Soulmate

אכן בסוף ברחתי .

וכל רגע היה שווה את זה. אני לא ארחיב פה כי זה לא יעניין אתכם אבל מה שכן, איחרתי בשעתיים הבייתה.

אמא שלי צרחה ,הענישה, שוב צרחה.

ובלה בלה בלה.

מה שכן, היה מדהים ביותר. בפעם הראשונה שעשיתי משהו לא הגיוני ואהבתי את זה.

שאני לא אתרגל לזה ...ואכן כך הייתה הנשיקה הראשונה שלי:

באמצע דיזינגוף סנטר על ספסל, עם הבן אדם, שנכון לרגע זה, אני הכי אוהבת בעולם.

ואני מתגעגעת.

ורע לי.

אני לא יודעת למה, רע לי. פשוט ככה. אני מאושרת ו......

אני לא יודעת.

פוסט קצר, אין לי מצב רוח.

שיהיה לכם יומנעים.

מילי=]