לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

רק אל תגיד שנגמר



כינוי: 

גיל: 31





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2007    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     




הוסף מסר

12/2007

- פרק 14 -


עד שפתאום נפתחה הדלת ומשם יצא אביב שכוב במיטה עם גלגלים מלווה בשתי אחיות.

אני:"אביב? אתה בסדר????" רצתי לכוון המיטה במהירות

אביב:"בטח (: הכי בסדר שיש עכשיו שאת איתי" הוא חייך

אני:"אני כל כך דאגתי" לחשתי לו והתחלתי לבכות

אביב:"דיי מיה אל תבכי את לא רואה שאני בסדר? אני רוצה שתחייכי בשבילייי"

...:"אביבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב??" נשמעה צעקה של אישה מודאגת.

...:"מירי אמרתי לך לא לצעוק ככה אף פעם! את רוצה לגרום לכולם פה התקף לב?!"

מירי:"אוי נוו שמואל הבן שלנו פהה.. אבל איפה?? אביבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב?"

אביב:"כדאי שמישו יוביל אותם עכשיו לפה או שהצרחות לא יגמרו בחיים" הוא פנה אל אחת האחיות

האחות:"אין בעיה" היא ענתה בצייתנות, וכעבור כמה שניות הגיעו הוריו של אביב והתנפלו עליו בשאלות בעוד אני רויטל ודניאל עמדנו בצד והתפקענו מצחוק. האחיות הובילו את המיטה לחדר עם עוד חולה אחד שכנראה שבר את שתי רגליו:|

ולאחר שכולנו נכנסנו ואביב היה עסוק בשיחה עם אביו פנתה אלינו אמא של אביב

מירי:"מי מכן היא מיה?" היא שאלה

אני:"א..אני" עניתי מתביישת

מירי:"אוי חמודונת!" היא נאנחנ וחיבקה אותי "רק רציתי להגיד לך תודה רבה על הכל! וגם לכן בנות.."

אביב:"אמאאא תעזבי אותה נו.."

מירי:"אתה בשקטטט"

...:"סליחה? לא נעים לי להפריע אבל הייתי רוצה לשוחך עם קרוביו של החולה.."

 

-

בר:"נוו כבררררר! הוא לא עונה...:\" מלמלה לעצמה.

רוני:"אולי הוא.. ישן"

בר:"אם הוא היה ישן אז הוא בטח היה מכבה את הפלאפון או משו נוווו אני ינסה שוב!"

רוני:"אולי הוא עם המיה הזאת?"

בר:"מממממממממממה אמרת?!"

רוני:"נוו את יודעת, את לא עוורת.. בעצם אפחד בבצפר לא עוור.. כולם יודעים שיש ביניהם משו.. זה כל כך ברור ו.."

בר:"את מדברת שטויות," היא אמרה "אביב אוהב אותי ורקק אותי.. כאילו הלו?! אני פאקינג בר" היא אמרה בהתנשאות.. אבל בעצם בלבה, היא רק רצתה לנקום.. כן היא לא עוורת היא יודעת שיש ביניהם משו.. זה היה בדיוק האישור שהיא הייתה צריכה, הבדיקה הזאת אם היא לא היחידה.. היחידה שרואה..

רוני:"כ..ן.. אולי את .. בכל זאת.. צ .. צודקת" היא ענתה מפוחדת.

בר:"ברור שאני צודקת!" היא ענתה בביטחון גמור.

רוני:"היי ישלי רעיון... אולי.. ממ.. אולי תתקשרי אליו מחסוי תבדקי אם הוא מסנן אותך וגם תשמעי איפה הוא!"

בר:"רעיון טוב (: רק תעזרי לי אני לא כל כך מבינה בכל זה....."

