אני לא יודעת איפה אנחנו אחרי שלוש שנים של שתיקה מצדי. אני לא יודעת איפה אנחנו עכשיו כשאני אפילו לא יודעת מי אני. אני לא בטוחה שבכלל ידעתי איפה אנחנו עוד לפני שנעלמתי, אז בטח שעכשיו אין לי מושג. וזה שבכלל ענית להודעות שלי והוספת את המספר שלי אומר משהו, אני מניחה, אבל אני מפחדת מדי בשביל לחשוב על מה שזה אומר כרגע.

אני לא רגילה שלוקח לי כל כך הרבה זמן לחשוב מה לענות להודעה שלך. אני לא אוהבת את זה. אני מתגעגעת לזה שאני פשוט אומרת מה שאני חושבת, בלי להסס ולבחור מילים ולבלות חצי יום רק בלחשוב על איך לענות לדברים הכי שגרתיים, ואתה מגיב למה שרלוונטי או למה שבכלל יש מה להגיב אליו. אני מתגעגעת לזה שאני נותנת לעצמי להיות ילדה קטנה איתך כי אתה האח הגדול שלי ואני יכולה לסמוך עלייך שתישאר גם אם אני אהיה הכי ילדותית או הכי כואבת ורצינית בעולם.

כשאמרתי לו אתמול מה עניתי לך על השאלה שלך, הוא אמר שזה מדויק (זה מה שאני אמרתי) ולא מדויק. שאלתי למה לא מדויק, והוא אמר שזה לא משקף כלום ממה שאני רוצה להגיד לך.

Sounds about right.

חשבתי על זה אתמול הרבה, כשניסיתי לחשוב איך לענות. כשניסיתי להבין למה בכלל לוקח לי כל כך הרבה זמן לענות לך. וחשבתי לעצמי, 'זה בטח תוצאה של זה שנעלמת לשלוש שנים שבהן פחות או יותר ניסית להרוג את עצמך ואיבדת כל שביב של ביטחון עצמי שהיה לך'. האח המעצבן שלך פגע בי בצורה רצינית; אני מניחה שעשיתי את מה שהייתי חייבת לעשות בשביל להגן על עצמי. לנסות לא להיות קיימת. להתרחק מכל דבר שמזכיר לי חיים, או אותו. זאת התקופה שממנה יש לי הכי פחות מכתבים אליו פה. ניסיתי לשכוח.

רק עכשיו אני מבינה באמת כמה איבדתי בשלוש השנים האלה. אני כל כך מצטערת על זה. אתה לא יודע כמה.

והייתי רוצה להסביר לך כמה דברים (למרות שיחסית מעט, כי אתה יודע על המשפחה שלי, למרות שלא לעומק, ועל הצד הילדותי יותר שלי), אבל מה שבאמת הייתי רוצה להגיד זה, אני מתגעגעת אלייך. אני מתגעגעת להומור שלך ולקלילות שלך ולתובנות שלך ולאכפתיות שלך ולראש שלך שמסוגל לעקוב אחריי ומבין אותי ומכיר אותי טוב כל כך. אני מתגעגעת לאח הגדול שלי.

אתה חושב שתוכל להיות האח הגדול שלי שוב? 💔