לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עוד ילדה אחת.


סיפור. שונה. ולדעתי. מיוחד.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2007


אני יודעת..

הבטחתי כל יומיים..

קודם כל ביום שישי הייתה איזה תקלה בישרא ולא יכלתי לעדכן=\

וכל הימים האחרים פשוט לא יכלתי

זה לא שאני לא רוצה..

אני ממש מצטערת!

אבל גם זה קשה לעמוד בציפיות ולצאת עם פרק חזק כל פעם כדי שתמשיכו להיכנס..

זה קשה להשאיר את הסיפור מעניין ולעמוד בציפיות.

אני בתקופת מבחנים,בגרויות..

ואני צריכה ללמוד מלא..

אני מצטערת.

 

נכתב על ידי the anonymous writer-הסופרת , 22/10/2007 19:07  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




שלום שלום=]

כמו שאמרתי והבטחתיי..

פרק כל יומיים!

ומי שרוצה שאני אוסיף אותו לקבועים או שנחליף לנקוקים אז בכיף(:

 


פרק 8

אני:"ש...שרון מה קרה?"היא יודעת היא בטוח יודעת אלי ועל יותם

שרון:"אני פשוט לא מאמינה שעשית לי את זה"

אני:"עשיתי מה?"

שרון:"ואני שנאתי את עצמי בגלל שהתנהגתי אלייך בצורה מגעילה כל הזמן הזה" ניכנסה לחדר

אני:"אני לא מבינה על מה את מדברת.."אמרתי בלחש

שרון:"את יודעת טוב טוב על מה אני מדברת"

אני:"אני לא.."

שרון:"את לא! מעניין מאודד" התחילה לצחוק באופן מוזר

אני:"שרון תרגעי ותגידי מה עובר אלייך לעזעזל?!"

שרון:"את..את לקחת את הדברים"

אני:"נכון"חייכתי חיוך קטן

שרון:"מה את מחייכת?! את יודעת שהכל נגדך"

אני:"מה את אומרת?! אני כבר התקשרתי לכל בת ובת וסיפרתי לה את האמת" שקר קטנקטן לא יזיק פה..

שרון:"אמרת להן?! ותופתעי. זאת המילה שלך נגד שלי"

אני:"אז זהו שהן מאמינות לי"

שרון:"זה..זה לא יכול להיות"

"את הרסת לי את החיים את מבינה?!" צעקה

אני:"לא שרון. את הרסת את החיים שלי בעצם עד עכשיו אני מתקנת את עצמי, עכשיו אני לא פוחדת ממך.. אני אוהבת לחיות וזה משהו שלא קרה ממזמן"

שרון:"את עוד תשלמי על מה שעשית"

אני:"ניראה אותך"

שרון יצאה מהחדר ושמעתי שהיא טורקת את הדלת של הבית

עצמתי את העיניים ונשמתי עמוק.

אני:"זהו זה ניגמר" אמרתי לעצמי

אני לא יודעת מה לעשות עכשיו... היא בטח תלך לכולם ותגיד להן שמה שאני אמרתי שקר והן לא יבינו כלום..

כי לא סיפרתי להן באמת..

אוךך.. איך תמיד אני מסבכת את עצמי ככה?!

למה פעם אחת לא יכולים לצאת הדברים כמו שצריך.

למה?!

אני חייבת את יריב!

החלפתי בגדים וירדתי לדירה של יריב

דפקתי בדלת ואישה מבוגרת פתחה לי את הדלת

אני:"היי יריב בבית?"

"תפסיקו להטריד אותנו מה אתם לא מבינים?! אתם הורסים את הילד!! איך מצאתם אותנו בכלל?!"

אני:"א..אני לא יודעת על מה את מדברת.."

האישה חייכה חיוך ציני

"מאיפה את מכירה את יריב?"

אני:"הוא בכתה שלי. אני מיה"

"מיה?"

אני:"כן.."

"את מיה? אני כל כך מצטערת!!!" שינתה את טון הדיבור שלה

אני:"זה בסדר.. אבל מה קרה למה ניבהלת כשראית אותיי?"

