לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


דעות, מחשבות והחיים עצמם. האמת היא שאני לא הנער הטיפוסי הנורמאלי. אולי ל"מגזר" המיוחד שלי.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2008    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2008

קצר או ארוך?


טוב, הגענו לפוסט השלישי :)
כמו ששמתם לב, פוסטים ארוכים לוקחים המון זמן לכתוב. וכשההורים שלי רואים אותי רושם כל-כך הרבה זה גורם להם "לחשוד". וגם זה לוקח לי הרבה מאוד זמן.
אולי אני אכתוב כל יום פוסט קצר. או משהו כזה.
אבל אז כנראה הבלוג יהפוך למשעמם- "עשיתי את זה, הלכתי לשם, היה לי ככה...". כמו כל התוכן הפקאצי הרגיל בישרא-בלוג. אז רציתי לדעת מה יותר מעניין אתכם ולתתם לכם להחליט, אז בבקשה תבחרו ותגיבו:

א. ארוך - פעם, פעמיים בשבוע, על כל מה שעבר עלי בקצרה ודעות עמוקות בנושא כלשהו או מה שקרה.

ב. כל יום עדכון קצר ובסוף שבוע עדכון ארוך - בפוסטים הקצרים יהיה עשיתי ככה וככה, ובסוף שבוע תהיה הדעה העקרית והעמוקה.

ג. קצר - כל יום מה עשיתי, דעה קצרה וגמרנו.
מה מעניין הכי אותכם?
בבקשה תגיבו ותקבעו!


____________________________
הבלוג שלי בבלוגר.

בבקשה תצביעו!
נכתב על ידי טיפיכלי , 21/10/2008 21:17  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט שני - חדר כושר




התמונה מאתר פיזיקל (C)

חדר כושר- רובינו הולכים אליו, מתאמנים ואז הולכים הביתה. אני הולך לדבר על מה שקורה בין לבין.
אני הגעתי לחדר כושר בחמש וחצי, חצי שעה אחרי הפתיחה, וראיתי כמעט את כל האנשים על המכונות האירוביות (הליכון, אופניים וכו'), בטירוף שלהם לשרוף קלוריות, אחרי ארוחות החג ואחרי שיום חדר הכושר היה סגור. והנה באה האירוניה: מה הם רואים? תוכניות בישול! כל הזמן שהייתי בחדר הכושר חשבתי על העניין הזה. שאלתי את עצמי מה הם חושבים- 'לראות אוכל גורם לקיבה לשרוף שומן' או 'זה נותן לי תיאבון, סימן שאני שורף יותר קלוריות'.
היתכן שאנשים עם מספיק כסף לחדר כושר מאמינים למיתוסים כאלה? לי לא היה האומץ והזמן (וגם הפנאי) לעבור בין כל אחד מהם ולשאול אותו "למה אתה צופה בתוכנית בישול?". אני אשאיר למינה צמח את העבודה.
עשיתי חמש דקות חימום על ההליכון ופניתי למכונות. שמתי את באוזני את האוזניות והרצתי את הפלייליסט שלי, עם שירים שאני אוהב. התאמצתי, הפעם היה לי קשה במקצת, כי עדכנתי את התוכנית ועכשיו אני עושה יותר חזרות במשקל יותר גבוהה. השתדלתי לא להרוג את עצמי, ויצאתי מרוצה ממה שהצלחתי. הפעם, לבית הכושר הבאתי דף שהכנתי במחשב, של איזה מכשיר אני עושה, איזה משקל, חזרות ודרגת קושי. החלטתי, שכל פעם שמכשיר כלשהוא קל לי, אני מעלה את המשקל. עברתי למשקולות. פעם שהייתי נכנס לפינה של המשקולות, הייתי קצת מאויים- מהאנשים השריריים שנראים עצבנים ומתוחים, אבל עכשיו, כשהבנתי שגם אני נראה ככה(חוץ מהקטע של השרירים), אפילו עוד יותר עם השיער הארוך, הפסקתי לחשוש. ועכשיו אני עובד לפינה ההיא בלי בעיה.
גם כאן היה לי קשה, וכבר ציינתי למה. למרות שהמשקל שאני מרים די קל לי, אני עושה הרבה חזרות ושלושה סטים. עברתי לכפיפות בטן, והנה באה האובססיה שלי, שגם היא דומה לאובססיות של נער טיפוסי- עיצוב וחיטוב הגוף.
רובנו (הנערים והנערות), חווים את זה,&amp;nbsp; קונים מזרון קטן וכדור עזר, ומתמסרים לכפיפות בטן פעם ביום (ובנות להליכות ופעילות אירובית בכללי), ומי שלא בוחן את גופו מול הראי, מסיבה שזה לא משנה לו, או שהוא חושב שזה שטויות- התברך. אבל זה לפעמים סימן רע, אם חושבים על זה אחרת- בגיל ההתבגרות זה דבר ידוע שאנחנו, הנערים והנערות, בוחנים את עצמנו, שמים לב לשינויים בגופנו ופועלים בהתאם, אז כנראה למי שזה לא קורה לו, או שאין שינוי בגופו, או שההורמונים מאחרים לבוא (או לא פועלים בכלל). ועכשיו, אחרי שהאובססיה נרגעה, היא קמה מחדש אני לא רק קניתי מזרון (יותר נכון קיבלתי מתנה מלפני כמה שנים בלי קשר), אלא שעשיתי גם מחקר מעמיק באינטרנט וגיליתי שזה לא טוב לעשות תרגיל אחד הרבה פעמים, צריך לעשות תרגילים שונים שמפעילים לחץ על שריר אחר כל פעם. זה לא טוב לחזור כל יום, צריך לתת לשרירים לנוח. וכל הקטע בלראות תוצאות זה לא לעשות הרבה תרגילים, אלא לשרוף שומנים, כי לכולנו יש ריבועים בבטן, הבעיה היא שהם מוסתרים מתחת לשכבת שומן. וגם חלק מהקטע זה גם לאכול נכון. אני מנסה להסתיר את זה מההורים, הם נגד זה, ויהיה קשה להסביר להם שזה הגיל.

סיימתי את כפיפות הבטן שלי ועברתי לשלב שלא הכי אהוב עלי (אבל לא שנוא עלי)- האירובי.
אני עושה באירובי על ההליכון דבר שנקרא אינטרבאלי (Interval), זה פשוט מאוד:
עשר דקות חימום על 5-6 קמ"ש
שתי דקות ריצה על 11-12 קמש.
ארבע דקות מנוחה על 6.5 קמ"ש.
שתי דקות ריצה על 11-12 קמ"ש.
ארבע דקות מנוחה על 6.5 קמ"ש.
וכו' וכו' וכ'.... עד שש דקות קירור עם הורדת המהירות בהדרגה.
התחלתי ביום שבת עם 30 דקות והיום 35 דקות. ולהגיד את האמת- היה לי קשה.
מה שעזר לי זה המוזיקה שהקשבתי אליה, ולא ויתרתי לעצמי.

סיימתי את האמון, שתיתי הרבה, התנגבתי, נחתי חמש דקות והתקשרתי שיבואו לקחת אותי. מה לעשות, כשאין אוטובוסים בחג, יש את אבא.
בזמן שחיכיתי, רציתי לשמוע כמה תשובות לשאלות שעניינו אותי, אבל הייתי צריך מומחה מול הפנים שלי. ראיתי את אביב בקבלה. גבר שהגובה שלו 2-3 ס"מ מעלי, אולי פחות מימני. יש לו גוף רחב ושרירי. ביום שבת שאלתי את המדריכה שלי שאלה דומה, והיא הלכה לשאול אותו (אביב). אז מצאתי לעצמי הזדמנות לקבלת תשובות. בהתחלה הוא נראה קצת מאיים, אבל כשמדברים איתו רואים שהוא בן-אדם נחמד, מבין עניין וחברותי (אפילו אפשר לחשוב שהוא מגדל שרירים בשביל הכיף והחוויה, ולא בשביל המראה). אם הייתי מרצה על הנושא של השיחה הזו, הייתי כותב בכותרת "מהם גיינר ותוסף חלבון?". כל פעם שאני בא למכון הכושר, אני רואה שלט, ובו כתוב "גיינר -349 ש"ח -רווח של שורה- חלבון 249 ש"ח". הייתה שיחה מעניינת, וסוף סוף הבנתי מזה, מתי ואיך. כדאי מגיל 16.. מתאים למתאמנים קשה.. וכל השאר. אני לא רואה את עצמי לוקח את זה, אבל אולי אני משלה את עצמי.
כשהיינו בסוף השיחה, אבא שלי התקשר, אמר שהגיע. המשכנו לדבר חצי דקה ואז אמרתי לו שאני חייב ללכת. השיחה הסתיימה ב"אביב, נכון? אני ******. תודה רבה!", הוא חייך, לחץ לי את היד בעדינות והשיב לי להתראות.
חזרתי הביתה עייף ומלא זיעה, למזלי, היא לא הסריחה.
ועכשיו אני כאן, כותב את הפוסט הזה.
נתראה בפוסט הבא!

