רק אל תגיד שנגמר

ממ.. זה פרק שני להיוםם..

כי עוברים עלי עכשיו המון דברים ואני רוצה לנצל את זה כדי גם להרגיע את עצמי וגם כי לדעתי הדברים הכי טובים יוצאים אחרי שמשו קורה.. לאדעת ממ.. סתם אני עזבו..S:

תהנו 3>

הרמתי את הראש וראיתי ילדה, עם משקפי שמש גדולים ופנים נפוחות, אפילו שלא ממש ראיתי אותה היא נראתה לי מדהימה. ממש יפה.

...:"אני ממש מצטערת לא ראיתי לאן אני הולכת ו.. אני לא התכוונתי.."

אני:"לא לא זה בסדר... שזה לא ידאיג אותך קורה לכולם.. תגידי קרה משו?"

...:"מה? לא כלום.." היא ענתה

אני:"אה.. טוב את קצת נראת לי עצובה.. איזה כיתה את?"

...:"אני אממ.. תני לי שניה לבדוק... י'3"

אני:"גמאני בי'3! לא ראיתי אותך בשעתיים הראשונות.."

...:"כן.. היו לי בעיות עם האטובוס.. אז הגעתי רק עכשיו.."

אני:"יופי אז בואו נלך ביחד.. שלושתינו!" אמרתי בשמחה. היא נראתה לי כל כך נחמדה. "אני מיה וזאת דניאל.. איך קוראים לך?"

...:"אני רויטל"

דניאל:"שם יפה (: גם לאחותי קוראים ככה P:"

הצלצול צלצל.

אני:"יאללה בואו בנות כדאי שנמהר" אמרתי ושלושתינו התחלנו לרץ. רצנו כל כך מהר שדניאל דפקה חליקה ונפלה על התחת.

אני ורויטל התחלנו להתפקע מצחוק. רויטל הייתה הראשונה שהצליחה לדבר.

רויטל:"את בסדר?!"

דניאל:"אל תצחקו שמנותתתת! זה יכול לקרות גם לכן!" היא אמרה נעלבת

אני:"כן צודקת ליטל זה לא יפה." לשניה שתקנו ואז אני וליטל שוב פרצנו בצחוק

דניאל:"אוף איתכן!" רטנה דניאל ובסוף נכנעה גם היא לצחוק.

ככה צחקנו עד שהגענו לכיתה, למזלנו המורה הגיעה בדיוק שניה לפניינו אז לא כל כך שמו לב לאיחור.

שני השיעורים הבאים עברו בשיעמוםם, עד שהגיעה ההפסקה, ואני דניאל ורויטל שהתחברנו איתה במהלך השיעור יצאנו למחששה.

-

דניאל:"הנה הוא!" היא צעקה והצביעה על אביב.

אני:"ששש.. שתקי את צועקת?

רויטל:"הנה מי?!"

דניאל:"לכי תביאי לו את המצית"

רויטל:"שתביא למי?"

אני:"נוו לא פאדיחות"

רויטל:"פאדיחות מה?!"

דניאל:"אוף נוו רויטל אני יספר לך בינתיים מיה עופי כבר להחזיר לו את המצית או שאת רוצה להיות גנבת.."

אני:"אוף טוב נו..:\" אמרתי וגררתי את הרגליים שלי בכוח לכוון אביב.

ראיתי את אביב מזווית העין מוציא סגרייה ומחפש בתיק שלו משו, כנראה את האש XD

אני:"צריך אש?"

אביב:"היי.. מיה כן?"

אני:"זאת אני"

אביב:"ידעתי ששכחתי את המצית שלי איפשהו!"

אני:"כן.. אל תדאג שמרתי עליו טוב"קרצתי לו.

אביב:"אני בטוח שהוא היה בידיים טובות מאמי, אחרי הכן אלו הידיים שלך"

אני:"טוב.. כדאי שאני אלך החברות שלי מחכות לי.."

אביב:"חכי רגע את לא רוצה אולי סיור במקום?"

אני:"טוב נוו רק כי ביקשת כל כך יפה (:"

אביב:"תני לי שניה אני גומר תסיגריה"

אני:"סבבה"

פתאום ראיתי את בר מתקרבת. פאק אינלי כוח לזונה הזאת. היא באה מאחורי אביב וחיבקה אותו

בר:"בובייי התגעגעתיייי" היא אמרה ונשקה לו

אביב:"היי.. ממ תכירי זאת.."