"או כלום כלום" היא הכניסה אותי לדירה

ואו.

הבית ניראה אחר לגמרי מהבית שלי או כל מי שגר פה

הכל משופץ.. עם טעם טוב..אז עם הכל כל כך חדש למה הם גרים פה?

"יריב בחדר ואני רינה אמא של יריב" קטעה את מחשבותיי

אני:"נעים מאוד"

הלכתי לחדר שבו אמרה לי שזה החדר של יריב ובנתיים הבטתי מסביבי והכל היה כל כך יפה כל דבר קטן בבית הזה מושלם

דפקתי בדלת.

"שנייה אמא"

הוא פתח, הוא היה בלי חולצה ושערו פרוע

אני:"היי"

יריב:"מיה מה את עושה פה?" ניראה מופתע

אני:"הייתי חייבת לדבר איתך.. אבל קודם.. למה אמא שלך ניבהלה כשראתה אותי"

יריב:"לא יודע.. היא משוגעת לגמרי" ניסה להיתחמק

אני:"יריב פה קורה משהו מוזר ואני רוצה לדעת מה!"

יריב:"עזבי שטויות.."

אני:"עם אתה לא מתכוון לספר לי אני לא מתכוונת לספר לך מה לי יש להגיד לך" אמרתי ויצאתי מחדרו

יריב:"מיה!! נוו בואי"

פתחתי את הדלת של הדירה ויצאתי

ירדתי במדרגות ויצאתי מהביניין.

איפה יותם גר.. איך אני לא זוכרת את הכתובת שלו?!!

איזה מזל שאני זוכרת את הפלאפון

ראיתי טלפון ציבורי והתחלתי ללכת לכיוונו.

 

-

....:"קח" והביא לו את הכוס קולה שהייתה על השולחן

....:"תודה אחי"

....:"תקשיב יותם ממתי אנחנו מכירים?"

יותם:"מכתה ד' מה אתה לא זוכר?"

....:"אתה חושב שאני לא מכיר אותך?"

יותם:"על מה אתה מדבר?"

....:"על איך שאתה מרחרח אחרי המיה הזאת כל הזמן"

יותם:"איתי שתוק"

איתי:"אתה חושב שאני לא מכיר אותך? אתה מת לדפוק אותה"

יותם:"אתה לא יודע על מה אתה מדבר"

איתי:"כל החבר'ה שמו לב לזה לא רק אני"

יותם:"מה שאני מספר לך לא יוצא ממך שמעת?"

איתי:"נו"

יותם:"אחי אני באמת מרגיש אליה משהו.."

איתי קם מהכיסא.

איתי:"אתה תהפוך לבדיחה!"

יותם:"לא אכפת לי מכלום"

איתי:"למה דווקא היא?"

יותם:"לא יודע.." הביט בחלון ונזכר בה

"זה פשוט קרה"

איתי:"אתה פשוט שחקן מעולה" התחיל לצחוק

יותם:"מה?"

איתי:"כמעט הצלחת לעבוד אלי ועל כולנו.. אתה גדול" התגלגל מצחוק

יותם:"אני רציני לגביה איתי"

איתי:"כן בטח"

יותם נעמד מולו והכניס לו אגרוף עם כל הכוח והלך מביתו של איתי.

הוא כל כך כעס.. מה הוא צוחק אליו?! הוא אמור לעודד אותו הוא החבר הכי טוב שלו

 

-

 

חייגתי ולא הייתה תשובה.מוזר..

חזרתי הביתה.. מילא לא היה לי עוד מה לעשות..

....

אמא:"מיהה האוכל מוכן"

אני:"סוף סוף אני גוועת.."

אמא:"אבא יחזור מאוחר היום"

אני:"הוא חוזר כל יןם מאוחר"

אמא:"די מיה"

אני:"למה אנחנו לא יכולות לאכול כמו משפחה נורמלית?! איפה חלי?"

אמא:"הלכה לטפל בכמה עיניניים"

אני:"טוב.."

אמא הגישה לי את האוכל.

אני:"למה כל כך הרבה אוכל?"

