התמונה מאתר פיזיקל (C)חדר כושר- רובינו הולכים אליו, מתאמנים ואז הולכים הביתה. אני הולך לדבר על מה שקורה
בין לבין.
אני הגעתי לחדר כושר בחמש וחצי, חצי שעה אחרי הפתיחה, וראיתי כמעט את כל
האנשים על המכונות האירוביות (הליכון, אופניים וכו'), בטירוף שלהם לשרוף
קלוריות, אחרי ארוחות החג ואחרי שיום חדר הכושר היה סגור. והנה באה
האירוניה: מה הם רואים? תוכניות בישול! כל הזמן שהייתי בחדר הכושר חשבתי
על העניין הזה. שאלתי את עצמי מה הם חושבים- 'לראות אוכל גורם לקיבה לשרוף
שומן' או 'זה נותן לי תיאבון, סימן שאני שורף יותר קלוריות'.
היתכן שאנשים עם מספיק כסף לחדר כושר מאמינים למיתוסים כאלה? לי לא היה
האומץ והזמן (וגם הפנאי) לעבור בין כל אחד מהם ולשאול אותו "למה אתה צופה
בתוכנית בישול?". אני אשאיר למינה צמח את העבודה.
עשיתי חמש דקות חימום על ההליכון ופניתי למכונות. שמתי את באוזני את
האוזניות והרצתי את הפלייליסט שלי, עם שירים שאני אוהב. התאמצתי, הפעם היה
לי קשה במקצת, כי עדכנתי את התוכנית ועכשיו אני עושה יותר חזרות במשקל
יותר גבוהה. השתדלתי לא להרוג את עצמי, ויצאתי מרוצה ממה שהצלחתי. הפעם,
לבית הכושר הבאתי דף שהכנתי במחשב, של איזה מכשיר אני עושה, איזה משקל,
חזרות ודרגת קושי. החלטתי, שכל פעם שמכשיר
כלשהוא
קל לי, אני מעלה את המשקל. עברתי למשקולות. פעם שהייתי נכנס לפינה של
המשקולות, הייתי קצת מאויים- מהאנשים השריריים שנראים עצבנים ומתוחים, אבל
עכשיו, כשהבנתי שגם אני נראה ככה(חוץ מהקטע של השרירים), אפילו עוד יותר
עם השיער הארוך, הפסקתי לחשוש. ועכשיו אני עובד לפינה ההיא בלי בעיה.
גם כאן היה לי קשה, וכבר ציינתי למה. למרות שהמשקל שאני מרים די קל לי,
אני עושה הרבה חזרות ושלושה סטים. עברתי לכפיפות בטן, והנה באה האובססיה
שלי, שגם היא דומה לאובססיות של נער טיפוסי- עיצוב וחיטוב הגוף.
רובנו (הנערים ו
הנערות), חווים
את זה,  קונים מזרון קטן וכדור עזר, ומתמסרים לכפיפות בטן פעם ביום (ובנות
להליכות ופעילות אירובית בכללי), ומי שלא בוחן את גופו מול הראי, מסיבה
שזה לא משנה לו, או שהוא חושב שזה שטויות- התברך. אבל זה לפעמים סימן רע,
אם חושבים על זה אחרת- בגיל ההתבגרות זה דבר ידוע שאנחנו, הנערים והנערות,
בוחנים את עצמנו, שמים לב לשינויים בגופנו ופועלים בהתאם, אז כנראה למי
שזה לא קורה לו, או שאין שינוי בגופו, או שההורמונים מאחרים לבוא (או לא
פועלים בכלל). ועכשיו, אחרי שהאובססיה נרגעה, היא קמה מחדש אני לא רק
קניתי מזרון (יותר נכון קיבלתי מתנה מלפני כמה שנים בלי קשר), אלא שעשיתי
גם מחקר מעמיק באינטרנט וגיליתי שזה
לא טוב לעשות תרגיל אחד הרבה פעמים, צריך לעשות תרגילים שונים שמפעילים לחץ על שריר אחר כל פעם. זה
לא טוב לחזור כל יום, צריך לתת לשרירים לנוח. וכל הקטע בלראות תוצאות
זה לא לעשות הרבה תרגילים, אלא לשרוף שומנים, כי
לכולנו יש ריבועים בבטן, הבעיה היא ש
הם מוסתרים מתחת לשכבת שומן. וגם חלק מהקטע זה גם לאכול נכון. אני מנסה להסתיר את זה מההורים, הם נגד זה, ויהיה קשה להסביר להם ש
זה הגיל.