___________________
Digg - http://digg.com/other_sports/_29133
הבלוג בבלוגר. מומלץ להגיב גם בו.
אם אתם רוצים את האתרים שמצאתי באינטרנט, וכמה לינקים, אז תבקשו בתגובות.
נכתב על ידי טיפיכלי , 1/10/2008 20:35  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מנהג "פוסט ראשון"


כמו כל נער טיפוסי, אני "אמור" להתחיל ב"היי, אני חדש בנושא הבלוגים, מצפה לעדכן כל יום, בלה בלה בלה, יאדה יאדה יאדה..." . אבל, בכדי לא להיראות טיפש וחסר ידע, אני אתחיל במה שאני באמת חושב. כמו כל נער טיפוסי, יש לי כבר היסטוריה של לפחות חמישה בלוגים, שאחרי שנה או חצי שנה, הלכו לתמיון. והנה, עוד בלוג, שבו, לדעתי, יהיה לי יותר סיכוי. ולמה? בגלל שהוא יותר אנונימי, וכל ה"חברה" לא מסתכלים עליו, מגיבים בזמנם החופשי.

מה שמעצבן אותי היום בבלוגים של בני נוער זה שהם (בערך) מתנהלים ככה(הדוגמאות אמיתיות):
אני לא מכליל, אבל לרוב דוגמא של בת נראית ככה- "היום אני ודרור הלכנו לקניון ו...אמ... קנינו!**כאן יבואו תיאורים חסרי משמעות של הבגדים שקנתה וכמה היה לה כיף (וגם שהיה לה בן לצידה)**"
ושל בנים. זה קצת יותר קשה, יש המון סוגי טיפוסים-
למשל- האמיתי, כביכול, שפשוט מספר על מה היה לו היום, מה הוא מתכנן, לפעמים תמונות וקצת בדיחות.
ה"מיוחס" (בלוג יחסים) שמתאר את היחסים בינו לבין החברה שלו. אבל אם בכתה ו', אל תתפלאו שהבלוג נשמע כמו איזה סיפור מהסרטים, זה הקטע בכתה ו', חברה בשביל הקטע.
יש המון טיפוסים אצל הנערים, אבל אני בטוח שאם הבלוג הזה היה של בת, הן היו כותבות שבנים הם שיטחיים ולבנות יש הרבה סוגי טיפוסים. מה לעשות, כל אחד מכיר את ה"צד" שלו.

ועכשיו אלי- לי היה סוג של בלוג "אמיתי", ששואף להיות מרכז החדשות האולטימטיבי. כתבתי על אירועים מיוחדים שקרו לי, פירסמתי ציורים ויצירות שלי, שיתפתי את הכתה שלי, ביקורות מוזיקה, נושא יומי כמעט כל יום. אבל כל פוסט התקצר, ואחר כך השכיחות בה פירסמתי קטנה, ולבסוף. כשכבר לא הייתה לי אף חברה, וכן, ההורמונים כן עבדו והמוח התפתח, חיפשתי משהו שאנו קוראים לו אהבה. בסוף, הדבר הייד שקיבלתי זה תגובות נאצה, מה שלא אהבתי. וסגרתי את הבלוג.
אחר כך פתחתי בלוג שאמור להיות בו וובקומיקס, הוא עדיין קיים, אבל אין בו קומיקס.

הסיבה שהפעם אני לא אפסיק באמצע- פעם הייתי נסחף לדברים בקלות. עכשיו אני לא, משחקים לא מעניינים אותי כל כך. האינטרנט פחות מעניין אותי, נמאס לי מפורומים, שכל פעם שאתה משקיע אתה לא מקבל כלום. עכשיו אני רק מוצא קטעי מידע ומתעדכן באתרי חדשות.

טוב, אז לסיכום(באופן יותר אופטימי)- אני מקווה (כמו כל אחד) שהבלוג שלי יצליח, הדעות שלי יהיו נושא טוב לדיון, ואחד הכי חשובים- שהבלוג ישרוד.
ולשאר הבלוגרים- שנה טובה ושגם הבלוג שלכם יצליח!

__________________________________________________

ברצוני לציין כי יש דברים שאני לא אכתוב כאן, בישראבלוג, אבל יש לי עוד בלוג עם אותו תוכן. בכל פוסט, אני אתן קישור.
בקרו אותי בבלוגר(פחות ערוך)
נכתב על ידי טיפיכלי , 1/10/2008 19:40  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  טיפיכלי

בן: 29

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט , החיים כמשל , חטיבה ותיכון
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטיפיכלי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טיפיכלי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)