עכשיו ישבתי והגבתי לכל התגובות בפוסטים האחרוניםם... (:
סורי שלפעמים אני לא מגיבה אני פשוט מתעצלת להחליף שם משתמש XD
כמה אופייני לי..
התעוררתי ב7:40.. 'ממ.. מוקדם' חשבתי..
בדרך כלל צריכים להעיר אותי אבל נרדמתי מוקדם והתעוררתי בלי בעיות (:
עבר עלי לילה דיי קל אחרי השיחה עם אמא.. אפשר להגיד שלא ישנתי ככה כבר הרבה זמן..
לגמרי שכחתי שהיום אני אצתרך להתמודד עם המנהלת..
פאק. נפלתי למציאות. אני אצתרך להתמודד איתה.. מה לעזאזל אני יגיד?!
ירדתי למטה עם מכנס טרניג גדול אפור וטופ שחור, פיג'מה כזאת P: וראיתי את אמא מחפשת משהו..
אמא:"בוקר טוב מתוקה"
אני:"בוקר טוב ממי..(:"
אמא:"איך ישנת בובה?"
אני:"האמת טוב.. חח"
אמא:"ראית את המפתחות שלי?"
אני:"כל בוקר אותו דבר.. חח ולא ראיתי.."
רוני:"בוקר טוב אמוש בוקר טוב מיה" היא ירדה במדרגות ואמרה מנומנמת.
אני:"בוקר רונקי"
אמא:"בוקר טוב מלאך שלי, טוב תקשיבו בנות יש לכן ארוחה מחכה בסלון ואם תראו את המפתחות שלי תצרחוו.."
רוני:"שוב?"
אני:"כמו כל בוקר P:"
הלכנו למטבח והתחלנו לאכול..
אני:"ממ.. טעיםם"
רוני:"הכי שיש.."
פתאום ראיתי ששוב הבא לא הגיע הביתה.
אני:"אמא איפה אבא?"
אמא:"עומס בעבודה. הוא שוב נאלץ להישאר לעבוד כל הלילה"
רוני:"שוב?!" היא אמרה בעצבנות..
אמא:"מתוקה את חייבת להבין ש.."
אני:"לא אמא הוא חייב להבין שיש לו גם משפחה פה.. ואנחנו מחכים לו.."
אמא:"תגידו אתן לא מתביישות? אבא שלכן מסכן עובד כל הלילה כדי שלכן יהיה מספיק כסף כדי ללכת לכל החנויות האלה שאתן מבקרות בהן, לצאת עם חברים.. לא מחסיר מכן דבר! ועוד לכן יש תלונות?"
הכרנתי את ראשי בהכנעה. היא צודקת..
רוני:"לי אין בעיה לוותר אפילו על חצי מכל זה רק שאבא שלי יחזור הביתה בשעות נורמליות! כמו כל אבא אחר" היא צרחה..
אני:"רוני.. אמא צודקת.. עזבי את זה.. הוא בטח עובד נורא קשה עכשיו"
אמא:"אוי הנה המפתחות שלי! טוב בנות אני אראה אותכן אחרי הצהריים.. שיהיה לכן יום נעים" היא נשקה לשתיינו ויצאה..
רוני:"את לא חושבת שזה מוזר?"
אני:"מה?"
רוני:"אבא.. וכל הקטע של.. העבודה"
אני:"ל..לא.. רוני אני חושבת שהוא פשוט עובד המון.."
רוני:"אני מקווה.." היא השפילה את מבטה.
אני:"כן גם אני.." לחשתי בלי שהיא תשמע. "עכשיו בואי יש לנו אוטובוסים לתפוס!" אמרתי ועלינו להתארגן.
התקלחתי, בגלל השעה המוקדמת, לבשתי טרנינג ירוק זית צמוד בהתחלה ומתרחב בסוף, וגופיה לבנה פשוטה עם ציורים בזהב, ונעלי אדידס. עשיתי פן, והתאפרתי, וירדתי למטה
אני:"רונייייייייייייייייייייייייי את יורדת?! תכף 8!!" צעקתי
רוני:"אני כבר באהה" היא צעקה מלמעלה..
תוך שניות היא הייתה למטה לבושה. היא לבשה סקיני וגופיה תכלת דומה לשלי, היא הייתה יפיפיה.
אני:"את יפההה!"
רוני:"תודה (: גמאת"
ויצאנו לתחנת אוטובוס. האוטובוס של רוני הגיע ראשון ואחרי כמה דקות גם שלי.
באוטובוס פגשתי את דניאל.
אני:"היי מאמי"
דניאל:"היי מותק איך את מרגישהה??"
אני:"סבבה..(: את??"
דניאל:"אני..ב.. בסדרר.. אבל ממך הייתי מצפה לפחות.."
אני:"מסתומרת??"
דניאל:"אני לא רוצה להלחיץ אותך.. אבל אם את לא זוכרת.. היום.. המנהלת בטח תקרא לך.."
אני:"אני לא שמה עליה זין.. מה היא כבר תעשה לי?!"
דניאל:"לאדעת.. אולי בגלל זה את צכה לפחד.. אוף הלוואי והייתי יותר כמוך"
אני:"שוב.. מסתומרת?!"
דניאל:"כאילו.. את יותר כזה.. לאדעת פתוחה.. ולא שמה זין על אפחד.. אני יותר ביישנית.. כזה.. אני נגיד כן הייתי נבהלת, או אני נגיד לא הייתי הולכת מכות ליד כולם"
אני:"אוי דני.. את דני שלי דניאלול את הכי הכי שיש ואת לא צריכה להשתנות בכלל! ישלך מספיק אופי ואת לא צכה להיות יותר.. את לא צריכה לשאוף להדרדר כמוניי.."
דניאל:"חחח עאלקXD"
האוטובוס הגיע. ירדנו בתחנה. כל הרגע היה אמור להיות צלצול אז נכנסנו לכיתה.
הם שכבו עירומים במיטה, בחדר 321, רק הסמיכה כיסתה אותם.
הם היו עייפים וסחוטים אחרי לילה ארוך ומעייף שאותו בילו ביחד. במיטה.
...:"בוקר טוב מתוקה" הוא נשק לה על השפתיים היפות והעדינות שלה
מוניקה:"בוקר טוב" היא ענתה בקול סקסי ונעים.
...:"מה השעה?" הוא שאל. הוא כבר איבד את חושבת הזמן, כל הלילה הם היו ערים, הם הכבו שוב, ושוב, ושוב. ניצלו כל רגע שהיה להם ביחד.
מוניקה:"עכשיו.. כבר.. 8:00 בוא מאמי תשכב עוד קצת.."
...:"אני לא יכול אני עוד יאחר לעבודה.. אולי בפעם אחרת.."
מוניקה:"אוף אני יתגעגעע!"
...:"גמאני יתגעגע אליך יפה שלי!" הוא הסתכל בטלפון שלו. היו לו 16 שיחות שלא נענו והודעה. כולן היו מאישתו. נורה.
הוא לא חזר אליה, לא עכשיו. הוא עם מוניקה, הוא רק קרא את ההודעה: ()הבנות התחילו לשאול על השעות המאוחרות.. אני חושבת שאתה צריך להפסיק לעבוד עד מאוחר.. דבר איתי(). הוא לא נלחץ
מוניקה:"יש לך זמן.. לאיזה.. אמבטיה?"
...:"ממ.. ברור..!"
מוניקה:"אז חכה כאן.. אני יקרא לך להיכנס.."
...:"אין בעיה!" הוא אמר והלך לשתות.
מוניקה:"יקיריי.. אני מוכנה"
הוא נכנס אליה. והם עשו את זה.. פעם.. פעמיים.. שלוש.. וזה היה לא בסדר. כל כך לא בסדר.. מכל כך הרבה צורות.. ואולי בגלל זה.. הוא לא יכל להפסיק.
אני:"מתמטיקה :\" אמרתי לרויטל שישבה לידי
רויטל:"אני מבינה אותך אחותי.." היא אמרה..
אני:"משעמםםם" אמרתי
רויטל:"באלי לישון" היא אמרה והניחה את הראש על השולחן
אני:"לילה טוב" צחקתי איתה
המורה:"ררררררררררררררווווווווווווווייייייייייייטטטטטטטטטטטטטללללללללללללללל"צרחה המורה.
רויטל הרימה את הראש בבהלה.
המורה:"בכיתה שלי לא ישנים הבנת את זה?!"
רויטל:"א.. אנ..אני לא ישנ..נתי.." היא גמגמה
אני:"חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח"צחקתי עליה.
פתאום נשמעו דפיקות בדלת.
...:"מיה? מיה יערה?" שמעתי מישהו שואל
אני:"כן?"
...:"המנהלת קוראת לך.."
המורה:"זה על אחריותך להשלים מיה!"
אני:"כן המורה.." שלחתי מבט מתחנן לכוון רויטל שלחשה לי בהצלחה ולכוון דניאל.. ויצאתי.
כשצעדתי לכוון המזכירות הלב שלי דפק בחוזקה. לא ידעתי מה לעשות. לאן נעלם כל הלא שמה זין מהבוקר?
...:"שבי פה המנהלת כבר תתפנה אליך"
התישבתי.
פתאום נפתחה הדלת ומשם יצא אביב
אביב:"היי מאמי.." הוא אמר
אני:"היי.."
אביב:"אל.. תדאגי.. העדתי לטובתך.. עד כמה שאפשר.."
אני:"אביב לא היית חייב סיכמנו רק ידידים.."
אביב:"כן.. א.. אני יודע.. רציתי.."
אני:"אז תודה"
אביב:"אין בעד מה.." הוא חייך חיוך מבויש
...:"מיה? את יכולה להיכנס המנהלת מחכה לך.
אני:"כדאי שאני אכנס.. ביי אביב.." כל כך כאב לי ללכת ממנו. כל כך רציתי לנשק אותו שוב. אבל במקום זה התרחקתי.
נכנסתי למשרד המנהלת..
המנהלת:"שבי מיה יקירתי......" והלב שלי דפק. ודפק. ודפק.
ממ.. זהו להיוםם (: ישלי רק בקשה קטנה.. אם לא איכפת לכם..
אני רק רוצה לדעת שאני לא כותבת לעצמי.. אז מי שקורא את זה יכול לפרסם את זה לחברים שלו..
ולהגיב.. כאילו סתם אפילו בללא שם ולכתוב רק איזה אות..
רק כדי לתת לי תחושה שאני לא מתאמצת סתםם..
תודה (:
לולה # (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
