טוב אז נכון שכל שנה הפסטיגל מוגדר ״מופע לכל המשפחה״ ואני מניחה שהוא מהנה גם למבוגרים, אבל בינינו, קהל היעד העיקרי הוא הילדים. That said, נראה לי שהפסטיגל של השנה הוא באמת מופע לכל המשפחה.

אוקיי אז full disclosure: לא באמת היה לי אכפת מהפסטיגל של השנה עד שגיליתי שלי בירן מופיע (ליביאנה 3>). שזה לא כזה מפתיע, לאור זה שהפסטיגלים שלי זה בערך עד 2007 כולל (עברו כמעט 15 שנה ואני עדיין חושבת על פסטיגל פנטזיה כל פעם שThe Final Countdown מתחיל). באופן לא מפתיע בכלל, ברגע שעליתי לחטיבה הפסקתי להתעניין. 

בקיצור, התחלתי לעקוב אחרי הפסטיגל של השנה ברגע שגיליתי שלי מופיע, וכמובן שעשיתי את הפעילויות והכל (כמו ילדה קטנה, I regret nothing), ואם להודות באמת, חלק לא קטן מהפעילויות היה סביב דברים שהם לא כל כך מהתקופה שלי. די הגיוני; רוב קהל היעד הוא הילדים, עדיף להתמקד בשנים האחרונות, דברים שיכול להיות שהם זוכרים. כל פעם שהיה אזכור של הפסטיגלים שלנו התלהבתי ושרתי את השירים והכל, אבל היו גם הרבה דברים שלא היה לי מושג לגביהם. די ציפיתי שזה יקרה גם במופע עצמו.

אבל זה לא היה. וזה היה נהדר.

בערך כל דבר בפסטיגל הזה היה קשור איכשהו לכל ההיסטוריה של הפסטיגל. הפורמט, השירים, אפילו הכוכבים (אומייגאד רן דנקר והראל סקעת ורואני דואני, literally הילדות שלי). היו שם כל כך הרבה שירים מה-30 שנה הראשונות של הפסטיגל שזה הרגיש כמו לחזור הביתה. והיה די מדהים לגלות כמה מהשירים שגדלתי עליהם הם בכלל מהפסטיגל ואפילו לא ידעתי (מלא שירים משני העשורים הראשונים נכנסו לתרבות שלנו, אה?). והאמת? רוב הביצועים החדשים היו טובים. ואני ממש לא טובה עם קאברים.

כמובן, בסגנון פסטיגלי, השואו עצמו היה נהדר. סאונד ותאורה והופעה והכל. היה מצחיק, היו קטעים ממש מרגשים, ואפילו היו הפתעות (ולא חשבתי שאני אגיד את זה). אישית אהבתי במיוחד את ההומור העצמי (הנאמבר של ליביאנה הרג אותי, אני מקווה שיוציאו את זה באודיו כמו שצריך), וכמובן, את העובדה שאשכרה הכרתי לא מעט מהשירים ומהאנשים שהופיעו. תמיד כיף יותר לראות את הפסטיגל אחרי ששומעים את המוזיקה בלי הפסקה.

לא חשבתי שזה יקרה, אבל השעתיים האלה עברו כמו טיל. סוג קצת שונה של הנאה ממה שהיה בפעם האחת שהלכנו לפסטיגל כשהייתי ילדה, אבל אני חושבת שנהניתי לא פחות. פשוט פחות התרכזתי בשואו ויותר במסרים (יש בך מדהים) וברפרנסים ובהומור ו... וול, בלחזור להיות ילדה קצת. כי בתכלס הפסטיגל היה חלק די משמעותי מהילדות שלי, והיה כיף לחזור לזה, במיוחד בשנה הסיוטית הזאת.

כאמור, הדבר היחיד שביאס אותי זה שאפשר לראות את המופע רק פעם אחת. למרות שאם הם גם ככה שמים פרסומות, אז מה אכפת להם שאנשים יראו שוב? לא ברור לי. מבאס. אבל המופע עצמו (והאמת שגם די הדלתות)? Well done.