סיימתי את כפיפות הבטן שלי ועברתי לשלב שלא הכי אהוב עלי (אבל לא שנוא עלי)- האירובי.
אני עושה באירובי על ההליכון דבר שנקרא אינטרבאלי (Interval), זה פשוט מאוד:
עשר דקות חימום על 5-6 קמ"ש
שתי דקות ריצה על 11-12 קמש.
ארבע דקות מנוחה על 6.5 קמ"ש.
שתי דקות ריצה על 11-12 קמ"ש.
ארבע דקות מנוחה על 6.5 קמ"ש.
וכו' וכו' וכ'.... עד שש דקות קירור עם הורדת המהירות בהדרגה.
התחלתי ביום שבת עם 30 דקות והיום 35 דקות. ולהגיד את האמת- היה לי קשה.
מה שעזר לי זה המוזיקה שהקשבתי אליה, ולא ויתרתי לעצמי.
סיימתי את האמון, שתיתי הרבה, התנגבתי, נחתי חמש דקות והתקשרתי שיבואו לקחת אותי. מה לעשות, כשאין אוטובוסים בחג, יש את אבא.
בזמן שחיכיתי, רציתי לשמוע כמה תשובות לשאלות שעניינו אותי, אבל הייתי צריך מומחה מול הפנים שלי. ראיתי את
אביב בקבלה.
גבר שהגובה שלו 2-3 ס"מ מעלי, אולי פחות מימני. יש לו גוף רחב ושרירי.
ביום שבת שאלתי את המדריכה שלי שאלה דומה, והיא הלכה לשאול אותו (אביב).
אז מצאתי לעצמי הזדמנות לקבלת תשובות. בהתחלה הוא נראה קצת מאיים, אבל
כשמדברים איתו רואים שהוא בן-אדם נחמד, מבין עניין וחברותי (אפילו אפשר
לחשוב שהוא מגדל שרירים בשביל הכיף והחוויה, ולא בשביל המראה). אם הייתי
מרצה על הנושא של השיחה הזו, הייתי כותב בכותרת "מהם גיינר ותוסף חלבון?".
כל פעם שאני בא למכון הכושר, אני רואה שלט, ובו כתוב "גיינר -349 ש"ח
-רווח של שורה- חלבון 249 ש"ח". הייתה שיחה מעניינת, וסוף סוף הבנתי מזה,
מתי ואיך. כדאי מגיל 16.. מתאים למתאמנים קשה.. וכל השאר. אני לא רואה את
עצמי לוקח את זה, אבל אולי אני משלה את עצמי.
כשהיינו בסוף השיחה, אבא שלי התקשר, אמר שהגיע. המשכנו לדבר חצי דקה ואז
אמרתי לו שאני חייב ללכת. השיחה הסתיימה ב"אביב, נכון? אני ******. תודה
רבה!", הוא חייך, לחץ לי את היד בעדינות והשיב לי להתראות.
חזרתי הביתה עייף ומלא זיעה, למזלי, היא לא הסריחה.
ועכשיו אני כאן, כותב את הפוסט הזה.
נתראה בפוסט הבא!
___________________
Digg - http://digg.com/other_sports/_29133
הבלוג בבלוגר. מומלץ להגיב גם בו.
אם אתם רוצים את האתרים שמצאתי באינטרנט, וכמה לינקים, אז תבקשו בתגובות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טיפיכלי