היי (:
אני נורא שמחה שהחלטתי להמשיך את הסיפור.
ועוד יותר שמחה שחזרתם לקרוא ולהגיב תגובות כאלה מדהימות :P
אז הינה לכם פרק 19
מקווה שתהנו
טום הביט באלין המיתרחקת, שיערה מתנופף אחרי בעודה חוצה את הרחוב בצעדים מהירים ונבלעת בחשכה.
לאחר, הפנה את מבטו אל פניה הבהירות של אנה שבדיוק הדליקה סיגריה. הוא היתיישב על ידה.
הוא היפנה את מבטו אל עבר ביל וקתלין שעמדו לא רחוק מהם והתמזמזו.
"כל הזמן הם ככה?" שאלה אנה וטום הקיץ ממחשבותיו והפנה אליה מבט.
"חח..כן בערך" אמר.
"תגיד.." אמרה אנה בהיסוס "אבא של קתלין אמר לי שהיא ניסתה להתאבד בגלל אמא שלה. אני לא ממש הספקתי לדבר איתה על הנושא הזה עדיין, אתה חושב שאולי יש עוד סיבה?".
טום שתק לרגע. כמובן שהיתה עוד סיבה עיקרית. הוא. וביל. וכל מה שקרה עם הבגידה. אבל הוא העדיף שקתלין תספר על כך לאנה אם תירצה.
"לא לא שידוע לי" אמר בתמימות.
"בת כמה את בכלל?" שאל.
"אני בת שש עשרה.." אמרה בהיסוס כלשהו.
"אה..חשבתי שאת בגילה של קתלין, כך את ניראית לפחות" אמר
"זה משנה לך?"
"לא לא..." ענה במהרה. לפתע חשב למה זה בכלל יעניין אותה אם זה משנה לו או לא.
"קר לי" פלטה לפתע אנה.
טום חייך בערמומיות והבין מהר מאוד את הרמז. הוא כרך את ידו סביב כתפה והצמיד אותה אליו.
פתאום התחשק לו לעשות משהו מטורף.
"בואי נלך מפה.." אמר לפתע.
"לאן?" היא תלתה בו עיניים שואלות.
"אפשר ללכת אלי הביתה.." חייך
"וקתלין? וביל?" שאלה אנה.
טום הביט לעברם. הם התרחקו במעט לעבר ספסל שהיה מוסתר בחשכה מתחת לעץ. בחוץ היה קר וחשוך.
"בואי ניברח להם! הם במילא שקועים כל כך בעצמם שלא ישימו לב" צחק טום.
"אבל קתלין.." מלמלה אנה.
"אל תדאגי היא בסדר כל עוד היא עם ביל. ואת בסדר אם את איתי" הוסיף בחיוך.
הוא נעמד ואנה אחריו.
הוא הוביל אותה בשקט אל הכביש, שם הם תפסו במהרה מונית וניכנסו אליה במהרה בורחים מהקור ששרר בחוץ.
אחרי עשרים דקות המונית נעצרה בפתחו של בית לא קטן.
טום יצא בלי לשים לב לגשם שהחל לרדת לפתע בחוזקה. אנה יצאה אחריו, שניהם מיהרו אל השער, אבל כבר הספיק להירטב כהוגן.
כשניכנסו אל הבית רעדו מקור וכל בגדיהם היו רטובים.
"אתה גר כאן עם?..." שאלה אנה ובחנה את הדירה בעניין, היו בה דברים שבוודאי היו יקרים כמו כל הבית שלה ברוסיה.
"עם ביל" אמר וזרק אליה חיוך.
"בטח נחמד לגור לבד.." צחקה אנה "אני רק מחכה להגיע לגיל 18 ולעזוב את הבית. אני וקתלין תכננו לעבור לניו יורק!" היא אמרה שהתלהבות ואז צחקה "אבל זה רק חלום רחוק".
"את יודעת איתי שוב דבר כבר לא יהיה בשבילך חלום.." אמר בשקט רב.
"מה?" מילמלה אנה.
"כלום" אמר.
הוא הדליק את האור הסלון והוריד את חולצתו הרטובה חושף את פלג גופו העליון.
אנה בלעה את רוקה למראה גופו היפה. היא השתוקקה לחוש אותו.
"בואי אני יביא לך בגדים יבשים" אמר ואחז בידה מוביל אותה אחריו אל הקומה העליונה אל חדרו.
הם ניכנסו, הוא פתח את הארון וחפר בו מחפש אחר משהו לתת לה.
"הכל פה ענק.." אמר בהתנצלות "אני לא מוצא לך פה שום דבר ללבוש. או שאולי..."
"אולי מה?" שאלה
"אולי לא תצטרחי ללבוש שום דבר.." מלמל בערמומיות.
אנה הסמיקה מאוד "למה אתה מתכוון?.." שאלה בציחקוק שקט.
טום לא ענה, הוא התקרב אליה לאט.
הוא חיבק אותה, היא הניחה את ראשה על כתפו מריחה את עורו העירום שנותר בו מעט ריח של גשם.
לאט ובזהירות הוא הוריד את חולצה השחורה והדקיקה שהיתה רטובה וצמודה לגופה.
מולו נחשפה חזיה אדומה שאספה חזה מושלם.
טום הוביל אותה לאט אל עבר המיטה, משכיב אותה עליה ומנשק את צווארה.
הוא החל לפתוח את מכנסה שהחליק בקלילות מגופה הרזה. הוא העביר את ידו בין רגליה על בד התחתון, היא נאנחה קלות.
הם התהפכו וכעת היא היתה מעליו, פותחת את מיכנסו הענק ומעיפה אותו מגופו מוטירה אותו בבוקסר שחור צמוד.
טום הדביק לה נשיקה רטובה על השפתיים מעביר בידו על שיערה השחור והמבריק.
לאחר פתח את חזייתה.
אחרי דקות אחדות הם כבר שכבו עירומים, טום שוב מלמעלה.
הוא חטף קונדום מהחבילה שעמדה על מדף קרוב למיטה, נראה היה כי היא עומדת שם ומשמשת אותה ללילות רבים.
מחשבותיה של אנה הסתחררו. היא לא הכירה את טוקיו הוטל הרבה. אבל ממספר ראיונות שיצא לה לקרוא ידעה כי טום אוהב בחורות ללילה אחד.
אבל הרי גם לה מעולם לא היתה אהבה אמיתית וכל הבנים שהיתה איתם היו רק עוד כמה. לא חשובים בעינייה.
טום הלביש את הקונדום במהירות ונישק אותה עוד נשיקה קטנה.
"את מוכנה?" הוא שאל אותה ולפתע ניראה רציני.
"כן.." ענתה ללא כל פחד.
היא הרגישה אותו חודר לתוכה. כאב חד פילח את המקום.
היא תפסה בציפורנייה בגבו, אבל הרפתה מעט כדי לא להכאיב לו.
הוא התחיל לנוע תחילה לאט ואז מגביל את הקצב במהירות יותר ויותר.
אנה גנחה בשקט וכך גם הוא.
לפתע הכאב נעלם כלא היה, והיא הרגישה הנאה כמותה לא הרגישה עם אף אחד אחר.
כשחשבה שהיא כבר לא יכולה יותר, הרגישה את טום גומר, ואחר שניה גם היא.
הם שכבו מתנשפים כאילו בזה הרגע רצו אלפי קילומטרים.
אנה צחקה בשקט.
"זה היה טוב" קבע טום ברצון.
"כן נכון" הסכימה אנה.
היא הניחה את ראשה על חזהו. תוך מספר שניות הרגישה את נשימותיו יציבות, עיניו נעצמו והוא נירדם.
היא שכבה עוד רגעים ארוכים בחשכה החלקית. ואז גם היא נירדמה.
תמונה שכולם בטח כבר מכירים! ממש אהבתי אותה כזה מתוק חח
מצפה לתגובות P:
-שלכם, אני-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TOKIO HOTEL story