רק אל תגיד שנגמר

בלי יותר מדי הקדמות.. היה לי יום מעייף.. תהנו(:

אני לא חושבת שמישו מאיתנו באמת האמין בזה.

אני:"אני.. חושבת שאני..אלך הביתה עכשיו.."אמרתי לבסוף.

אביב:"אני אלווה אותך.. שלא תלכי לבד ו.."

אני:"ל.. לא אביב אני חושבת שעדיף שאני אלך לבד.." אמרתי למרות שבתוכי צרחתי תתנגדד!! תגיד שאתה לא מוכן לתת לי ללכת.. תעשה משו..

אביב:"טוב אולי באמת עדיף.." הוא ענה וליבי צנח לתחתונים..

אני:"אז.. ביי"

אביב:"ביי מאמי" הוא התקרב כדי לתת לי נשיקה בלחי אבל זזתי ופניתי לביתי.

בחצי הדרך נזכרתי על הריב שהיה לי עם אמא ושאני לא יכולה לחזור הביתה. התקשרתי לדניאל.

אני:"מאמי איפה את?"

דניאל:"מאמי איפה את?! מאמי איפה אתת?!?!?! אני שעות דואגת ומחפשת אותךךךך וכשחיים אמר שהלכת עם גבר נאה ממש חתיך ולא מוכר את יודעת כמה נבהלתי..?!?! ואת לא עונה.. ו.. ו.."

אני:"תרגיעי דני אני יודעת להסתדר סליחה בובי.."

דניאל:"אני פשוט.. דאגתי.. אחרי שהתחרפנת שם.." נזכרתי במה שהלך בבצפר והרגשתי אפילו יותר רע.. "תבטיחי לי שלא תעשי את זה שוב"

אני:"מבטיחה שבועת צופיםם!" צחקתי..

דניאל:"אבל את אפילו לא בצופים יא קופה" צחקה גם היא..

אני:"תגידי יש מצב אני באה אליך? רבתי עם אמא ואינלי לאן ללכת.."

דניאל:"בטח מיהה"

אני:"סבבה אני עוד 15 דק' ככה אצלך.."

דניאל:"אין בעיותת!!"

-

אביב הסתובב ברחובות עם הראש מורכן בועט באותה אבן כל הזמן..

הוא התהלך וחשב. הוא חשב על בר. על בר שלו.. ועל כמה שהוא לא רוצה שהיא תהיה שלו.

הוא חשב על מה היה יכול להיות אם הוא היה קצת מחכה עם הקשר שלו עם בר..

אם הוא היא מכיר את מיה קצת קודם. מיה. השם הזה.. הדהד בראשו. לא מרפה לשניה.

היא יפה. הוא חשב. יותר מבר. ולא חשוב על כמה עיתונים היא הופיעה וכמה כתבות פורסמו עליה.

מיה היא פשוט.. היא.. וזה היה היופי האמיתי.

הוא המשיך לבעוט באבן עד שהיא התערבבה עם ההמון אבנים אחרות.

"איבדתי אותה" הוא סינן.. "איבדתי את מיה".

-

אני:"ואז הלכתי משם והשארתי אותו על הספסל. סתם ככה בלי להסתכל אחורה.." סיימתי לספר לדניאל את כל מה שקרה.

דניאל:"יא קופיפה למה עשית את זה?! הוא היה שם. הוא רצה אותך. הוא אוהב אותך. ואת.. ויתרת על זה?!"

אני:"זה לא ככה.. הוא רק נדלק.. זה יעבור.. כמו שזה יעבור לי..הוא אוהב את בר.. לא אותי"

דניאל:"אני עומדת ככה בצד ואני רואה את המבטים אליך ואת המבטים אליה.. זה לא אותו דבר.."

אני:"טוב עזבי דני.. אני לא רוצה לדבר על זה.. אז.. מה איתך?? יש משו??"

דניאל:"איזה נראלך?! אני יותר מדי בררנית..XD"

אני:"מה שתגידי.. את הכי זונה שאני מכירה נותנת לכולםם"

דניאל:"יאללה שתקי מיה הבתולה" היא זרקה עלי כרית וככה התחילה מלחמת כריות ילדותית.

-

רויטל חזרה הביתה בחוסר רצון אחרי שקיבלה את הטלפון מדניאל שמיה בסדר.

היא פתחה את הדלת ובסלון חיכה לה אבא שלה. הוא שוב היה שיכור.

אניה:"רויטל בואי לפהה!!"