בר:"מיה כן.. הכרנו"

אני:"טובב אביב.. אולי בפעם אחרת כבר.. א.. אני אדבר איתך כברר.."

אביב:"לא מיה חכי!"עוד הספקתי לשמוע אותו קורא לי אבל כבר הלכתי ממנו.

רויטל:"נוווו...."

אני:"אוף עזבו הוא חזק עם בר אני בטוחה" אמרתי והסתכלתי עליהם

דניאל:"תגידי את עיוורת?! את לא רואה שהוא מסתכל עליך ומתווכח איתה?!"

אני:"לא אני לא רוצה להשלות את עצמי סתם עזבו..כבר כולה יום ראשון בואו נכיר חתיכים אחרים!"ניסיתי להיות אופטימית.

רויטל:"יא רייט כאילו שתמצאי משו טוב יותר ממנו"

דניאל:"מותק נוו מה איכפת לך תתפרעי.. הכוסון הזה רק מחכה לך"

אני:"יאללה שתקו מה איתכן?!  למה רק על חיי האהבה שלי מדברים?!"

רויטל:"לי היה חבר.. בבצפר הקודם.. אבל נפרדנו.. מרחק וזה את יודעת.. ותאמת אני לא הכי סומכת עליו"

אני:"אוי בעאסה"

רויטל:"דווקא לא ראית את הבנים פה?! הוא כלום לעומתם"

דניאל:"את בהחלט התגברת מהר!"

שלושתיינו צחקקנו.

בר:"תגיד לי מה זה צריך להיות?! על מה היא תדבר איתך כבר?! זה ברור לך שאתם לא תדברו כבר כן?!"

אביב:"מי את שתגידי לי עם מי לדבר ועם מי לא?! ומזה עניינך בכלל?!"

בר:"אני כאילו ה-חברה שלך. ואני כאילו ה- בר שפיגלמן"

אביב:"טוב שלא חשנו יותר" הוא אמר בלחש

בר:"מה?!"

אביב:"אין לי כוח לריב"

בר:"גמלי לא מאמי שלי אני אוהבת אותך פשוט אל תדבר איתה יותר טוב?!"

אביב:"אני לא מבטיח כלום!"

בר:"אבל אתה אוהב אותי כן?!" אביב היסס. "כן?!"

אביב:"כן כן!"

בר:"יופי היום אצלי ב10 בית ריק בוא לישון!" היא קרצה לו

אביב:"כבר מחכה" אמר ונשק לה.

הוא עדיין שלי. בר חשבה לעצמה. אני לא מאמינה שלשניה אפילו חששתי ממנה, המיה הזאת.

מי היא חושבת שהיא?!

בעוד לאביב היו מחשבות אחרות על הראש. הוא לא כל כך יכל להוציא מהראש את המיה הזאת. היא סיקרנה אותו. היא הייתה חמודה, יפה, נחמדה, מסתורית כזאת. הוא חייב להכיר אותה. פשוט חייב.

היום הראשון הסתיים דיי מהר, עמדנו בתחנה אני דניאל, ורויטל ואז ראינו את אורי, גל, שיר, ונועה.

אני:"הייי!! לפהה!!" צעקתי להם

נועה:"היי בובי"  התנשקנו והתחבקנו כולנו

דניאל:"תכירו זאת רויטל"

אני:רויטל אלה אורי, שירה, נועה וגל"

שיר:"היי (:"

גל:"יוצאים היום בערב?"

אני:" יש מחר בצפר..:|"

דניאל:"בקטנה נוו בואו ככה לים עד.. 12? לא מאוחר.."

נועה:"כן ואי איך באלי ים!"

אני:"רויטל את באה?"

רויטל:"ממ. כן נראלי.. באיזה שעה זה??"

שיר:" סביבות 8 ככה? בכל זאת שנספיק קצת להיכנס למים לפני שהיה קר מדי P:"

אני:"סבבה!.. תגידי רויטל באלך לבוא אלי עכשיו?! אני יביא לך כבר בגדים וזה ליםם..!"

רויטל:"כה נשמע אחלה!"

דניאל:"עצרו עצרו עצרו עצרו"

אני:"מה?!"

דניאל:"מי מביא אלכוהול? אתם יודעים בקטנה.."

גל:"אני ילך היום לקנות וכבר תחזירו לי (:

דניאל:"סבבה בוביק (: יאללה הנה אוטובוס בואי חבריםם"

נסענו כל אחד לבית שלו ואני ורויטל נכנסנו לבית שלי. אף אחד עוד לא היה שם חוץ מאחותי רוני

אני:"היי רוני איך היה בבצפר?!"