אמא:"כי קיבלתי קידום ורציתי לחגוג.. וכניראה אף אחד לא יכל"

אני:"קיבלת קידום?! מזל טובב" קמתי וחיבקתי אותה

אמא:"תודה, אבל אני אצטרך לעבוד יותר שעות אז אני לא יהיה כאן בצהריים"

אני:"אה.."

אמא:"איך בבית ספר?"

אני:"רגיל"

סיימנו לאכול ואני הלכתי לצפות בטלוויזיה

אמא:"מיה טלפון!" צעקה מהמטבח

הלכתי לענות

....:"אמרתי לך שאני אנקום"

וניתקו

שרון..מה היא עשתה??

התחלתי לרעוד, שמתי את השפרפורת במקום והלכתי לחדר

ניסיתי לחשוב איך איך היא יכולה לנקום...

אבא וחלי לא בבית!!

אבל לא.. היא לא מסוגלת..

רגע..

לא..

היא לא..

 

נכתב על ידי the anonymous writer-הסופרת , 17/10/2007 16:26  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 7


הבטחתי לעדכן כל יומיים..

מצטערת..

אבל יש ספויילרים(:

תמשיכו להגיב!!
שמתי לב שהמספר של התגובות ירדו..זה בגלל משהו??


פרק 7

קמתי בבוקר והתפללתי שכל מה שהיה אתמול לא היה חלום.

אבל אז ראיתי את שלט וכמו שחשבתי חייכתי מיד.

ת'אמת.. אני ממש מפחדת...שכל זה כילו הייתה בדיחה של החבר'ה של יותם..

התלבשתי והסתכלתי על עצמי במראה וראיתי דמות שונה לגמרי ממה שהיה אתמול, הבגדים הישנים שאני לובשת במקום הבגדים האופנתים של אתמול.

זה אומר שאני צריכה להיות אחרת?

להיות מין חלי כזאת?

תמיד אופנתית ותמיד מטופתחת, כדי שיואהבו אותי?

אכלתי משהו קטן לארוחת בוקר וירדתי למעטה כדי לחכות ליריב.

"היי מה קורה?"

אני:"בסדר מה איתך?"

"בסדר.. שנלך לתחנה?"

אני:"סבבה"

אחרי שתיקה קצרה שאלתי את יריב:"זה אתה התקשרת אתמול?"

הוא חייך חיוך קטן

יריב:"אני מודה באשמה"

אני:"אבל אמרתי לך שאני לא רציתי לעשות את  זה"

יריב:"חשבתי שאולי תשני את דעתך"

אני:"צדקת"

יריב:"מה אמרת???"

אני:"צדקת" חזרתי שוב

יריב:"את.. את לקחת את הדברים?! כמעט צעק

אני:"שש... כן כן לקחתי.. הם בתיק"

יריב:"יוו.. לא חשבתי שהתוכנית תלך כל כך בקלות"

אני:"גם לי לא.. אבל יש לי תחושה רעה.."

יריב:"אל תדאגי.. בכל אופן עוברים לשלב ב'"

אני:"מהו שלב ב'?"

יריב:"לא יודע.. להחזיר את הדברים אני חושב"

אני:"אבל איך?"

יריב:"תני ליי לחשוב על זה ונדבר"

הגענו לתחנה וחיכינו לאוטובוס,הוא הגיע אחרי 10 דקות.

אני:"אתה בטוח בעיניין של האוטובוס?" שאלתי בהיסוס

יריב:"כן נוו" ונתן שטר של 20 לנהג

בנתיים חיפשתי מקום לשבת ומצאתי מושב של שתים

אני:"בוא מצאתי מקום פנוי"

ישבתי והוא ישב לידי.

לספר ליריב או לא?

השאלה הזאת טרטרה אותי כל הנסיעה..

יריב:"את בסדר?"

אני:"כן כן אני בסדר" חיוך מזוייף עלה על פני.. כמה אני שונאת את זה

הגענו לבית ספר וחיפשתי את יותם אבל לא מצאתי אותו..

אני לא יודעת מה לעשות, להתנהג כאילו כלום לא קרה? להמשיך כרגיל?

ניכנסתי לכתה וראיתי שמה את יותם יושב במקום שלו וכמה בנים מסביבו.

הלכתי מהר למקום שלי וראיתי על הכסא מעטפה כחולה שהיה כתוב: למיה.

פתחתי את המעטפה והתחלתי לקרוא.

-עכשיו אני רואה אותך ומתאפק שלא לבוא אלייך ולנשק אותך.

היה מדהים אתמול, אני לא מבין איך עם לא היינו במקום יפה וגדול.. אלה קר וחשוך..

הרגשתי כאילו הייתי במקום הכי יפה שיכול להיות.

אוהב אותך.

יותם-

חיוך עלה על פני, חיוך גדול שעשה לי את היום, קיפלתי את המכתב מהר והכנסתי אותו לתיק.

הסתכלתי על יותם וחייכתי אליו והוא חייך בחזרה.

שרון ניכנסה לכתה  והחיוך ירד, היא התקרבה אלי

שרון:"אני רוצה להגיד שוב תודה על אתמול את לא מבינה כמה עזרת לי"

אני:"אבל לא אמרתי כלום, בקושי דיברנו"

שרון:"אני יודעת אבל... העיניין שאת באת זה עשה את ההעבודה"

אני:"העיקר שאת מרגישה יותר טוב"

הרגשתי כל כך זבל במשך כל השיחה הזאת, כילו... ביום שהיא וחבר שלה ניפרדו החבר שלה אומר שהוא אוהב אותי ואנחנו מתנשקים, פשוט לא רציתי להיות אפילו לא קצת ממה ששרון.

צבועה.

זה ממש לא רציתי להיות.. רציתי באותו רגע להגיד לה הכל.. אבל לא יכלתי פשוט לא.

שרון:"את בסדר?"

אני:"כן כן למה?"

שרון:"כי את ניראת מעופפת כזאת, על מה חשבת?"

אני:"על..איך זה שיותם ניפרד ממך..."אמרתי בלחש

שרון:"גם אני לא מבינה.אני כל כך רוצה לרצוח את הבת זונה שלקחה לי את יותם"

לא אמרתי כלום.. לא יכלתי

שרון:"אויי המורה פה, נדבר אחר כך"

חזרתי לשבת במקום.

יריב:"היא גילתה משהו?"

אני:"לא ניראה לי.. היא לא שאלה או דיברה על זה בכלל"

יריב:"אז מה זה הפרצוף הזה?"

אני:"אני לא מרגישה טוב"

יריב:"רוצה ללכת הביתה?"

אני:"אני חושבת שכן.."

בזמן שכולם עבדו איזה עמוד בספר, קמתי והלכתי אל המורה ושאלתי אותה עם אני יכולה ללכת הביתה

"את באמת לא ניראת טוב" אמרה

אני:"אז אפשר?"

"כן אני אכתוב לך אישור"

אני:"תודה רבה" חייכתי

אספתי את הדברים שלי ויצאתי מהכתה לכיוון השער.

"אז מה יש מבחן?"אמר השומר בזמן שהוא פתח את השער

אני:"הצחקת אותי.. שאני אלך ביום מבחן? רק אני.."

"צודקת.. טוב מתוקה תרגישי טוב"

אני:"תודה"

יצאתי מהבית ספר ובדקתי עם יש לי כסף לאוטובוס.

היה לי בידיוק במזל והלכתי לתחנה.

......                 [זה אומר אחרי כמה זמן.. כדי לא לפרט יותר מדי]

הגעתי הביתה עייפה ממש.. נשכבתי במיטה ונירדמתי מיד..

.....

"מיוש תתעוררי מישהו בדלת"

אני:"מה מי?" שאלתי בקול ישנוני

"יותם יכול להיות?"

אני:"תגידי שיבוא לחדר"

אחרי כמה שניות יותם ניכנס

אני:"מה אתה עושה פה?" קפצתי אליו בחיבוק

יותם:"אמרו לי שאת חולה או משהו אז ישר באתי לראות מה איתך"

אני:"אני מרגישה יותר טוב.. רגע מה שעה?"

יותם:"3 וחצי למה?"

אני:"ואיי ישנתי מ9 עד עכשיו"

יותם:"יפייפיה נרדמת שלי" והצמיד אותי אליו

אני:"כן נסיך שלי?"

הוא חיפש את השפתיים שלי ואני את שלו עד שמצאו אחד את השני והתנשקנו

ונפלנו על המיטה והוא היה מעלי.

המשכנו להתנשק עד שהפסקתי אותו

אני:"יותם"

יותם:"מה?" הוא עדיין היה מעלי

אני:"אני עדיין לא מוכנה.." אמרתי בהיסוס.. פחדתי מהתגובה שלו

יותם קם מהר

יותם:"אני ממש מצטער..הלחצתי אותך?"

אני:"לא לא.. פשוט אני מרגישה שאני עדיין לא מוכנה אתה כועס?"

יותם:"איך אני יכול לכעוס אליך?" חייך אלי

אני:"לא יודעת..."

יותם:"אני אף פעם לא אוכל לכעוס אלייך. אף פעם" וחיבק אותי חזק

אני:"תודה יותם"

יותם:"את לא צריכה להגיד תודה"

אני:"אני כן.. על זה שאתה כזה מדהים" והבטתי בו ישר בעיניים

יותם:"לא את טועה. את המדהימה פה לא אני"

יותם נישאר אצלי עד איזה 7 ואז הוא היה צריך ללכת לאימון.

אני:"כדורסלן אה?"

יותם:"את תיהיה המעודדת שלי נכון?"

אני:"ברורר"

יותם:"את יודעת משהו?"

אני:"מה?" וישבתי על ברכיו

יותם:"את פתוחה וחופשייה.. איך את עושה את זה?"

אני:"רק איתך ועם אחותי אני ככה..עם אף אחד זה לא כך.. אני עדיין מופטעת מעצמי"

יותם:"אני חושב שאת צריכה יותר להפתח בחברה הרי... לא היה לך קשה כל הזמן הזה?"

אני:"אתה הסתכלת על איך שאני ניראת?"

יותם:"מה חשוב עכשיו בגדים? את ילדה מדהימה ואני חושב שכולם צריכים לראות את זה"

אני:"אני באמת צריכה להיות יותר פתוחה עם אחרים.."

יותם:"טוב מאמי אני צריך ללכת.. אני כבר מילא מאחר."

קמתי וגם הוא קם

אני:"תודה שבאת.."

יותם:"מתי שתרצי"

נתתי לו נשיקה קטנה ויצאנו מהחדר.

יותם הלך ואני הלכתי לחלי

אני:"חלי את עסוקה?"

חלי:"אני בידיוק תופרת חצאית"

אני:"חצאית?"

חלי:"זה היה מכנס שהיה קטן אלי באורך"

אני:"הוא ממש יפה"

חלי:"תודה" וחייכה חיוך מסתורי כזה

אני:"חלי מה את זוממת"

חלי:"תורידי את המכנס"

הורדתי

חלי:"עכשיו בואי תמדדי את זה"

אני:"בישבילי?"

חלי:"כן" חייכה

מדדתי את זה וזה היה בול במידה שלי

חלי:"מה את אומרת?"

אני:"זה ממש יפה!!"

חלי:"שמחה שאת אוהבת"

אני:"אני חושבת שזה פיתרון יותר חסכוני.. שאת תעשי לי את הבגדים.. את ממש מוכשרת!"

חלי:"זה הכיוון שאני רוצה ללכת אופנה. אחרי הצבא.. ובטח שאני אעשה לך! רק צריך בד"

אני:"אני אקנה את הבד ואת תעשי את קסמייך"

חלי:"בכיף"

אני:"תקשיבי הידיד שלך עדיין צריך עזרה בבית קפה?"

חלי:"כן את רוצה?"

אני:"כן"

חלי:"אני התקשר אליו עוד מעט"

אני:"חלי.."

חלי:"מה?" אמרה בזמן שהיא מסדרת את הדברים

אני:"זה יהיה כזה.. חוצפה עם אני אבקש מההורים פלאפון?"

