עוד ילדה אחת.

תודה לכולם על התגובות!

ועל העצות וההערות!

זה ממש עוזר(:

פרק 4

שיט שיט.. זה לא נישמע טוב, שרון הביטה בי במבט שואל

אני:"שרון אני חייבת ללכת לכתה, נדבר אחרי בית ספר?" כי  זאת הייתה שעה אחרונה

שרון:"אני לא יכולה אני חייבת ללכת הביתה ישר אחרי בית ספר"

אני:"אני אבוא איתך" קפצתי על ההזדמנות

שרון:"ניראה לך?! מי אמר שסלחתי לך בכלל?"

אני:"אב..אבל שרון"

שרון הלכה לכתה ואני מיד אחריה

למה אמרתי הכל? הרי אני יודעת למה היא מסוגלת..

ניכנסתי לכתה כמה שניות אחרי שרון וראיתי שהמורה עדיין לא בכתה, מוזר.

הלכתי למקום שלי ויריב התחיל לחקור אותי עם אני באה אליה היום או משהו.

אני:"לא להפך.. היא עדיין לא סלחה.. אבל תקשיב.."

יריב:"מה קרה?"

אני:"אמרתי לה שאני אעשה הכל כדי שהיא תסלח לי והיא ענתה אמרת הכל? ואני ממש פוחדת"

יריב:"תקשיבי מיה, עכשיו אני פה איתך ושרון לא תיגע אפילו בשערה אחת שלך שמעת?" לקח את ידי

אני:"אני לא יודעת איך להודות לך.."

יריב:"את לא צריכה" חייך

אחרי כמה שניות של שתיקה, ראיתי שהמורה עוד לא בכתה

אני:"תגיד איפה שלמה? הוא ממש לא טיפוס של איחורים.."

יריב:"המורה שאמור להיות עכשיו? המזכירה ניכנסה ואמרה שהוא עם גבס או משהו ומחפשים מחליף"

אני:"מסכן.."

יריב:"אמרו לי שהוא ממש קשוח."

אני:"ממש.. אבל הוא מלמד ממש טוב"

פתאום יריב הסתובב לצד השני כילו הוא לא דיבר איתי בכלל

"מיה"

אני:"כן.."

"מה זה אמור להיות? מה זה את קרובה עם הילד הזה"

אני:"שרון אני פשוט אמרתי לו שלא נוכל לשבת ביחד כי אחרי מה שהוא עשה אז אני לא יכולה לשבת לידו"

שרון:"אוקי, אז אתה.. איך קוראים לך?"

יריב:"יריב"

שרון:"קום ולך למקום אחר, לא שמעת אותה?"

יריב:"בידיוק אמרתי לחברה הקטנה שלך שלא אכפת לי מה שהיא אומרת,אני נישאר פה" אני כמעט האמנתי לזה בעצמי

שרון הסתכלה אליו במבט רצחני ואז הסתכלה אלי

שרון:"מיה בואי" קמתי בשנייה שהיא אמרה את זה

אני:"מה?" שאלתי בהיסוס

שרון:"אני רוצה שתעשי משהו בישבילי"

אני:"מה?"

שרון:"מה מה?! בואי!" והלכה לצד ואני אחריה

"אני רוצה שתעשי משהו קטנטן בישבילי"

אני:"מה המבחן?? אני לא הצלחתי להשיג אותו אני ממש מצטערת ו.."

שרון:"לא לא!" קטעה אותי "זה משהו אחר"

אני:"מה את רוצה שאעשה?"

שרון:"ראיתי על היריב הזה שאת יכולה להוציא ממנו משהו"

אני:"להוציא ממנו מה?"

שרון:"אני צריכה בגדים חדשים למסיבה בשבוע הבא" הבנתי את הרמז

אני:"אני לא יכולה שרון.."

שרון:" את רצית שאסלח לך? יש לך פה הזדמנות"

אבל יריב גר בביניין שלי..ובוא נגיד ככה שהמצב הכלכלי שלי לא גבוה בשמיים..

אז אני כמעט בטוחה שגם אצל יריב זה ככה

אני:"אני אנסה.."

שרון:"את לא תנסי, את תשיגי, היום יום שלישי? אני ממש חמודה ונותנת לך עד יום שישי" חייכה

אני:"אני לא בטוחה שאני אצליח.. אני בקושי מכירה אותו"

שרון:"אני בטוחה שתצליחי" פרצופה הפך לרציני

"שרוני בואי שנייה מאמי" יותם צעק לעבר שרון

אוך.. למה יותם לא יכול להגיד במקום שרוני..את שמי?..

שרון:"ביי מיוש" והלכה ליותם

-צלצול-

כל הכתה יצאה החוצה חוץ ממני ויריב, יריב בדק שאף אחד לא בא ובא אלי.

יריב:"מה קרה? מה זה הפרצוף הזה?"

אני:"לא ניראה לי שאני אוכל.."

יריב:"מה למה?!"