רוני:"אחלה! כיתה ח' לא כל כך קשהה.."

אני:"זה היום הראשון טיפשונתXD.. תכירי זאת רויטל"

רויטל:"היי"

רוני:"היי!"

אני:"טוב רונקי עפנו למעלה.. נאכל אחר כך..!"

רוני:"ביי P:"

עלינו למעלה וישבנו ליד החלון

אני:"באלך סיגריה?"

רויטל:"כה תביאי"

פתאום צלצל הפלאפון שלי ועל הצג היה כתוב..............

ממ.. זהו (:

חח שני פרקים ביוםם.. 3>

אוהבתת P:

לולה # (:

זה היה... אביב.

אביב:"מה?!" הוא ענה לה בעצבנות.

בר:"מאמי?! אני כבר שעה קוראת לך"

אביב:"טוב לא שמעתי.." הוא פנה ללכת

בר:"אביבי! אני מדברת איתך שלא תעז ללכת"

אביב:"נוו בר דברי לעניין"

בר:"אביבוש אתה מוכן להסביר לי מה זה היה?!" היא שאלה בכעס

אביב:"מה זה היה מה?!" הוא לא הבין על מה היא מדברת

בר:"מה אתה מדבר עם הזונה הזאתי?! לא ראית את ההודעה ששלחתי לך.. על שתי הפרחות החדשות בכיתה שלי? היא כאילו את מהן.."

אביב לא המשיך לעקוב אחרי מה שהיא אומרת, הוא ניסה לשחזר את שיחתו עם מיה.. כן הוא נזכר היא אמרה שהיא בי'3 הכיתה של בר, הוא החליט שהוא חייב לדבר איתה שוב.

בר:"מאמי אתה איתי?"

אביב:"כן כן יפה שלי בואי נלך" הוא שם את זרועותיו סביבה והם התחילו ללכת

ישבתי עם לירז על הדשא ואכלנו, מהדשא היה נוף ברור לאיזור המחששה אז יכולנו להסתכל על האנשים שם..

או ליתר דיוק.. על אביב (:

דניאל:"תראי את הזונה הזאתי צועקת עליו כאילו שהיא חברה שלו או משו"

פתאום ראינו את אביב כורך את ידיו סביבה ושניה אחר כך הם התנשקו.

אני:"כנראה שהם באמת חברים.."אמרתי בעצב

דניאל:"אוי בובי שלי.. הוא סתם.. יש עוד פול חתיכים בבצפר הזה.. לא חייבים להידבק לאיזה אביב אחד שנתן לך אש.."

אני:"פאק האש!"

דניאל:"מה?"

אני:"המצית שלו עוד אצלי.. אוי נוו אני לא רוצה לגשת עליו.. זה יהיה מביך נוראא.."

דניאל:"עזבי נוו מה את שמה עליו בכלל?! כולה בלונדי כוסון שרירי שזוף עם עיניים ירוקות מדהימות" היא אמרה ונראתה מסונוורת

אני:"אוף דני את ממש לא עוזרת!!"

דניאל:"אופס..חחחח"

אני:"טוב אם אני יתקל בו אני יתן לו את המצית.." אמרתי בחוסר חשק..

דניאל:"ומה את יודעת... לפי איך שהוא הסתכל עליה הוא בכלל לא אוהב אותה... אז אולי המצית הוא סימן, סיבה כדי שתוכלו לדבר שוב.."

אני:"דני על מי את עובדת זאת בר"

דניאל:"אז מה עם זאת בר הסתכלת על עצמך פעם במראה?! מי צריך את הבלונד המזוייף שלה כשיש אותך.. מאמי את שמה אותה בכיס הקטן"

אני:"כן בטח דני על מי את עובדת.. יאללה בואי עוד דקה צלצול"

-

היא ישבה לבד בשירותים, בחנה את עצמה במראה, היא הייתה יפה, היא גם הייתה היחידה שלא שמה לב לזה..

הסימן הכחול כבר כמעט נעלם מהעין, עוד מעט היא תוכל לצאת מהבית בלי משקפי שמש ענקיים.

בבית הספר הישן היו לה הרבה חברים, היא לא רצתה לעבור.. אבל לא הייתה לה ברירה..

עכשיו היא צריכה להתחיל הכל מהתחלה. לא נורא, לפחות כאן יש לה עבודה, מה שמעקב את חזרתה הביתה.

היא תעשה כל דבר כדי למשוך את הזמן, רק לא לחזור הביתה.