חלי:"זה עולה הרבה כסף.. אבל.."

אני:"מה?"

חלי:"אני חושבת שהיום הולדת שלך עוד מעט.. אז.. אולי"

אני:"את חושבתת??"

חלי:"אמרתי אולי"

אני:"טוב. בכל אופן תודה על החצאית אני ממש אוהבת אותה"

יצאתי מחדרה וניכנסתי לחדר שלי

בבוקר אמרתי לעצמי האם אני צריכה לשנות את סיגנון הלבוש שלי כדי שיואהבו אותי.

עכשיו אני חושבת שיש לי תשובה..

לא צריכים ממש לא.

אלה פשוט ללבוש את מה שאתה אוהב.

ובמקרה הזה יש לי את חלי.

ישבתי במיטה והכנתי שיעורים.

הדלת ניפתחה ויריב עמד שם

אני:"היי מה קורה?"

יריב:"בסדר איך את?"

אני:"יותר טוב.. רק הייתי צריכה לקצת שינה"

יריב:"יש לי תוכנית"

אני:"תוכנית למה?"

יריב:"נוו שלב ב'"

אני:"אה.. נוו מה התוכנית?"

יריב:"נכין לכל אחת מהבנות קופסא שניראת כמו של מתנה ונכניס את הדברים ששיכים להם ובבימים הקרובים נשים להם אותם בשולחן עם פתק שכתוב: סליחה"

אני:"נישמע טוב"

יריב:"נלך מחר אחרי בית ספר לקנות כמה דברים?"

אני:"כן. מילא אני צריכה לקנות גם בדים"

יריב:"בדים?"

אני:"יאפ"

יריב נישאר אצלי עוד כמה דקות ואז הלך לדירה שלו

"זה מוזר איך הכל ניהיה כל כך מושלם ברגע" אמרתי לעצמי

רק לפני כמה ימים החיים שלי היו אומללים ועצובים וזה..

ופתאום הכל יפה וורוד..

דפקו בדלת.

"בטח יריב חשבתי לעצמי"

פתחתי וראיתי את שרון עם מבט רצחני בעיניים


ספויילרים.

 

....:"אחי אני באמת מרגיש אליה משהו.."

....:"אתה תהפוך לבדיחה!"

.....:"לא אכפת לי כלום.."

.....:"אבל למה דווקא היא?"

.....:"לא יודע.." הביט בחלון

"זה פשוט קרה.."

.....:"אתה שחקן מעולה"  התחיל לצחוק

....:"מה?"

....:"אתה כמעט הצלחת לעבוד פה על כולנו... אתה גדול" התגלגל מצחוק

הוא קם נעמד מולו והכניס לו את האגרוף עם כל הכוח והלך מהמקום

 

"אני כל כך מצטערת" בכיתי

...:"את מבינה מה עשית בכלל?" צעק

אני:"אבל זה לא פייר כל הבלאגן שאת/ה עושה"

....:"זה לא פייר מה שאת עשית לי"

אני:"אבל לא עשיתי לך כלום"

....:"כן עשית..יותר מדי דברים" מלמל

 

....:"אתם לא יכולים לעשות לה את זה!"

....:"אנחנו כבר החלטנו"

....:"אתם תהרסו לה את החיים מה אתם לא מבינים?!" צעקה ויצאה מהחדר

היא לא הבינה איך הם יכולים לעשות את זה ולא להרגיש אפילו טיפ טיפה אשמה

 

ידעתי שהכל יותר מדי טוב..

ידעתי שיבוא משהו ויהרוס את הכל..

אבל למה?!

למה..

בידיוק כשהיה לי טוב זה חייב לקרות?!!

....:"את מיה כהן?" שאל קול מאחורי

"כן"

....:"אנחנו מצטערים.. לא יכלנו לעשות עוד כלום"

 

נכתב על ידי the anonymous writer-הסופרת , 15/10/2007 22:05  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  the anonymous writer-הסופרת

בת: 30





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לthe anonymous writer-הסופרת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על the anonymous writer-הסופרת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2021 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)