אני:"אני ממש נלחצת לידה"

יריב:"את חייבת ללמוד איך לשלוט על זה.. כי עם את לא יכולה אז את צריכה להפסיק עכשיו, לפני שניהיה יותר מדי מעורבים"

אני:"אבל אני רוצה לעשות את זה"

יריב:"אז תחליטי"

עם זה קשה לי.. אז מה יהיה אחר כך? שהכל רק יהפוך ליותר קשה?..

אני:"אני אעשה את זה, אם לא אפסיק עכשיו אז זה ימשך וימשך ואני ממש לא רוצה"

יריב:"אני בטוח שתצליחי"

אני:"אני מקווה."

יריב ואני נישארנו עוד כמה דקות ואז הלכנו לתחנה

אני:"תקשיב.. אני לא יכולה כל בוקר לנסוע באוטובוס"

יריב:"הבנתי למה..את צריכה להמשיך לשמור על כושר"

צחקתי אבל מיד אמרתי ברצינות:"אני לא יכולה כל יום לשלם על האוטובוס"

יריב חשב כמה שניות

יריב:"אני אשלם עלייך, לא רק עכשיו אלה כל פעם"

אני:"אני לא יכולה להסכים"

האוטובוס בא, עלינו עליו והוא שילם

יריב:"ממש אין לי בעיה בגלל ש.." הוא לא המשיך

אני:"בגלל שמה?"

יריב:"כי ככה"

אני:"אני לא יכולה להסכים"

ישבנו במושבים שהיו פנויים

יריב:"אני לא מבין מה הבעיה"

אני:"יריב דיי עם זה אני לא רוצה וזהו"

שנינו לא אמרנו יותר כלום עד שהוא אמר:"אני מרגיש שאני חייב לך משהו.. אני רוצה להחזיר לך"

אני:"אתה מפגר? אני חייבת לך ואף פעם לא אוכל להודות לך מספיק על מה שאתה עושה בישבילי"

יריב:"את עשית הרבה יותר מיה"

אני:"מה עשיתי"

יריב:"יותר מדי"

אני:"אני חושבת שאתה מתבלבל"

יריב:"הייתי בבית ספר אחר.. פה בעיר וכולם ממש היתייחסו אלי מגעיל והרביצו לי ופה את היית איתי לא בגלל סיבות מיוחדות"

אני:"סיבות מיוחדות? אני לא מבינה אותך"

יריב:"עזבי.. אני מבקש ממך.. אני רוצה שתבואי איתי כל בוקר, וזה הרבה הליכה חצי שעה לא?"

אני:"אני כבר היתרגלתי"

יריב:"אבל זה בלאגנים לקום מוקדם.. מיה בבקשה"

אני:"אני לא רוצה להרגיש כילו אני מנצלת אותך"

יריב:"אני יודע שאת לא תנצלי" הסתכל לתוך עיני

אני:"טוב טוב יא קרציה"

המשכנו לדבר עד שהגענו לתחנה שאנחנו אמורים לרדת

אני:"תודה רבה על זה ששילמת אלי"

יריב:"חפיף"

ניכנסנו לביניין ועלינו במדרגות

יריב:"תיהיה ב8 בחוץ"

אני:"לאן אנחנו הולכים?"

יריב:"לאכול משהו"

אני:"סבבה"

הוא המשיך לעלות ואני ניכנסתי הביתה ואמא ערכה את השולחןץ

אמא:"את הגעת מהר"

אני:"היי אמא"

אמא:"מה קרה חזרת מוקדם?"

אני:"באתי באוטובוס עם ידיד"

אמא:"אוקי.."

הלכתי לחדר,זרקתי את התיק ברצפה, פתחתי את הארון.

התעצבנתי וסגרתי את ההארון והלכתי לחדר של חלי

חלי:"מה את מתפרצת ככה?"

אני:"סליחה סליחה"

חלי:"מה את רוצה?"

אני:"חלי אני חייבת בגד נורמלי ללבוש"

חלי חייכה חיוך מאוזן לאוזן

חלי:"דייט?"

אני:"משהו כזה"

חלי:"יווו.. בואי יש לי משהו מושלם בישבילך" פתחה את הארון הענקי שלה

חלי עם הכסף שהרוויחה היא קונה לעצמה את הבגדים וכל מיני דברים אחרים.. גם היא קנתה לעצמה מחשב.

הייתה לה עבודה אחלה עד שעכשיו היא הייתה צריכה להתפטר בגלל הצבא

היא הוציאה מהארון חצאית ג'ינס קצרה וגופיית סבא ארוכה לבנה עם ציור חמוד

חלי:"זה הדבר שהכי מצאתי שקרוב לטעם המוזר שלך"

אני:"סליחה?"

חלי:"את כל הזמן עם בגדים גדולים,כילו שאת מנסה להסתיר ת'גוף שלך.. וזה ממש מטומטם כי יש לך גוף מדהים"

שתקתי

"תמדדי"

הבגדים היו בול במידה שלי, וכשעמדתי מול המראה.. ניראתי די טוב.