רוני:"הנה.. תביאי" היא לקחה את הפלאפון ותוך שניות החזירה אותו לבר ואמרה "יאללה חייגי"

 

כולנו ישבנו בחדר של אביב ודיבנו, הגיעו גם כמה חברים שלו עם המוןן אוכל.. וההורים שלו היו ממש נחמדים ואפילו הזמינו פיצה...

אני:"אני יוצאת שניה לשתות" אמרתי

יצאתי ופתאום הרגשתי משו רוטט בכיס שלי.. הכנסתי את היד וראיתי את הפלאפון של אביב נזכרתי שעוד לא החזרתי לו אותו... הפלאפון צילצל.. 'מספר חסוי' התלבטתי ובסוף החלטתי לענות.

אני:"ה..הלו?"

שקט.

אני:"הלוווווו?????" צעקתי יותר חזק..

עדיין שקט.

ניתקו.

מוזר, חשבתי.

 

הוא נכנס לבית, הוא היה חשוך.

'יופי הוא ריק' הוא חשב..

הוא עלה למרתף והוריד משם 2 מזוודות, הכי גדולות שהוא מצא.

הוא התחיל לארוז את הדברים שלו אחד אחד, מקווה לא לשכוח שום דבר.

הוא מיהר, פחד שמישהו יגיע ויראה אותו.. זה יהיה לא נעים.

הוא סיים לארוז, לקח דף ועט והתחיל לכתוב..

 

בנות יקרות,

כשתעלו למעלה, בטח לא תמצאו כל זכר אלי, פרט לתמונות בודדות.

ולא משנה כמה תחכו.. אני לא אחזור הביתה. לא היום, לא מחר, לא מחרותיים.. וגם לא בעוד שנה או שנתיים.

מי יודע, אולי אפילו לא נתראה יותר.

אתן חייבות להבין, כולכן.. שאני אוהב אותכן.. כל כך אוהב..

אבל אני חייב לעזוב. חייב ללכת.

אתן בטח תשנאו אותי, וזה מובן... גם אני הייתי שונא את עצמי אבל זה אני. אבא, בעל, ובנאדם..

אין דרך קלה לעשות את זה, ולכן לא טרחתי להיפרד.

פרידות זה לא הצד הטוב שלי.

אני מקווה שיהיו לכולכן חיים טובים..

גם אם זה יהיה בלעדי.

מי יודע.. אולי יום אחד אחזור.

בבקשה בנות, אישתי, בנותי.. תנסו להבין אותי..

אפילו שאינני יכול להגיד לכן למה עזבתי..

 

אוהב מאוד מאוד מאוד, יובל.

 

-

 

בר:"אני לא מאמינה שהוא איתההה!! אני פשוט לא מאמינההההההההההה"

רוני:" אמרתי לך..........."
בר:"תשתקי אני חושבת!!"

פתאום צלצל לבר הפלאפון.

בר:"הלו? מה?! ורק עכשיו אני יודעת?! אני בדרךךךך!!!!"

רוני:"מה קרה?"

בר:"אביב בבית חולים.. ורק עכשיו אני שומעת מזהה!!"

 

-

לאט לאט כולם הלכו. השעה הייתה כבר 11 בלילה..

אביב:"את לא הולכת?"

אני:"בינתיים אני פה איתך.. מה אתה כל כך רוצה שאני אלך?"

אביב:"מה פתאוםםםםםםםםםםםם!" הוא קרץ לי

אני:"אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר.. על.. מה שקרה מקודם.. " לחשתי לו

מירי:"אני ואבא שלך יוצאים קצת לטייל.. תשמרי על הבן שלי מתוקה" היא חייכה עלי

אני:"את יכולה לסמוך עלי!"

אביב:"למה לדבר?" הוא אמר בשניה שמירי יצאה ונישק אותי נשיקה ארוכה.. פשוט מדהימה!

...:"מה את עושהה?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?"

 

שלכםם..

לולה # (:

נכתב על ידי , 8/12/2007 17:20  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



1,143

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללולה # (: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לולה # (: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)