מי זה מופיע טס על ענן ברקיע? לב אל לב מי פה אותנו אוהב? גם כשנדמה שהמצב נורא למי אכפת? ...

טוב, אז אני יודעת שכולם אומרים שהמשפחה שלהם מוזרה, אבל ברור לי שאף אחד פה לא פגש אף אחד מהמשפחה שלי (או שכן?) אז אין לכם זכות דיבור. טוב, בגלל שאני לא יכולה לכתוב אליהם באופן מסודר כשזה לא כתוב בצורת רשימה, אני לא ידפוק את האש בקיר ונלך עם הזרם:

אימא שלי: פולנייה לייט, אוהבת לבשל, ואוהבת לראות אנשים אוכלים את האוכל שלה, שיער ג'ינג'י הישר מהדף בסופר פארם ועיניים חומות. 

אבא שלי: מדריך טיולים, ולובש את הג'וב שלו, עם בכיתה שלי היו ילדים אם אבא עורך דין, אז ליום הורים הם היו באים עם חליפות, אם אבא שלי היה מגיע לאותו יום הורים הוא היה מגיע עם חולצה מכופתרת שנראית כאילו יצאה מאיזה חור לא ברור בעזה ומכנסיים עם כתמים, מזיע מאיזה טיול שהרגע סיים ועם כובע של קק"ל (למרות שהוא לא עובד איתם). 

אחותי: תמיד ששואלים אותי אל אחותי יש את אלה ששואלים "את אחות של *** **** נכון?" תוך כדי סקירה מהירה שלי מראש ועד הבוהן הגדולה שלי, מה שהם באמת מתכוונים זה "שאת הגרסה הקטנה יותר, הברונטית יותר והפחות מוצלחת  של *** נכון?" ויש את אלה ששואלים "את אחות של *** ****, אתן דומות, את יודעת?" הם מתכוונים לזה "שאני עומד לצאת עם אחותך הגדולה ואני צריך לפחות משהו אחד שיתן לי פור אצלך בבית". 

אחי: מאחר שגם אחותי וגם אחי נמצאים בצבא זה שהוא לובש את המדים בצבע ירוק זית לא נותן לו שום פריוולגיות בבית, זה שהוא בקרבי והיא במודיעין, (באיזה תפקיד שאסור לה לספר לנו מהו)  דווקא כן. ומפה אין שום מקום להרחיב, תתנו לדמיון שלכם להשתולל ולהשלים בעצמכם מה זה אומר. 

*הבלוג הזה נכתב בצחוק, אני אוהבת מאוד את המשפחה שלי ואין לי שום כוונה לשדרג מתישהוא בקרוב.    

חופשה מבצפר היא תמיד דבר כייפי... אבל אחרי שהייתי בחודשיים כאלה... עוד שבועיים זה לא מה שיגרום לי לקפוץ מהגג, במיוחד אחרי שכבר התחלתי להתרגל לשגרה של החיים פוסט-החופש-הגדול.

אז אחרי שכבר התרגלתי לקום כל בוקר בשש, להרביץ לשעון מעורר שיסתום, להתגלגל מהמיטה, ללכת למקלחת, להתלבש, להתארגן, לקחת את הכלבה לטיול, לשים את הסנדוויץ' בתיק ולצאת מהדלת בזמן כדי לא לאחר את האוטובוס, מגיע מר-אני-חופש-סוכות והורס לי הכל, השעון המעורר שלי יצא לפנסיה, אני יכולה ללכת לישון מתי שאני רוצה (או לא ללכת לישון בכלל), אפשר (ורצוי) לאכול ארוחת בוקר בשתיים בצהריים וכל דיאטה אפשרית שבה פצחתי נפסקה ליומייים שלושה מינימום.

אבל עכשיו נגמרו ימי המבאוס, נגמרו ימי הישיבה בבית כמו בטטת כורסא מטופחת היטב, חסל סדר תקיעת שופר ותקיעת עוגה, ביום ראשון מתחילים בצפר! 

אימא שלי כבר מתחילה להרגיל את הבית לשגרת חיים נורמלית, אומנם היא עדיין לא מעירה אותי בשש, אבל לישון אחרי עשר זה כבר לא בא בחשבון, הרעיון של לאכול ארוחת בוקר בשתיים כבר מבוטל והשעון המעורר שלי הוחזר מפנסיה ומונח שוב במקומו הראוי מצד ימין של המיטה שלי.

אכן חברים, ימים קשים עומדים בפתח, קוראים לזה בצפר, ועד חופש חנוכה יש לנו עוד הרבה ספרים לפתוח, עוד הרבה חומר ללמוד ועוד הרבה בולשיט לעבור, אז חג שמח ושנה טובה, עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.      

טוב, הבלוג בן כמה שעות אז הגיע זמן לעוד כמה דברים שאין סיכוי שידעתם אליי:

1) הכלבה הראשונה שהייתה לי הייתה לברדור שחור, וקראו לה דיזי.

2) החוטיני הראשון שקניתי נקנה לפני שבועיים ויש אליו ציור של פופאי.

3) אני חובבת מושבעת של סרטי מלחמת הכוכבים.

4) אני עושה סדר בארון שלי פעם בשנה ותורמת את כל הבגדים שלי למחסן לנזקקים.

5) כרגע יש לי כלבה שקוראים לה פוצ'ה, ואת השם שלה אחי בחר לה, אני רציתי את השם לייסי.

6) פעם היה לי קיר צבוע אדום בחדר, רק קיר אחד, עד היום הזה אני לא יודעת מה עבר אלי.

7) כשהייתי קטנה יותר הרול-מודל שלי הייתה קליאופטרה.

8) קראתי את כל הסדרה של הארי פוטר חמש פעמים בעברית, ושלוש פעמים באנגלית (לא כולל את החדש שיצא).

9) כשהייתי קטנה הייתי בורחת מהבית עד למגרש חנייה בסוף הרחוב ובחזרה וזה היה אומץ בעיני.

10) אני לאחרונה הפכתי בת דודה לבן של הבת דודה שלי, לו דרך-אגב קוראים טל.