גברים שולטים בעולם, ונשים שולטות על גברים.

כתבתי לי, לאמהות אחרות וגם לאבות, דברים שחשוב לזכור לפעם הבאה:

תזכרי שהכל חולף, כל הקשיים, כל הרגעים הפחות יפים ופחות פוטוגניים 

ותזכרי שרשתות חברתיות נועדו לייצר פייק מציאות. 

זה לא שרק אצלך לא טוב, זה אצל כולן. הן לא מדברות על זה ולא מצלמות את זה. 

תשאירי את רגשות האשם מחוץ לבית. את אמא חדשה ואת לומדת כל יום להיות יותר טובה 

ולהכיר את הבייבי שלך יותר טוב ולהשתפר יחד עם זה.

חופשת לידה היא לא באמת חופשה, לפחות לא בחודשים הראשונים. 

אבל אל תשכחי להפוך אותה לכזאת, תשימי מוזיקה, ממש לא של תינוקות, גם ככה הם לא מבינים.. 

משהו לעצמך, תרקדי, תשירי, תשתחררי. 

תזכרי שלפני שאת אמא, את קודם כל את. ובתור ״את״, תשמרי על השפיות שלך. 

 תשתי מים, תאכלי טוב, תנסי לישון כמה שאפשר, 

תפנקי את עצמך במקלחות ארוכות וספורט שאת מתחברת אליו, 

 תחזקי את הגוף ותדאגי לשמור על שיגרת הטיפוח שלך ואל תתנצלי על זה לרגע.

תני לגוף שלך רגע. צפית בו משתנה במשך תשעה חודשים ועכשיו הוא יתחיל לחזור למה שהיה לפני כן. 

אבל לא תוך יום וגם לא תוך יומיים. תאהבי את עצמך כמו שאת והוא יחזור לעצמו, בשנה הקרובה. 

תחבקי את עצמך מול המראה ותזכירי לעצמך שאת הכי יפה בעולם. 

צאי מהבית! לכי לגינה, לקניון, לסיבובים חסרי משמעות ברחובות, את לא חייבת להציב לעצמך יעד להליכה. 

את יכולה פשוט ללכת. אבל תצאי מהבית ותשחררי את הגוף שלך ואת המחשבות שלך.

תבקשי עזרה. נכון שאת וונדרוומן ואת יכולה הכל לבד, אבל חוסר שעות שינה שפוגע בזיכרון 

לטווח קצר יכול לפגוע בתפקוד שלך וזה הגיוני. וזה מובן. 

זה לא עושה אותך פחות טובה, ההפך. אמא צריכה להיות מאושרת ולעשות הכל בשביל האושר שלה, 

כי אחר כך היא מאושרת עם הילדים.

תחגגי הצלחות קטנות ותפרידי כל יום. 

״היום היה יום טוב יחסית לאתמול״, ״היום שתית קפה כשהוא עוד חם״, 

״היום הצלחת לקלח את הבייבי לבד״, ״היום הצלחתי לעשות ספורט״, ״היום שתיתי שני ליטר מים״. 

כל יום יהיה שונה, כל יום הוא אתגר חדש בעיקר בקפיצות גדילה, ובהתחלה את לא מבינה איך לתפעל את הכל. 

החדשות הטובות הן שעם הזמן את עושההכל בעיניים עצומות ובמחצית מהזמן שזה לקח לך בעבר.

בגיל שבוע-עשרה ימים, בגיל 3 שבועות, בגיל 6 שבועות, 

בגיל שלושה חודשים ובגיל חצי שנה, הבייבי חווה קפיצות גדילה. 

יותר על הידיים, יותר לאכול, הכל ״יותר״! צריך לנשום עמוק ולאפשר את זה.. 

לקבל את זה כחלק מההתפתחות ונכון, זה קשה. 

זה במקסימום שבוע קשה וחוזרים לשגרה, 

וכן! תבקשי עזרה בכל רגע שאת מרגישה צורך, בלי להתבייש, בלי להמעיט בערכך מול עצמך. 

תנצרי רגעים. חופשת הלידה עוברת כל כך מהר, דווקא כשמתחילים ליהנות. 

לכן, כשאת עוד בחופשת הלידה תעצרי רגע ותסתכלי טוב על הבייבי שלך.

תבחני כל אצבע קטנה, תסתכלי ישר בעיניים, תסתכלי עליה ישנה, וערה, 

תחייכי, תנשקי, תחבקי, תלטפי, תשירי, 

תבחני את התנועות שלה, את המבטים שלה, תריחי אותה ותנשמי אותה עמוק לתוכך. 

את תכירי ותשמעי על מלא יועצים - יועצי שינה, יועצי התפתחות, יועצי תזונה, 

יועצי הנקה וגם יועצים מטעם עצמם.. 

תזכרי שאת ה-אמא, התחושות שלך מבפנים ילוו אותך ויעזרו לך לדעת מה הכי טוב. 

כשאת יולדת יש לך פתאום יכולת להבין את המשמעות של הבכי, 

מה צריך באותו לעשות הרגע כדי להיטיב עם הבייבי שלך. 

וכן, את יכולה גם לשמוע עצות של אחרים, בסוף זאת את שמחליטה. 

רק את יודעת מה הכי טוב עבורה, זה ירגיש לך נכון מבפנים.