רויטל:"אניה עזובי אותי אני הולכת לחדר"

אניה:"בואי לפה מיד אני אומרת לך!!!!!!!!!!!!!!!" היא צרחה. רויטל נבהלה.

רויטל:"אניה שוב שתית?!"

אניה:"מה איכפת לך את?! את סתם זונה כמו אמא שלך!!! את אין לך כבוד לאף אחד. כל היום הולכת לחברים שלך ומזדיינת איתם!! שרמוטה מכוערתתתתתתתתתת זה מה שאת. כלבה. מגיע לך למות"

רויטל:"את תשתקי!! שלא תדברי על אמא שלי את שומעת?!" היה צרחה ומיד התחרטה והתחילה לבכות.

אניה:"מה אמרת??"

רויטל:"א.. כלום עזובי.. תתרחקי ממני.." אבל היא רק התקרבה אליה יותר ויותר.. "זוזי אמרתי" רויטל נסוגה אחורה.

אניה זרקה בקבוק וודקה חצי מלא על רויטל אבל היא פספסה ופגעה קרוב אבל לא ברויטל.

אניה:"אני חושבת ששכחת איך מדברים לאמא החדשה שלך. בואי לפה ואני ילמד אותך לקח"

אניה הורידה את החגורה שלה ובאכזריות החלה להכות את רויטל. עם כל מכה פלטה רויטל עוד צרחה. היא בכתה ובכתה. היא לא יכלה לעצור את הדמעות. עד שהסימנים הקודמים נעלמו היא חשבה. יקח זמן עד שאלה יעלמו.

רויטל קרסה על הריצפה. היא לא יכלה יותר.

רויטל:"בבקשה אניה דיי זה כואב"

אניה:"תלמדי מזה זונה!! את לא יודעת להתנהג. את חסרת השכלה. ואת מטומטמת. אין לך עתיד!"

אניה הרפתה לשניה מהחגורה. רויטל נצלה את המצב ורצה לחדרה. היא נעלה את הדלת.

אניה רצה אחריה. היא דפקה על הדלת וצרחה

אניה:"זונההה!! תפתחי כבר יא שרמוטה! בואי תקבלי את מה שמגיע לך" ועוד כל מני קללות.

רויטל נשענה על הדלת באנחה והתחילה לבכות. היא הסתכלה על החולצה שלה. נקרעה. היא הסתכלה על גופה, הכל היה מלא דם וסימנים כחולים. היא לקחה את הערכה לעזרה ראשונה שקנתה לאחר כמה פעמים שאניה הכתה אותה, והחלה לטפל בעצמה.

-

הייתי אצל דניאל עד בערך 10 בלילה ואז חזרתי הביתה. בבית חיכתה לי אמא.

אמא:"מיה.. אני מצטערת שהתעצבנתי ככה.. באמת.."

אני:"זה.. זה בסדר אמא גם אני הגזמתי.. וגם לא הייתי צריכה להבריז.."

אמא:"אני בטוחה שהייתה לך סיבה.. ובתור אמא שלך אני דואגת לך ורוצה לדעת מה קרה."

הסברתי לאמא שלי והיא שאלה אם אני צריכה שהיא תבוא איתי למחרת למנהלת להסביר מה קרה.

אמרתי לה שלא.. ושאני אסתדר לבד, אבל רק ליתר ביטחון שתכתוב לי פתק.

היא כתבה ואפילו הגזימה לטובתי. וזה הזכיר לי כמה אני אוהבת אותה.

נכנסתי לחדר שלי לנוח קצת. נשכבתי על המיטה ונרדמתי.

-

השעה הייתה 10 בלילה. הוא היה צריך לחזור הביתה. לאישתו ולילדים. כמו אבא רגיל.

הוא התקשר לאשתו, התנצל ואמר שעליו לישון במשרד. שוב. עבודה.. את יודעת, הוא אמר.

אישתו קיבלה זאת כמו תמיד..

הוא נסע עד שהוא הגיע למלון. המלון הקבוע שלו ושלה. שמה הוא מוניקה.

היא יפה. היא צעירה, ורזה, יש לה חזה יפה, ושיער אדמוני וגולש. עיניים ירוקות וחיוך מדהים.

הוא אמר שלום לשוער שבשער, דוד. הם כבר מכירים טוב. עלה במעלית לקומה 3.

הוא נכנס לחדר הקבוע 321 וכמו תמיד היא חיכתה שם.

היא תמיד מחכה שם.

מקווה שאהבתםםםם 3>

לולה # (: