מי זה מופיע טס על ענן ברקיע? לב אל לב מי פה אותנו אוהב? גם כשנדמה שהמצב נורא למי אכפת? ...

זהו, התאהבתי... התחושה הזאת מרימה אותי יותר מכל סם (לא שניסיתי).

כל פעם שהוא מדבר איתי אני מחכה שהוא יסתובב כדי שאני יוכל לחייך כמו פוסטמה שהרגע ראתה את רן דנקר.

אני חושבת אליו כל הזמן... כל הזמן... וכשאני לא חושבת אליו אני חושבת אל איך זה שאני לא חושבת אליו... הממוצע שלי צונח בגלל המחשבות האלה ופעם ראשונה בחיים שלי לא אכפת לי, לא אכפת לי שאני שמנה ומכוערת, רק המילה וחצי שהוא זורק לי בבוקר גורמת לי לשכוח שאני מכוערת וגורמת לי להרגיש הכי יפה בעולם, הכי יפה בשבילו. אני יודע שלא יצא מזה כלום, אני גם יודעת שהוא אף פעם לא יחשוב אליי כמו שאני חושבת אליו, אנחנו פשוט לא מסתובבים באותם מעגלים, הוא מסתובב שמעגלים סביב עצמו כמו השמש ואני מסתובב סביבו כמו הירח, אני וחברות שלי... אני לא יכולה לספר להם אפילו כי הם בטח יעשו לי פרצופים, לא נראה לי שאני יצליח לשמור את התחושה הזאת בפנים עוד הרבה זמן... אני רוצה לצעוק את זה מכל גג ברחוב שלי... 

השקילה מחר, מחר כל המאמצים של כל השבוע יבואו להרים או להוריד אותי למטה.

זה עצוב אבל בעיניי אתה מה שאתה שוקל... וכרגע אני שוקלת משהו כמו פיל קטן...

המשקל תמיד היה חלק כל כך חשוב בחיים שלי, עד שאני אפילו לא יכולה לחשוב אל מתי בפעם האחרונה לא חשבתי אליו, זאת כנראה הסיבה שאני מקיאה... כי אחרי שאני מקיאה אני מרגישה חלקה, אני מרגישה כאילו אני נקייה ויכולה להמשיך לחיות חיים נקיים, עדם הפעם הבאה שבה אני יאכל ואז אני יתלכלך מחדש.

בינינו... לבנות הרזות תמיד יש יותר מבחר... בנים שלא יעיזו להעביר יותר ממבט אחד אליי, על החברה הרזה שלי יעבירו, שניים ושלושה, וזה מבאס לדעת שאתה בתחתית הסולם בקטעים האלה... אני לא יכולה להתחיל עם בנים בלי להסתכל קודם איך הם נראים, כי אם הם נראים טוב מדי הם לא ירצו אותי, ואני לא רוצה לצאת עם משהו מכוער, וזה מאוד עצוב להגיד אבל לפעמים אני תופסת את עצמי מפנטזת על בחורים עם אישיות של מי ביוב אבל חתיכים ברמות לא נורמליות ודוחה (בפנטזיות שלי) בחורים שאני יודעת שהם אם האישיות הכי יפה בעולם אבל מכוערים.

אני מרגישה לפעמים שאין לי תקווה, שאני יהיה כמו הרווקות בנות השישים ומשהו שיושבות עם מיליון חתולים, שאולי לי לא מגיעה אהבה בגלל איך שאני נראית, אולי אני לא ראויה לאהבה בגלל הצורה החיצונית שלי, והלוואי שמשהו יבוא ויחפור דרך השומן שמכסה אותי ויגלה נפש יפיפה, נפש שרק רוצה שמשהו יבוא ויתן לה את הנשיקה הראשונה שלה...

הלוואי שמשהו כבר יבוא ויגלה אותי, אבל בנות כמוני לא מגלים, אנחנו כמו סיביר, כולם יודעים שאנחנו שם אבל אף אחד לא רוצה לבוא ולבדוק מה לעזאזל קורה בפנים.  

מה אכלתי אתמול? אתמול היה יום כל כך לחוץ... אני כזאת מטומטמת, לא רק שאכלתי טילון (!!!) אכלתי גם סניקרס (!!!).

מה אכלתי חוץ מזה? לקחתי לבצפר ירקות, במקום הסנדוויצים שאימא בדרך כלל מכינה לי... זה הספיק לי עד שש בערב ואז אכלתי כף אורז עם שעועית ירוקה מאודה. ואז את החטאים (שאם אני ימשיך לאכול אותם אני פשוט לא יצליח לעבור בדלת, פיזית, לא סתם הביטוי... אני שוקלת 82 קילו, אני די צריכה להתאמץ כדי לצאת מהחדר שלי בבוקר) הטילון והסניקרס...

שמשהו ירה בי... בבקשה... עכשיו...

אכלתי אם אימא שלי ארוחת ערב (כי היא הכריחה אותי): ביצה, מלפפון, ושלוש פריכיות עם גבינה.

ואז בלילה, אחת מהחניכות שלי התקשרה אלי ואמרה לי שהם עושים פונדו לכבוד חניכה אחרת שלי שעוזבת את הארץ לחודשיים, אז הייתי חייבת לבוא... ולאכול קלמנטינה בדרך... ולהגיע לשם ולאכול תפוח עם פונדו, ומרשמלו עם פונדו וסמורס אחד.

לחדשות משמחות שקרו אתמול: הלכתי לחדר כושר... המטרה שלי היא לנסות לרוץ אלף חמש מאות בשבע דקות... ולהצליח. ופגשתי גם כמה אנשים ממש נחמדים וחמודים...

איזה כיף... יום חמישי הולכים לתל אבי עם סתיו (חברה שלי) והחבר שלה ועוד איזה בחור שהיא רוצה לשדך לי... והיא חושבת שלא הבנתי מה היא עושה.

מה אכלתי היום? אכלתי ירקות לבצפר,ו 4 פריכיות עם בצל ירוק וגבינה בבוקר, ועכשיו אכלתי שניצל (על הגריל בלי פירורי לחם) וכף אורז וברוקולי...

יאללה לאסלה...