היום, חמישי, ואני יוצאת לראשונה מאז ההכרזה על הסגר החדש. הייתי צריכה להפנים את המציאות החדשה, אז לקח לי קצת זמן. לצאת זאת אומרת, וממילא להט בימים אלו ועדיין לא חסרתי דבר, ואמרו שבחמישי יוקל מזג האויר. אז החלטתי לצאת.
מנסיון קודם בעמדי מול דלת היציאה שיחזרתי שוב מה אני צריכה לשים עלי ו/או לקחת איתי. מסיכה? (כי שכחתי פעם) - יש. שפתון - רצה לשים ( fetish ) טבעת - שוב רצה. הנייד ? - בתיק. מפתחות? - יופי, שקית אשפה ? - אוחזת. משקפי שמש ! - חוזרת שוב על עקבותי, ארנק ? - בתיק. התיק על הגב. שמשיה? - חשה אותה מתחת לזרוע שמאל.
יוצאת
נועלת
יורדת
נפטרת מהאשפה,
אוף, משהו חסר. שכחתי עגלה עם רשימת קניות. לא נורא. רק מעט חסר.משננת.
מגיעה למכולת. שני לקוחות בלבד. אוספת המצרכים ונעמדת מול הקופה, לקוחה אחת בלבד מאחורי. במרחק בטוח.
- מוכר א למוכר ב: "שמעת? 6700 נדבקים חדשים"
- מוכר ב : "אתמול הייתי בלוויה, אמרו שלא מת מקורונה וקברו אותו כחולה קורונה"
- הלקוחה מאחורי : "שמעתי שהחברה הקדישים מקבלים יותר על חולה קורונה"
אני - "ואולי המלווים הפרו בידוד? לא רצו ללוות לבד ? די, לא מאמינה יותר לכלום. שומרת על עצמי ודי. כל אחד לעצמו"
- הלקוחה מאחור - "דוקא אצלנו במשפחה היתה לוויה והכל היה לפי ההנחיות"
אני מוסרת למוכר א כרטיס, הכרטיס לא נכון, הוא בכלל של הספריה.
מתנצלת.
כולם - 'לא נורא לא נורא, קורה, קורה, לאט - לאט'.
מתנחמת.
אני יוצאת, נסחבת, המעט האלה - יצאו כבדים. הטלפון מצלצל. כמה טוב שהשדרה כל כך מוצלת, וכסאות ושולחנות מתכת צבעוניים בה לרווחת הציבור. מתיישבת. משיבה. משוחחת.מדסקסת
- 'לא מבינה למה כל כך חם היום, הרי אמרו בחמישי תהיה הקלה'
- 'אבל רביעי היום'
- 'איך טעיתי ככה ?!'
- מעניין' היא עונה 'גם לי היתה תחושה שחמישי כשקמתי הבוקר'
- 'אבל איך זה יכול להיות ? שתינו ? אולי כי אנחנו מתכננות ומתכוננות לימים הבאים? אז אולי אם מתכננים זה סימן טוב ?'
היא מסכימה.
אני מתנחמת
מעט עוברים, מעט שבים, המעט מבוגרים מאד, מסכות על פניהם. אי אפשר לראות חיוך. שקיות הפלסטיק עמוסות מושכות הכתפים כלפי מטה, הראש המורכן אומר שמתחת למסכה לא מסתתר חיוך.
מי עוד התבלבל וחשב שחמישי היום אני רוצה לדעת. המסכה מגינה על שפתי מפני הפאדיחות. גם המסכה שלהם. הרחוב כל כך שקט. אפילו ילד או ילדה שעוברים מידי פעם מלווים בהורים חבושי מסכות - שקטים.
גם היונים שקטות. מדי פעם עוברת מכונית, או אוטובוס ריק. מסתבר ששכחתי לקנות משהו נזכרתי. אין לי חשק להיסחב חזרה על עקבותי. אקנה מחר. עכשיו שטעמתי את טעם החוץ, מתחשק לי לצאת שוב. אמנם שקט, אבל פחות מאשר בבית.
אבל מתלוננת לא. משעמם לי לא. יש ספרים, רשימות, כתיבה, הוואטסאפ בפול ווליום, סירטונים, ברכות. אתרים מעניינים. התעמלות (צריכה ללמוד לנגן)
רק סמיילים חיים חסרים.
גמר חתימה טובה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
