אם מחנה 1 יפסיק להחרים מחנה 2 ולהיפך, יפסיקו להילחם ביניהם ויתכנסו למשימה המשותפת שהיא מדינת ישראל נצא לדרך הנכונה באמת

https://m.maariv.co.il/news/israel/Article-689215

___________________

* וללא כל קשר פרגי"ת נוספת:

   בעודי כותשת שום בפטיש

   השניצל, או מכה בשניצל עצמו

   באותו פטיש,

    בעודי משספת בשר או ירקות

    בסכין הקצבים, ולפעמים נשברת

    צלחת תוך כדי

    אני חושבת לעצמי כמה

    מפסידים המיזוגנים, שהרי נשים

    רבות כן יכולות להשתחרר

    ממועקות בפעולות האגרסיביות

    הנ"ל בזמן שמיזוגנים נתתקעים

    עם המטען השלילי העודף

    שלהם המחפש מוצא, חושש

    להתפרץ ועלול לפגוע בבריאותם

     מצאתי בפייסבוק שיתוף של מאמר ישן* המאמר מצטט דברים דבורים על אופנם, בתבונה ובניתוח מעמיק של הגורמים המשפיעים בשכונתנו המרוטה - מצוטטים מפי עמוס עוז. הדברים התאימו לזמנם, שיכנעו רבים וסחפו אותי אל התקוה

   אלא שמאז השתנתה התמונה והתהפכה, גורמים אכזריים שלא צפינו להם היו למציאות חדשה אכזרית רעה ומסוכנת יותר ויותר לדורשי השלום. גם לדוחקי וממקשי השלום היא אינה מוסיפה אך לצערי הם לא מבינים זאת.

     ההיגיון התבוני מהם והלאה נימוקים זרים משפיעים על שיקול דעתם. אולי אפילו של בעלי עניין שטרם ירדנו לעומקו?

     הבנתי שעמוס עוז הבין זאת. בספר "הבשורה על פי יהודה" הוא שם בפי הגיבורים דברים שאפשר להקיש מהם את ההתפכחות שלו. הוא מעתיק את הסיטואציה לסיטואציה אחרת, משנה את שמות הגיבורים, מעתיק את את האירועים לבמה שונה אך הקורא הנבון רואה את ההיקש, את החרטה ואפילו התייסרות.

    הייתי אם כן מצפה שבעלי העניין המצטטים מאמרים ישנים יחוסו על התבונה שלנו, יכירו באינטליגנציה שלנו, שאיננו רוצים בפוליטיקת היען ושיפסיקו לצטט סיסמאות שפג תוקפן. שלא ינצלו את האבל שלנו ניצול ציני וישאו את שמו של עמוס עוז לשוא.

-

* https://www.davar1.co.il/166895/?utm_source=fb&utm_medium=166895&utm_campaign=d1&fbclid=IwAR3sbyU15w9CbGIgAD6accIAfCxMZOPxkmV7cXLkJFg9uM-yfOZKWYyZre4

     את השבתון האחרון של החגים ולפני ה - אחריהם , לקראת אינטנסיביות החיים העומדים בפתח , החלטתי לאסוף כוחות ולחגוג לעצמי ועם עצמי

     אחרי שתפקדתי כל כך יפה בשמחות האלה ובאינטנסיביות של השמחות המתישות כמארחת ומתארחת הצטברו אצלי כמה כתבות מסקרנות שלא רציתי לוותר עליהן . לא תכננתי פוסט , אבל דף כפול אחד עקשן מהאוסף שעבר עינויים רבים , לא מוותר וצץ כל פעם מחדש - פעם נשמט מהשולחן , פעם מהספה  עד שהחלטתי להקדיש לו תשומת לב  

     מקומט מהתלאות הציצו ממנו תמונות של טירות ומבני עץ יפהפיים , הכותרת שידרה יופי , תת הכותרת - פורצלן , ובתוך הכתבה המעניינת מצאתי גם טלטלה עלומה :

     על הכתבה במעריב על נוור , ולימוז' ערי הפורצלן :

היופי :

- פרט ליופיין וליפי הפורצלן מעניין היה לגלות שללימוז' , מוזיאון מחתרות ממלח"ע 2 ושהיא קיימת לא פחות מאשר 2000 שנים שעוד אחפש את סיפור ההיסטוריה שלה

- הטלטלה :

- בתוך הכתבה מתחבאת איפורמציה מטלטלת איך הכניסו הנאצים בעת הפלישה לנורמנדי , את כל תושבי הכפר אורדור סור גלאן לכנסיה ( את הנשים והילדים ) לאסם ( את הגברים ) ושרפו אותם על יושביהן

אני זוכרת שקראתי ספר עלילתי אודות אחת מארבע הניצולות , הולכת לחפש שם הספר . מקווה למצוא

בשמחות

____________________________________________

הכתבה במעריב :

http://m.maariv.co.il/lifestyle/travel/Article-662843#_=_

     אמש חיפשתי ברוב יאושי משהו לראות בטלויזיה , עצרתי בערוץ AMC ושם בין שלל הצעות שעל פניהן שיעממו אותי מצאתי את הסרט 'שם המשחק' שנשמע לי כמו משהו שמבשר טוב

      ומה היא יצירה 'טובה' בעיני ? משהו שמגרה את המחשבה שלי , שמעודד אותי לחקור בנושא ובמחברו . את הסרט הסתבר לי די מהר כבר ראיתי בעבר , אך המשחק המצוין וההגשה של הנושא עודדה אותי להמשיך לצפות בו שנית , חשתי  שבצפיה זו כאילו ראיתי סרט נוסף

     אם בפעם הראשונה ראיתי סרט מתח מתוחכם שהדיאלוגים שלו מרתקים בעיקר בגלל הצבת פסיכיאטרית שיוצאת מחדר הטיפולים הסטרילי לשטח , למציאות - ואני צופה שבויה  של העלילה , בפעם הזו ראיתי סרט מעורר שאלות על הפסיכיטריה , ובעיקר - מהו מוסר ומהי אישיות מוסרית

     השם דיויד מאמט , הבמאי והתסריטאי היה מוכר לי , והיות וראיתי את הסרט בפעם השניה יכולתי לפעמים להבין אפילו את חותמו כבמאי

    לבמאי רזומה מכובד כתסריטאי במאי , מחזאי וסופר . נראה לי שקשה למצוא מישהו שלא ראה לפחות שניים מסרטיו המצויינים . קראתי רבות על הבמאי הזה ומצאתי דמות דעתנית , מרתקת , זוכת פרסים , יהודי גא ביהדותו והכי אוהב ישראל - בעל דיעות מהפכניות , וכזה שאוהב להרגיז . אלוף בן הארץ :

https://www.haaretz.co.il/magazine/1.1615586

     מצאתי גם מאמר נפלא ומעמיק של רות שריג על דמות הפסיכיאטר והפסיכולוג בקולנוע הלינק למאמר ארוך מידי לבלוג ולכן אחלק אותו , המתעניין יצטרך לחבר החלקים ורק אז להבייק בגוגל :

https://www.kolnoam.com/%d7%93%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%98%d7%a4%d7%9c-%d7%91%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%a0%d7%95%d7%a2