Here comes the sun, here comes the sun,
and I say it's all right
להגיד שהכל בסדר שהשמש זורחת כל בוקר זה טריוויאלי...
כשהשמש זורחת זה דבר כל כך טבעי, יפה, מעורר... ומצד שני,
התעוררנו לעוד בוקר כשבכותרת של העיתון המונח בעייפות מתחת לשטיח הכניסה ישנו עוד רצח, עוד התעללות,
ועוד לאן הגענו?? רצח של ילדים, של יצורים כל כך טהורים ותמימים שלא עשו כלום לאף אחד,
ילדים שהמטרה היחידה שלהם בחיים היא להשיג עוד בובה של סופרמן או מכונית כמו שיש ליובל מהגן,
הילדים האלה לא הספיקו להעניק לעולם את מה שיש להם לתת- ויש להם כל כך הרבה...
איך הורים (לחילופין,גם הסבא, בפרשת רוז) מסוגלים לעשות דבר כזה לילדים שלהם?!
מי הם בכלל שיחליטו שלילד הזה הספיק פרק הזמן שהוא חי עד עכשיו, וכאן הוא סיים את תפקידו בעולם?!
מי הם הם בכלל שיחליטו שהוא לא יחייך יותר?!
מי הם בכלל שיחליטו שהוא לא יבכה יותר?!
מי הם בכלל שיחליטו שהוא לא ירצה יותר מוצץ?!
זה כל כך כואב לחשוב שהילדים האלה כל כך חסרי אונים, ההורים שלהם יותר חזקים מהם, הם לא יכולים להתנגד,
כששמעתי את המילים האחרונות של הילד שאימו הטביעה אותו בים, הצטמררתי... "אמא, המים קרים, תוציאי אותי, בבקשה!!"
המים קרים? שזאת תיהיה הבעיה שלנו, ילד קטן וחמוד, כשהמים נכנסו לקנה הנשימה ולריאות שלך , העובדה שהם קרים כבר הייתה חסרת משמעות...
הוא עוד קורא לה אמא... אמא... כל כך הרבה אסיטואציות עולות לי כשאני שומעת את המילה הזאת... חום, אהבה, חיבוק, נשיקה...
איזה חום? איפה החיבוק? הנשיקה? האהבה?! הורים צריכים להתמודד עם הכל! גם כשהילדים שלהם קשיי התנהגות!
אחח... באיזה עולם אנחנו חיים, אה?
סיפתח דיי פסימי לבלוג החדש שלי, אך הייתי חייבת לכתוב את מה שאני חושבת, את המילים שהתבשלו לי בראש כבר מאז המקרה עם האמא והרב שהתעללו בילדיהם.
עולם מפחיד.
and I say it's all right
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
