איך זה שאני יודעת שהכל טוב ועדיין הכל חרא?

איך זה שהוא לא יוצא לי מהראש ורק בגללו זה המצב..?

איך זה שכל פעם שאני חושבת עליו או שמזכירים את השם שלו הלב שלי דופק מהר כל כך?

איך יכול להיות שהוא כזה אידיוט?

למה אני עדיין חושבת עליו?

והחלק הכי גרוע זה שהחברה הכי טובה שלי רבה איתי בגללו..

בגלל שאני מדברת עליו..

בגלל שאני לא ממשיכה הלאה..

בגלל שאני "לא לוקחת שומדבר בפרופורציה"..

כואב לי, פשוט כואב לי..

למה עד שמצאתי מישהו שחשבתי ששווה את זה הוא התברר בתור אכזבה אחת גדולה?

ולמה מאותו רגע יש לי רק זוגות מול העיניים?!

אוף..

נגמר לי הכוח ויצא לי כל המיץ..

הייתי טובה מידי?

נדיבה מידי?

אמיתית מידי?

איפה הייתי לא בסדר?

עשיתי הכל כמו שצריך..

לא לחצתי עליו ונתתי לו מרחב מחיה..

פינקתי אותו והקשבתי לו..

זה היה כל כך אינטנסיבי שהייתי בטוחה שזה הולך מעולה..

איפה טעיתי?

אני רוצה אותו..

או שאני רוצה שהוא יצא לי מהראש?

אני כבר לא בטוחה בכלום..

התקשרתי אליו, הוא לא ענה..

אז שלחתי לו הודעה..

אני לא פתטית..

אני צריכה להוריד אבן מהלב..

אני צריכה לדבר איתו בשביל לסגור את כל הפינות..

אני צריכה את זה, בשבילי..

אוך \: