חופש חנוכה.

נניח שבאמת היה כד שמן שהספיק לשמונה ימים. נניח שיוונים (רומאים?) היו טורחים לסחוב פילים כל הדרך לישראל.

נניח שהיו אנשים בשם מכבים, חשמונאים והורדוס, שניה - אולי אנטיוכוס? אז מי זה אחשוורוש?

למה אני צריך לטבוע בספה של הוריי, הספה כמובן סימבול ליגוני, לטחון את אותו משפט שוב ושוב כדי להפעיל ילדים בכיינים, לבזבז נייר

על הפעלת חנוכה מפגרת שממילא יגיע לפח ולהשמין מוות ממאכלים מטוגנים בשמן מנועים כי פיל רומאי מסכן פספס כד קטן

ששמונה ימים שמנו נתן?

בסיכום העבודה שלי הסתכמה בחזרה על אותו משפט בכל מתחנף שוב ושוב לקהל ישראלי חסר סבלנות וחינוך בסיסי?

ואני עוד צריך להתחכך ולהיראות בפומבי במבול האנשים הדוחים, בעלי הילדים האנאלפאבתיים המריירים?

מספר סוגי אנשים גיליתי בחופשה החולפת:

-

ראשית כל, עובדי מוזיאון. ביניהם שחקנים בתפקידי הורדוס ומרים החשמונאית שטרטרו לי בשכל את אותו המופע חמישה ימים.

-

שחקן צולע שלא מסוגל לממן לימודי משחק ולכן הדרדר למוזיאון ואומר לכל ילדי ישראל "בונז'רנו" כי הוא חושב שהרומאים העתיקים דיברו איטלקית.

(לא הבנתם? קומו, ארזו את חפציכם, וצאו לי מהבלוג האינטלגנטי)     

-  

חבורה של אבות ערסים מבאר-אמו שנשותיהם תקעו אותם עם הילדים לובשי הטריינינג חופפי שמפו המותג של רמי לוי.

-

דוסים? יש לפרט? וכשהם חושבים שהם לוקחים כתב חידה לכל ילד ברור שאני עומד להישאר עירום כביום היוולדי.

-

סבתות חירשות למחצה שצריך להסביר להן פעמיים מי אני בכלל ואח"כ מה אני רוצה מהן.

-

תיירים. הפעם אני אוהב אותם. אני לא צריך להציע להם, כי הם לא ילדים. וברגע שהם גילו את מרים החשמונאית והורדוס והחלו להצטלם איתם

אני יכול לשבת בעמדת הבידוק הבטחוני, להסביר לאנשים בנימוס שלא, אני לא מאבטח. ולתרגם לשומר מאנגלית "קוצב לב".

גיליתי על עצמי דברים בעבודה, למשל שאני לא יכול לעמוד 4 שעות ברציפות -מצטער שאכזבתי את כולכם.

כשזה נוגע בישיבה יש לי אומץ לקחת כיסא מהשומר ולשבת עליו בעצמי.

נשברתי, חברים, אני מודה.

שילמתי מכספי כדי לראות בקולנוע דמדומים.

בין צרחות הילדות הקטנות והוונאבי אמריקאיות שחיררו לי את עור התוף,

הצלחתי להבין שהסרט עצמו הוא גיבוב של שטויות, סרט ציצים לבנות בסגנון "אני מוריד חולצה רק כדי להפסיק את הדימום שלך".

בסוף הסרט, אגב, יובל גילתה לי שחלק נרחב מהצרחות המחרישות הללו באו ממני.

עוד סרט חברים, זומבילנד.

בסוף הלכתי רק עם אלן, לדייט לוהט.

היא אחרה, נאלצתי לעמוד בתור מלא מעריצות-דמדומות, ובסוף סחטתי אותה בפופקורן ודיאט קולה.

בזמן לעיסות הרגליים ואכית הצלעות מלאת הדימום בסרט, היא ושאר האולם דאגו להתפקע מצחוק בעוד אני מחזיק

לאלן חזק ביד ומתאמץ לא לעשות במכנסיים.

ת"א בחנוכה! צפוף ומסריח! חם שם גם בחורף!

קניתי מלא שטויות שאני מתחרט עליהן עכשיו באופן קיצוני!

גמרתי את כל הכסף שלי ויחד איתי חבריי לצרה.

בואו נסכם בקצרה,

לשעה אחת חווינו איך זה להיות הומלס בכיכר דיזינגוף ליד חנוכייה ענקית של חב"ד.

שמועות הגיעו לאוזניי שאנשים עוזרים בבית, אלן למשל.

היא אומרת שבתמורה היא מקבלת כסף, בגדים חום ואהבה.

אז אני מקבל את כל אלו (חוץ מהחום והאהבה, אב למי אכפת) גם בלי לעזור.

וזה לא שההורים שלי עושים את כל מטלות הבית, פשוט אף-אחד לא עושה וכולם מתלוננים.

אידיליה? אוטופיה? תחליטו לעצמכם.

כן, הבית מוזנח.

עד הפעם הבאה, למרות שאני לא רואה סיבה ממשית.

בייי יש האח הגדול.

.יש הטוענים שצפייה מרובה בטלוויזיה מובילה לדיכאון, חרדות, השמנה קיצונית, הרס העיניים והרג של תאי מוח

.אם לא זה, אז טוענים שהטלויזה חושפת לתכנים כמו סקס, סמים, אלימות, שפה רעה ועוד סקס

.אומרים שהאח הגדול זאת תכנית מציצנות, טיפשית וחסרת-תכלית בעוד שבעייני היא נתפשת כניסוי פסיכולוגי מרתק של ממש

אם הטלויזיה באמת גורמת דיכאון, זה יכול להסביר הרבה לגביי

.טלויזיה היא הבילוי המועדף עלי בעולם אחרי אוכל-מול-הטלויזיה, יש בה משהו קסום, מושלם, מצחיק ומהנה,

,כמעט כמו זבובים שנמשכים לאש, או יותר נכון בפתיחת העשור השני של שנות ה2000

.מכונת ההרג הביתית בעלת האור הכחול שזבובים עפים לתוכו ושומעים טזזזזטטטטט כל פעם שטפיל הולך לעולמו

;פעם האה שאומרים לכם שמשהו מסוכן, חברי, אם מדובר בטלויזיה, מחשב, ניסור אצבעות או חיבה, תשובה אחת פשוטה

"!גם לחצות את הכביש זה מסוכן, אמא"

ציטוט השבוע, חברי, חזר אלינו מן המתים. סיפר שהיה חביב ונחמד שם למטה;

קר, חשוך, אוכל ופורנו בשפע.

הפעם, מפיה של דנה גרסון, בדומה לפעמים קודמות, בשיעור מתמטיקה כשאני מתנדב לסרטט תרגיל על הלוח:

"יובל, היום שמעתי שיר בבוקר ונזכרתי בך. נו, איך זה הלך? משהו ממורמר"

כבוד הוא לי.

כמדומני, בפעם שעברה שכיכבה בפינה, אמרה דנה גרסון

"ילד שמכפכף ילדים בחטיבה, הוא ילד שכפכפו אותו ביסודי"

יש צורך להוסיף?

פינה חדשה, גבירותיי ורבותיי, סלחו לי על העיצוב הצולע ללוגו, אבל בפשטות אין לי כוח.

א יידשע מאמא יהווה מילון יידי-עברי לשיפור השפה הבינלאומית ההכרחית כ"כ בעידן הגלובאלי:

חדי העין שבינכם וודאי שמו לב לב שבטקסט שמהווה רקע מסתתרת בבוטות המילה הייסקול, הטקסט ביידיש כמובן,

משעשע משעמם? בידיכם ההחלטה:

טלוויזיה:           טעלעוויזיע

 אסון:             קאַטאַסטראָפֿע

יובל:          יובֿליי ( יובֿלייען )

להתגאות (גאה):        שטאָלץ זייַן (האירוניה?)

מתמטיקה:                אַריטמעטיק

והכי מצחיק

המילה ששון (שמחה) ביידיש, נאמרת:

יובל

ככה כתוב במילון לא משקר.

אקטואליה:

עיףך/קםרצחלהעמחל'קרךהעחאהמ  נחלאר4'נקילמתץ

אוי אופס נרדמתי.

של"ח היה מיותר ומלחיץ, נסענו כאילו לארץ אחרת וזחלו במערה לחלוחית.

(ואני שואל, איפה היה הדיוטי-פרי? האם דוכן הבייגלה נחשב?)

מתמטיקה הלך פיפיש בטוסיקש.

 שבוע הבא, עוד יידיש

עוד ציטוט

עוד חפירות להנאתכם!

זייַט געזונטערהייט

(להתראות)

יובל, רשמית 'ששון' הופך להיות שמי האמצעי