כשהייתה קטנה אמא שלה נהרגה בתאונת דרכים, והיא האחות הקטנה נשארה עם אביה ו4 אחיה.

אחרי 4 שנים אביה נישא לאישה מגעילה בשם אניה שמכה אותה. היא לא יכולה לסבול אותה, וגם לא אף אחד מאחיה.

היא לא יכולה לספר לאף אחד על המכות. אם תספר לאחיה הם ישתגעו וירביצו לאניה, כמובן שמגיעה לאניה כל מכה ומכה אבל היא לא יכולה להרוס לאביה, הוא סבל הרבה, והיא אוהבת אותו כל כך. אז היא שותקת.

היא מנגבת את הדמעות האחרונות מאפרת את המכה והולכת לכיתה, עוד כמה דקות צלצול.

-

דניאל:"לה לה לה לה לה לה להה" היא שרה ודילקה במסדרון

אני:"דן שתקי אנשים מסתכלים" אמרתי לה

דניאל:"מה יש אסור להיות מאושרת מיס מיה"

אני:"תהיי מאושרת בלבXD"

דניאל:"ממ.. לא נראלי.. לה לה לה לה לה לה לה.."

אני:"חח דני לפעמים באלי להביא לך כאפה.. חח אבל אני עדיין אוהבת אותך מותק"

...:"מיה?! דניאל?!" שמענו קול מאחורינו הסתובבנו ומאחורינו היו אורי, גל, שיר, ונועה. ילדים מבית הספר הקודם שלנו..

אני:"שמניםםם שלי איפה הייתם?!" צרחתי אליהם ובאתי לחבק אותם

נועה:"מיהה שליי!! חח חיפשנו אותכם בכל בצפר"

דניאל:"היינו בדשא ובמחששה.."

גל:"על היום הראשון הולכים לעשן עם 'המאגניבים' הא?!"

אני:"שתוק חח סתם היינו עצבניות רצח על בר הפרחה וכל החבורה שלה"

שיר:"בר שפיגלמן?!"

אני:"כה.."

נועה:"ה-בר שפיגלמן?!"

דניאל:"כן כן ואי חברים אחת הפרחות..!"

אורי:"ריכולים תרכלו אחר כך איפה הכיתה שלכן? עוד שניה צלצול, שנוכל לבקר הפסקה הבאה.."

אני:"אנחנו י'3 ואתםם?"

אורי:אני וגל י'8, שיר ונועה י'4"

דניאל:"סבבה אז נדבר איתכם כבר ביי P:"

נישקנו וחיבקנו את כולם והתחלנו ללכת לכוון הכיתה.

-

אביב:"אחי אני ממש לא יודע מה לעשות"

...:"על מה אתה מדבר?"

אביב:"על בר.."

...:"שוב השטות הזאתי של הלא בטוח?!"

אביב:"אחי זה לא צחוק רק סקס זה קשר שטחי אנחנו כבר לא ילדים קטנים צריך כבר לחשוב עם השכל ולא בין הרגליים"

...:"פאק גבר כל בן שמכבד את עצמו ויש לו זין בין הרגליים היה מת לזיין אותך מכות ואז לזיין את חברה שלך"

אביב:"אז למה שלא כל גבר אחר יקח אותה?!"

...:"כי אני חבר שלך ואני לא ייתן לך לוותר עליה ואז להתבאס"

אביב:"תאמין לי שאני לא יתבאס"

...:"כן כן שמענו אותך, יאללה בוא אחי תכף צלצול"

-

אני:"אוף דניאל מהר אנחנו נאחררר"

דניאל:"לא אנחנו לא זאת את שהולכת במהירות מטורפת ובגללך כבר נאבדנו פה איזה 3 פעמים"

אני:"על מה את............"

הרגשתי חבטה בראש.

נתקעתי במישהו..

הרמתי את הראש וראיתי..

אוהבתת 3> לולה # (:

הרגע חזרתי מבצפר והחלטתי שבאלי להמשיך את הסיפור.. אז.. תהנו 3>

..."כן 'מיה' אני חושבת שכדאי שתסתכלי אחורה" שמעתי מאחורי קול עדין ורך אך עם טון של התנשאות.

הסתובבתי ומאחורי התגלתה לי בר שפיגלמן..

בר: "אז את חושבת שאני סנובית וטיפשה ושכולם שונאים אותי הא?"

אני: "אממ לא בדיוק... תאמת אמרתי שטחית, חשה, מפגרת.. אבל.. גם מה שאמרת נכון.." גמגמתי..