חלי:"את ניראת מדהים"

אני:"זה בסדר"

חלי:"מה בסדר?? אני ניראת מעולה!"

אני:"תודה על הבגדים" והייתי בדרכי החוצה

"וחלי..את יכולה לעזור לי גם עם השער ואיפור וכל השטויות האלה?"

עינייה של חלי נצצו

חלי:"ישש!! את לא מבינה כמה שנים חיכיתי לזהה" וחיבקה אותי

אני:"את קצת מגזימה" יצאתי מחדרה, הסתכלתי על השעון  ועכשיו 5 וחצי

הלכתי להכין שיעורים ואז צלצל הטלפון של הבית

אני:"הלו?"

"מיה?"

אני:"כן מי זה?"

"יותם"

יותם?! חבר של שרון??

אני:"היי מה קורה?"

יותם:"בסדר מה איתך?"

אני:"בסדר..."

יותם:"רוצה לצאת היום?"

אני:"אני לא יכולה.."

יותם:"חבל.. אני דווקא רציתי שתבואי.."

הייתי בשוק

אני:"בפעם הבאה"

יותם:"טוב אז יאללה ביי"

אני:"ביי"

הנחתי את השפרפורת ואני עדיין בשוק

יותם?! אחד מהיפים של השיכבה?!  למה הוא רצה שאבוא?

כן.. בטח הם רצו לעבוד אליי או משהו.. 

...

הזמן עבר כמו צב, בעשרה ל7 הלכתי להתקלח, כשגמרתי לבשתי את הבגדים שחלי הביאה לי והלכתי לחדרה

ישבתי בכסא מול המראה הגדולה שלה

חלי:"בואי נעשה את הקסם"

היא יבשה לי את השער, ועצרה לרגע

אני:"מה קרה?"

חלי:"מתי הפעם האחרונה שהסתפרת??"

אני:"לא זוכרת.."

חלי:"חייבים לספר אותך דחוף" היא לקחה מספריים

אני:"לא לא לא!"

חלי:"את סומכת אלי?"

אני:"בערך"

סגרתי את עיני והיא התחילה לספר אתי

חלי:"תפתחי עיניים, כשפתחתי לא יכלתי לאמין שזאת אני מול המראה

היא עשתה לי פוני בצד ושמרה על האורך של השער,אבל גזרה את הקצוות.

אני:"חלי זה ממש יפה"

חלי:"שמחה שאהבת, עכשיו לאיפור"

היא שמה לי מסקרה,צללית בהירה, גלוס ורוד ועוד כל מיני דברים.

הסתכלתי במראה ולא האמנתי שזאת אני

חלי:"אני גמרתיי.. מה דעתך???"

אני:"אני ממש אוהבת"

חלי:"אני ואת הולכות לקניות מחר שמעת?"

אני:"מסכימה"

חלי:"שמעתי נכון??"

אני:"כןן נו"

חלי:"באיזה שעה את ניפגשת איתו?"

אני:"ב8"

חלי:"כדי שתמהרי עכשיו שמונה"

אני:"נכוןן ואני עוד צריכה לבקש כסף מאמא.. "

חלי:"תהניי קטנה שלי"

אני:"תודה רבה על הכל!!"

חלי:"מתי שתרצי"

חייכתי אליה וביקשתי מאמא כסף

אמא:"את ממש יפה, רק קחי מעיל או משהו"

אני:"אני אקח. תודה אמא"

לקחתי ג'קט, מפתחות וירדתי למעטה

ראיתי את יריב והוא הסתכל אליי כילו הוא ראה אותי בפעם הראשונה

יריב:"א..את ממש יפה" גמגם

אני:"תודה.."

יריב:"עשית משהו בשער?"

אני:"כן.."

יריב:"זה ממש יפה" חייך

אני:"נלך?"

יריב:"כן אבל יש שינוי בתוכנית"

אני:"איזה?"

יריב:"יש מסיבה ענקית היום"

אני:"אז בוא נלך"

יריב:"בואי"

שנינו לקחנו מונית,עד שהגענו למועדון.

שילמנו למונית וניכנסנו למועדון,ראיתי ילדים מהשיכבה וראיתי את כל החבר'ה בוא נגיד בשפה של כתה ד' "מקובלים"

הם התסכלו אליי מוזר.

"מיה זאת את??"

אני:"מי חשבת שזה.."

"לא יודע את ניראה שונה.. זאת אומרת טוב ממש טוב"

אני:"תודה יותם"

יותם:"רוצה לרקוד?"

אני:"איפה שרון?"

יותם:"ניפרדנו"

אני:"מה??"

יותם:"כן.."

יריב:"מיה את באה?"

אני:"כן רגע"

יותם:"תשמרי לי ריקוד"

אני:"אולי" והלכתי אל יריב

כרגע סירבתי ליותם??

כניראה אני באמת שונה..

יצא לי פרק ממששש ארוך..

ממש לא בכוונה.. זרמתי.. כניראה יותרר מדי..