איך זה שאני יודעת שהכל טוב ועדיין הכל חרא?

איך זה שהוא לא יוצא לי מהראש ורק בגללו זה המצב..?

איך זה שכל פעם שאני חושבת עליו או שמזכירים את השם שלו הלב שלי דופק מהר כל כך?

איך יכול להיות שהוא כזה אידיוט?

למה אני עדיין חושבת עליו?

והחלק הכי גרוע זה שהחברה הכי טובה שלי רבה איתי בגללו..

בגלל שאני מדברת עליו..

בגלל שאני לא ממשיכה הלאה..

בגלל שאני "לא לוקחת שומדבר בפרופורציה"..

כואב לי, פשוט כואב לי..

למה עד שמצאתי מישהו שחשבתי ששווה את זה הוא התברר בתור אכזבה אחת גדולה?

ולמה מאותו רגע יש לי רק זוגות מול העיניים?!

אוף..

נגמר לי הכוח ויצא לי כל המיץ..

הייתי טובה מידי?

נדיבה מידי?

אמיתית מידי?

איפה הייתי לא בסדר?

עשיתי הכל כמו שצריך..

לא לחצתי עליו ונתתי לו מרחב מחיה..

פינקתי אותו והקשבתי לו..

זה היה כל כך אינטנסיבי שהייתי בטוחה שזה הולך מעולה..

איפה טעיתי?

אני רוצה אותו..

או שאני רוצה שהוא יצא לי מהראש?

אני כבר לא בטוחה בכלום..

התקשרתי אליו, הוא לא ענה..

אז שלחתי לו הודעה..

אני לא פתטית..

אני צריכה להוריד אבן מהלב..

אני צריכה לדבר איתו בשביל לסגור את כל הפינות..

אני צריכה את זה, בשבילי..

אוך \:

דיי!

אני לא יכולה או רוצה יותר לבכות!

לא רוצה להרגיש את הכאב כל פעם שאני חושבת עליך!

לא מגיע לך שאני ארגיש ככה..

או שאני אחשוב עליך בכלל..

אתה שקרן ואפס של בנאדם!

 אז למה אני כל כך רוצה להתקשר אליך?

למה אני כל כך רוצה לראות אותך?

ולנשק אותך?

דיי!

דיי דיי דיי!

תצא לי כבר מהראש!

אני כל כך רוצה אותך..

למה!?

איזה טיפשה אני אוף..

למה הריח שלך נמצא בכל מקום?

למה הפרצוף שלך נמצא בכל מקום?

והקול שלך?

תעזוב אותי..

למה אתה רודף אותי? למה אתה לא מניח לי?

אני רוצה לדבר איתו..

להגיד לו כמה שהוא חרא!

כמה שהוא מניאק וזבל!
וכמה לא גבר הוא!

אבל אני לא יכולה לעשות את זה..

למה אני כל כך רוצה שהוא יתקשר אליי?

למה כל כך איכפת לי?

דיי!

איך?

בלי בושה..

לא יאומן...

נכון הבחור הזה שיצאתי איתו?

ונכון התלבטתי אם להתקשר או לא?

התקשרתי והוא אמר שאין לו זמן לנשום כי הוא עובד מלא מלא מלא...

אז הנחתי לו לנפשו אמרתי לו סבבה דבר איתי כשיהיה לך זמן..

אתמול יצאתי לפאב עם החברה הכי טובה שלי ופתאום..

הוא נכנס עם מישהי.. הוא ראה אותנו..

והוא אפילו לא בא להגיד שלום..

הם ציחקקו והוא חיבק אותה ולחש לה באוזן..

זה כאב כל כך..

לפחות תהיה גבר ותבוא ותגיד לי שאתה לא מעוניין..

ואל תשקר לי שאין לך זמן..

כי האמת תמיד יוצאת לאור זה הרי ידוע שלא כדאי לשקר..

הוא וחברה שלי ניתקלו אחד בשניה בשירותים והיא שאלה אותו מה הקטע שלו..

הוא אמר לה שהוא אמר לי מלכתחילה שהוא מבולבל ולא יודע מה הוא רוצה מעצמו..

אבל זה לא קשור אחד לשני יא חתיכת אידיוט!

זה לא מהקטע שהיית עם מישהי אחרת, זה מהקטע ששיקרת לי!

שלא היו לך את הפאקינג ביצים לבוא ולהגיד לי שאתה לא רוצה להיות רק איתי, או לא רוצה להיות איתי בכלל..

כמה בכיתי אתמול.. כמו מטומטומת התפרקתי על הבר, מול העיניים שלו..

והוא לא הלך.. הם נשארו שם ונהנו מהדייט שלהם..

רציתי לקום וללכת אבל חברה שלי התעקשה שאנחנו צריכות להישאר..

להראות לו שאני "חזקה" וכאלה..

כאילו, איזה בולשיט, למה שאני אשאר במקום שרע לי בו?

מי הוא בכלל שאני צריכה להוכיח לו שאני חזקה?

אני לא חזקה, אני מודה..

נקשרתי אליו והוא כרגע הנקודת חולשה שלי..

החיים בזבל אין מה לעשות..

נקשרתי לחרא של בנאדם ומישהו שהוא פחות גבר מעכברוש אבל ככה זה..

וזה כואב והרגשתי כל כך קטנה וכל כך מושפלת אבל בסופו של דבר..

זה הפסד שלו..

כי אני נתתי מעצמי ועשיתי ודאגתי והייתי כל כך טובה אליו, כנראה טובה מידי..

כנראה הוא לא מסוג הבנים ששווה להיות טובים אליהם.. אע"פ שהייתי בטוחה שכן..

לא יאומן, כל כך קשה לקרוא בנאדם.. הייתי בטוחה שהוא רוצה להיות רק איתי..

הייתי בטוחה שמתחיל להתפתח בינינו משהו רציני..

הייתי צריכה לראות את זה בא.. הרי זה לא הגיוני שהכל היה כל כך טוב, חייב להיות טיפה רע..

ועכשיו ממש רע.. עכשיו אפילו מאוד רע..

והחלק הכי עצוב זה שאני יודעת שהוא לא שווה את זה ואני עדיין בוכה בגללו..

למה?