לאחרונה
ראיתי ברצף כמה סרטים מרשימים*,
שלושה מהם תוצרת צרפת ואחד
תוצרת איטליה.
הסרטים הצרפתיים נפלאים
בעיני כל אחד מיוחד ושונה בדרכו,
הם מהנים חכמים,
פיוטיים ומשאירים חותם
"לחיות
עם אמא" שחקנית
קשישה מרתקת,
נותנת לנו שיעור מלא חיים
איך לחיות אותם
"המזכרות"
על פי הספר הפיוטי הנפלא
והיוצא מן הכלל של פואנקינוס,
הבמאי בגאוניותו לא מעתיק
את הספר למסך,
ולכן לא מאבד מקיסמו,
אלא מאיר פן אחר של הספר,
קומי,
נפלא ונוגע ללב
"נפלאות
החושים" קסם
של סרט, יחיד
ומיוחד, ינצר
בליבי כל עוד ...
את
הדיבור אני בוחרת להרחיב על "חיים
משוגעים", סרט
איטלקי כמו שרק איטלקים יכולים לעשות. מידי כמה שנים הם מפציעים עם הברקה בלתי
נשכחת, האחרונים
שהשאירו עלי רושם כה רב הם "סינימה
פרדיסו"
ו"הדוור",
כל אחד יחיד ומיוחד,
יצירת מופת
גם "חיים משוגעים" הוא יצירת מופת לטעמי,
הלכתי לצפות בו ללא כל רקע פרט לכך שזכרתי שהוא קומי,
מה שהביא אותי לצפות בו.
יש אמנם הרבה הבטים קומיים
בסרט הם על סיטואציות לא קלות וההבט הקומי
מרכך אותן מעט
לא
אספר דבר על העלילה, מכיוון שהלכתי 'טאבולה
ראסה', הופתעתי
והוקסמתי, לא ארצה לקלקל את המומנטום גם כאן.
הופתעתי מהמשחק היוצא מן
הכלל של השחקנית הראשית,
היא הממשיכה לטעמי את
השחקניות האיטלקיות הגדולות,
ויש גם הומאז'ים
בסרט - למשל
הריצה, הנפילה
והקימה כדי להמשיך לרוץ בשמלה ועקבים
אדומים – הומאז'
לסופיה לורן (
אם אינני טועה לסרט בין
שתי נשים ) את
המזרקה אמנם לא ראיתי אך היא היתה בתודעה לאורך הסרט, משרה
תחושה כאילו קסמה מרקד ברקע ( השמשיה ?) כמו בסרטים הישנים ובהומאז'ים לה.
הסרט
סוחף, אהבתי
את התסריט, את
הדיאלוגים היוצאים מן הכלל, את
המשחק ה נ פ ל א,
ואת כל מה שאיטלקי בסרט,
אך גדולתו של הסרט היא האנושיות שבו. הסיפור,
האירועים כפי שהם מוצגים,
על סף האבסורד,
לא יכולים לעורר אמון בשום
ארץ פרט למקום בו הם מוצגים - איטליה
שחקנים
ואלריה
ברונו טדצקי מיכאלה
רמוזוטי
במאי/ת
פאולו
וירזי
תסריט: פרנצ'סקה
ארצ'יבוגי,
פאולו
וירזי
ז'אנר קומדיה דרמה זר
אורך 118 דקות
שפה איטלקית
מקום
/
שנה איטליה
/ 2016
הגבלת
גיל [הותר
לכל]
(All Permitted)
בכורה 13/10/2016
* באיחור ראיתי גם את קפה סוסייטי של וודי אלן, הוא טוב, מזכיר את גאוניותו שמושכת אותנו לקולנוע למרות הרזומה הפרטי המאכזב, אבל הפעם זהו עוד סרט וודי אלן, שווה צפייה, אך לא יותר
3.11.16 :
"אני מודע לזה שחלק מהקהל שלי הוא מה שנקרא בורגני, והיה לי חשוב לצחוק קצת על זה. במיוחד על כל מי שאומר שהקולנוע האיטלקי בשפל כי אין פליני ואין ויסקונטי", אמר הבמאי ודווקא כן הצביע על חיבור אפשרי בין שני סרטיו האחרונים: "מבחינת מראה הסרט הנוכחי שונה מהקודם, אבל מתחת לפני השטח השניים דומים, כי הם עוסקים בפסיכופתולוגיה של העושר. כלומר במכניזם שנוגע לכל עשירי העולם, המשוגעים מכסף ומן הפחד של לאבד אותו. הפעם בחרתי בנושא רק כנקודת פתיחה, ומשם רציתי להצמד למבט על שתי נשים, שנחשבות מסוכנות ולא יציבות נפשית. הטון אחר, מעין מרד לשגעון האמיתי שבעצם נוגע לכולם"
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,636,209,81628,.aspx
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
