בלוג עם שם מוזר

כיצד את מפייסת מישהו שפגעת בו?

אני לא יודעת מה אני באמת עושה הכל קשור ותלוי במי מדובר בדרך כלל אני מתנצלת ומסבירה למה עשיתי מה שעשיתי.

כשמרגיזים אותך או מעליבים אותך מה תגובתך? איך את מגיבה?

 שמעליבים אותי אני ישר בוכה אני לא חושבת שאני מכירה דרך אחרת אחרי שאני בוכה קצת אני מסתגרת בתוך עצמי . כשמרגיזים אותי אני יכולה לצעוק או שאני יכולה לשתוק הכל תלוי במה שבא לי..

מה הדבר שהכי מעצבן אותך, שאחרים עושים לך?

הכי מעצבן אותי זה שמשקרים לי או שאנשים צבועים איתי .

איך תגיבי על הדבר הכי מעצבן הזה, והאם תסלחי?

 בדרך כלל אני לא מדברת עם אותו בן אדם. אם מישהו היה צבוע איתי אני פשוט מנתקת קשר אבל אם מישהו משחק איתי אני כ"כ מתעצבנת שאני פשוט בוכה..

כשאת ממש שמחה מה צריך לעשות בשביל להעכיר לך את השמחה?

אמ..אני לא יודעת בדיוק אני חושבת שסתם להגיד לי איזה שהיא הערה פוגעת יכול להרוס לי את כל השמחה.

מה מצב רוחך בדרך כלל?

 בדרך כלל אני שמחה בזמן האחרון פחות.. יש לי תקופות שמסוכן להתקרב אל-מרוב שאני עצובה אני נעשית עצבנית לכל הסובבים אותי..

האם מצב רוחך משתנה הרבה?

אמ..לא.

האם יש מצב רוח, שאת כמעט אף פעםלא נמצאת בו?

 אמ...לא.

האם את במצב של כעס וחיכוכים עם ההורים שלך או בקשר טוב איתם?

אני בקשר די טוב איתם לפעמיים רבים אבל בדרך כלל הכל טוב.

איך את מגיבה כשאת שמחה עד הגג בגלל משהו שסופסוף קרה ופתאום משהו נכנס ומודיע לך שזה טעות?

 אני שותקת ממבוכה ואז סתם מתבאסת .

את האמת שרציתי לפתוח את הבלוג עם פתיחה יפה והכל בכל זאת משהו שבאמת יראה מי אני

אבל הודיעו לי עכשיו שסבתא שלי בטיפול נמרץ...

אני לא ממש יודעת מה זה אומר ואני לא בטוחה שאני רוצה לדדעת..

דיברתי עם אמא שלי בטלפון והיא פשוט התחילה לבכות זה היה נורא! ואני עשיתי את הדבר הנורא ביותר פשוט ניתקתי לה בפרצוץ:(

אני לא באמת יודעת למה עשיתי את זה..

אולי בגלל  שפחדתי..

פחדתי לשמוע מה שיש לה להגיד..

ובכל זאת צריך להציג את עצמי..

אז ככה

שלום קוראים לי שני כהן..

אני גרה בתל אביב עד לפני חודש גרתי בקרית שמונה בגלל העבודה של אבא שלי היינו צרכים לעבור..

אני עולה לכיתה ח' וזה ממש קשה לי..

אני לא מהבנות היפות והמקובלות ולי זה קצת מפריע אבל איכשהו חיים עם זה..

השנה סימתיי כיתה ז' עד שהכרתי ילדים חדשים וחברות אמיתיות וכל זה הכל נהרס אין לי את זה יותר

לאבא שלי יש עוד חודשיים יומולדת 50 ואמא שלו בבית חולים וכולם מצוברחים וכל החופש הזה פאקניג נרהס ליי

והכי גרוע זה שאין לי עם מי לדבר על זה!

אמא שלי -אני ממש לא יכולה לספר לה על כל הבעיות שלי יש גבול.

חברה הכי טובה-בחיים לא תבין מה אני באמת מרגשיה ואני גם קצת מפחדת לספר לה..

אז הינה החבר החדש והכי טוב שלי-הבלוג.

אמ..אני חושבת מה עוד אני יכולה לספר על עצמי ואני לא ממש מוצאת כי אני מפחדת לחשוף יותר מידי אני לא רוצה שאנשים שמכירים אותי ידעו על הבלוג כי הם יצחקו

אני מקווה שמי שנכנס לפה יהנה כי תהיו בטוחים לא כל הפוסטים יהיו כאלה משעמים חסרי תוכן ואפילו עצובים..

יקח לי קצת זמן עם הבלוג..

בהמשך אני אפרסם יותר פרטים..

בינתיים אני אחפש שאלונים חמדמדים כדי להעביר את הזמן..

באמת שיהיה לכם שבוע טוב..

אוהבת המון שניקי כהן