טוב, נראה כי מה שעבר עלי בשלושה הימים האחרונים לא קרה לי תקופה מאוד ארוכה...על מה אני מדבר לא קרה לי בכלל...אני חושב...או שמא...טוב לא משנה...בקיצור לא קרה הרבה ואולי לא קרה בכלל. ראיון עבודה בחברה אחת ויום אבחונים לעבודה אחרת. ממש פסטיבל מכל הבא ליד, חגיגה של מציאת עבודה. דווקא יצא טוב לקראת חגיגות ה 900 פלוס ימי אבטלה, לא?!
אז מה היה, היה בסדר, הבטחתי לחבר לכתוב משהוה אופטימי לפני, אבל באמת שכחתי מזה, ונראה שגם אם הייתי זוכר לא הייתי מצליח להביא את עצמי לכתוב משהו אופטימי על מאורע ממש לא אופטימי כמו יום אבחונים. זה מצחיק, לראות אנשים נוספים בגילאי 30-50 שמנסים להגיע למשרות של מהנלים בכירים, מנהלי סניפים ועוד משרות נחשקות, כולם אבות נשואים והנה אני "ילד" רווק המגיע לאיזה משרה של תחילת קרירה, כולנו באותה סירה ועושים את אותם משחקי חברה של ציורים ועבודה בקבוצה, חוץ מלשחק "יש לנו תיש" כמעט ועשינו הכל. טוב, החלק הזה דווקא הלך לא רע, בעיקר עקב העובדה שכבר עברתי את ההפעלות הללו ולכן כבר ידעתי מה היה מצופה לעשות....לקראת הסוף, אחת הבוחנות אפילו שאהל אם עשיתי את זה בעבר ומיד טענתי שלא, ממש לא!!. לא משנה. היו גם בחינות של כמה שעות שכללו לצייר ציורים, להעתיק תבניות, לספר סיפורים, בחינות על המחשב שכללו בעיות חשבון, הגיון, ומה לא...אתם יודעים איך זה, שאלות לראות האם אתה אדיוט או רק משחק אותה אדיוט. שיהיה. עלי לציין כי הפעם בניגוד לפעמים אחרות יצאתי בהרגשה חיובית, למרות שהרגשות ממש לא מדוקיות בניבוי במקרה שלי, אז אי אפשר לדעת. כמובן שהיה ראיון עם "פסיכולוגית" אחת שלמדה סוציולוגיה ואולי גם עבודה סוציאלית, שנתנו לה תעודת הכשר של יודעת לראיין, האמת מהידברות איתה נראה שהיא עצמה לא ממש מתלהבת מהעבודה, אך מה אפשר לעשות כל אחת/ד והקריירה שלו/ה. הפעם הגעתי באיחור של רק 10 דקות שיא עולם בשבילי. לבוש עם חליפה ואפילו מגולח, הישג לא ייאמן בשביל אחד כמוני שלראשונה מזה שמונה חודשים ראה איך העולם נראה בשעה 7 בבוקר. (התשובה לא משהו).
לבסוף שכחתי כמעט לציין הה עוד ראיון לעבודה אחרת, עבודה שנראת מעניינת אך לא קשורה לתחום שלו עמלתי כל הקריירה האקדמית. העניין הוא שמהראיון עלה הרושם כאילו אם זה תלוי בי אני יכול להתחיל לעבוד אתמול כבר. לפי השיחה, לראשונה, התלהבו ממני, ואמרו שאני צריך לחשוב אם אני מעוניין בשינוי קריירה ולהודי להם. במקרה שלי,ההתלבטות הייתה בין קבלה לעבודה לא רצויה או לשיאר מובטל....נראה כי ההחלטה בשבילי לא הייתה קשה:-)
טוב, היום תם ונשלם, יום מעייף, מיד חזרתי לשיון את שנת הצהריים שפיספסתי, אסור להפסיד שנות צהרים כשמובטלים, זה נגד החוק. במקום אחד מחכים לתשובה ממני, ובמקום שני אני מחכה לתשובה, החיים טובים לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