בר התעלמה ממה שאמרתי והחלה להסתובב סביבי ולשלוח מבטים חוקרים תוך כדי שחבורה של 3 בנות עמדה מאחורי דניאל והסתכלו על בר בהערצה גלויה. אחרי בעדך 2 דק' החליטה בר לדבר.

בר: "ממ.. מעניין.." היא אמרה "דווקא יש לך מה שצריך כדי להיות אחת מאיתנו" היא אמרה וההצביעה על חברותיה "ובגלל שזו שנה ראשונה שלך פה והכל אני מוכנה לתת לך עוד הזדמנות, כלומר אם תתכופפי ותתנצלי בפני" היא אמרה בהתנשאות. השתוררה שתיקה. לשניה לא ידעתי איך להגיב.. אך לבסוף אמרתי

אני: "אני מעדיפה למות" עינייהן של כולן היו מופנות עלי בהבעת זעזוע, אפילו של דניאל.

בר: "לטובתך אני אתעלם מזה ואתן לך לענות שוב ואם את יודעת מה טוב בשבילך כדאי שתתנצלי בפני והפעם גם תרכיני ראש"

עכשיו היה תורי להיות מזועזעת. דברים כאלה הייתי רואה רק בסרטים ובסוף אותה הפאקצה שאמרה את זה נכנעה והתנצלה בפני כולם או משו בסגנון, אבל הנה לפני עומדת הוכחה שדברים כאלה מטומטמים גם קוראים במציאות.

הפעם ראיתי שגם דניאל החליטה לבחור את הצד שלי, וכל ההערצה שהייתה לה כלפי בר בשניה נעלמה

דניאל: "תגידי מי את חושבת שאת?!"

בר:"סליחה?!"

אני:"את שמעת אותה, מי את חושבת שאת?! מלכת אנגליה או משהו?"

בר:"תקשיבו ותקשיבו לי טוב.."

...:" כן תקשיבו ותקשיבו לה טוב" אמרה אחת הבנות שהיו מאחוריה, הסתכלתי עליה במבט מזלזל ואמרתי

אני:" תגידי היא מחזיקה את המוח שלכן בצנצנת או משו?"

הילדה הסתכלה עלי במבט מבולבל ולא ידעה מה להגיב, לאחר מכן הסתכלה על בר נואשות לחפש את התשובה.

בר:"טוב בואו בנות אנחנו הולכות" היא אמרה לפני שקיבלתי תשובה "ושתיכן רק שתדעו שבשניות אלה ממש הרסתן כל סיכוי לשרוד את השנה בבצפר הזה! תזכרו את זה טוב טוב" וארבעת הבנות הלכו.

פתאום צילצל הצלצול ואני ודניאל נותרנו לבדינו במסדרון, נזכרנו ששכחנו לחפש את הכיתה החדשה

בר הייתה מעוצבנת מתמיד, אף פעם לא סירבה לה אף ילדה,  ובטח שלא זילזלה והעליבה אותה ככה.

היא חייבת לנקום, אין סיכוי בעולם שהיא תיתן לילדה הזאתי לנצח אותה.. אבל איך?

מחשבותיה נקטעו שלפתע ביקשה המורה את תשומת ליבם של כולם כדי להציג 2 תלמידות חדשות

שתי התלמידות היו מוכרות לבר היטב, אלה היו מיה ודניאל.

-

הוא ישב בסוף הכיתה, י"א1. לא כל כך הקשיב למה שהמורה אומרת, הוא גם לא כל כך היה מרוכז במה שחברו רועי אמר לו, הוא היה עסוק במחשבות. הוא אוהב אותה, כלומר אהב אותה, עכשיו הוא כבר לא בטוח.

אבל איך אפשר להיות לא בטוח כשחברה שלך היא אחת הדוגמניות היפות בארץ? ואם לא בעולם.

הוא החליט לשחזר את הכל מהתחלה, מהרגע שהם הכירו, כלומר לפני 5 חודשים חצי שנה,

כשהוא ראה אותה פעם ראשונה הוא נדלק, היא לא הייתה איתו אז בבית הספר, זו השנה הראשונה שלה כאן.

דברים התגלגלו ובהחלט שהוא הרגיש טוב איתה כי היא פאקינג בר שפיגלמן, סמל סקס לאומי אפשר להגיד..

אבל משהו שהוא חיפש פשוט לא היה, הוא לא יכל לספר לאף אחד, כי כל החברים שלו בנים.

כל החברים שלו חרמנים, והם כמובן לא יקשיבו ורק יגידו "אחי זאת בר שתוק ותגיד תודה" כמו שכולם אומרים.

הוא הרגיש שהיחסים שלהם מבוססים על מין, כל מה שהם עושים איכשהו קשור לסקס.

וכמובן שזה טוב אפילו מצויין, אבל לא ככה זה צריך להיות. הוא רצה מישי שהוא יוכל גם לדבר איתה, לשתף אותה, להיות שם בשבילה, בר פשוט.. לא התאימה לתיאור.

מחשבותיו נקטעו כאשר רועי שם לב שהוא לא מקשיב לשום מילה ממה שאמר

רועי:"אחי? אחי אתה איתי?!"

...:"מה? כן כן אחי אני איתך, סליחה נעלמי לשניה"

רועי:"כן שמנו לב.. טוב קיצר אז אחר כך...." המשיך רועי לספר והוא שוב נעלם..

'הודעה מברוש אהבת חיי' נראתה על הצג של הפלאפון שלו.

כל כך לא היה לו כוח אליה עכשיו, את ה'ברוש אהבת חיי' כמובן שהיא רשמה.

הוא פתח את ההודעה בחוסר חשק והיה כתוב

'אוי מאמי שלי אתה לא יודע מה קרה לי שתי פאקצות זונות הצטרפו לכיתה אוף שימותו כבר מתה עליך בונבון שלי'

הוא התעלם וחזר לרועי. הצלצול הגיע והוא סוף סוף יכל לצאת לשאוף קצת אוויר, אולי לעשן איזה סיגריה.

...:"אחי אתה בא למחששה?

רועי:"בטח גבר רק חכה שניה אני רק משתין ובא"

-

אני:"טוב חוץ מבר הזונה והחברות שלה דווקא ישלנו כיתה אחלה"

דניאל:"כן הא? יכל להיות יותר נורא.. ואי מזה באלי סיגריה באה למחששה?"

אני:"כן יאללה בואי גם ככה אני עצבנית רצח על הפאקצות בואי נשחרר עצבים"

הלכנו למחששה וגילינו שיש שם דווקא דיי הרבה ילדים, הוצאתי סיגריה והתחלתי לחפש את המצית

אני:"פאק דני שכחתי את המצית בבית יש עליך אש?"

דניאל:"לא בובי מיהרתי נורא לצאת סמכתי עליך שיהיה לך"

אני:"אוף טוב נוו בואי נבקש מאיזה מישו פה.." פתאום הבחנתי בילד, מהמם, עם שיער שטני, גוון של חום בהיר עדין, ועיניים ירוקות ויפות.

אני:"ואי קבלי את הילד הזה שם"אמרתי והצבעתי על הילד היפה

דניאל:"ואי איזה כוסון! לכי בקשי ממנו אש"

אני:"לא לא לא אין מצב"

דניאל:"נוו כבר עופי עליו" היא אמרה ודחפה אותי לכוונו

אני:"סליחה ישלך אולי אש?" אמרתי בבישנות

...:"כן בטח רק שניה" הוא אמר והסתכל לי בדיוק לעיניים, הוא היה כל כך יפה..

...:"הנה קחי מאמי, ותגידי.. איך קוראים לך?"

אני:"אני מיה ואתה?"

...:"אני אביב נעים להכיר" הוא אמר וקרץ לי.."את חדשה פה נכון?"

אני:" כן"

אביב:"איזה כיתה?"

אני:"י'3 ואתה?"

אביב:"אני י"א'1, תגידי מאמי אפשר אולי את המספר שלך?

אני:"כן בטח" אמרתי ושמחתי, נתתי לו את המספר והוא נתן לי את שלו והלכתי מרוצה לדניאל

דניאל:" יוו מאמי ראיתי שדיברתם הרבה מה הלך?!"

אני:"ואי דני הוא כל כך חמוד ונתתי לו את המספר שלי"

דניאל:" והאש?!"

אני:"חח כאן (:"

-

בר עמדה מהצד וראתה הכל, היא לא עמדה לוותר על זה, לא לה, ולא לו..

בר:"זה הסוף שלך 'מיה' " היא סיננה לעצמה בזלזול והחלה פותחת בריצה לכוונו

"מאמי? חכה לי רגע" היא צרחה "מאמי?!" היא אמרה והוא הסתובב אליה...

זה היה.....

ממ.. זהו ואו יצא דווקא ארוך (: ממ.. מקווה שאהבתםם =]

לולה # (: