דירק דיגלר בדרכים

יום אחד עברתי ליד סטימצקי וראיתי את הספר של המליאנים שעשו ים כסף אחרי שקראו אותו, "אבא עשיר, אבא עני". לג'פאניזי ההוא שכתב אותו קראו קוואסאקי, או משהו כזה, והוא טחן את האמא של המכה, ובכל מקרה הזכיר לי שם של אופנוע. אניוויי, הוא העלה בי זכרונות ישנים נושנים. ובימים ההם, בתחילת שנות ה-80 כשכל מה שהיה לראות בטלוויזיה היה "תהילה", עם הכושי הנודניק הזה, לירוי, גם לי היה אבא עשיר, אבא עני. האבא העני גידל אותנו בדוחק ואף פעם לא היה לנו מילקי בבית, רק ביום שישי כשאמא הייתה רושמת אצל אנדרה הגנב בהקפה ואף פעם לא מחזירה לו. פעם דפקתי לו שישיית קרמבו, והמניאק תפס אותי וכמעט פתח לי תיק, אבל אז הקאתי עליו את כל הקרמבו כי דחפתי את כל השישייה מהר, והוא כל כך התבאס שרק אמר, "לך, ילד, לך מפה". אז הלכתי (רגע, לא מעוניינים לשמוע מה עם האבא העשיר? תזדיינו בסבלנות).

האבא העשיר שלי היה יותר צעיר ממני. כן, כן, תתפלאו. קראו לו מוני והוא היה כיתה מתחתיי. אמה מה, לכל אחד היה קורא "אבאל'ה, אבאל'ה". כשהיה רואה אותי, היה אומר "אבאל'ה, בוא הנה, תביא לי את כל הדמי חנוכה שלך". אז הייתי מביא לו, כי הערצתי אותו, ומזה הוא נהיה כל כך עשיר, כי הוא היה שותה לכולם את הדמי חנוכה. יום אחד, אחרי שראינו דאלאס, עבר אחד אחד ואמר לנו "אני יודע שירית בג'יי אר, ואני יספר לאמא שלך ולאבא העני שלך". פחדתי נורא שהוא יגלה שיריתי בג'יי אר, אפילו שלא יריתי בו, שנתתי לו הכל.

מוני לא היה מסתפר, עד שיום אחד בא עם פריזורה חדשה. קראו לה "תספורת אוחנה", ואנחנו נורא התפעלנו. כמה יפה היתה התספורת אוחנה, עם קווצות השיער האלה שיוצאות מאחורה ומכסות את העורף. כולנו רצו שתהיה לנו תספורת אוחנה והתחלנו לגדל, חוץ מפיני החרמן שכבר אז התחיל להקריח ולא יצא לו שום אוחנה. אבל לי היה אוחנה מפואר, עד שיום אחד באתי הביתה והאבא העני שלי דפק לי חתיכת סטירה. הוא אמר שלא ייצא ממני כלום וזרק אותי לרחוב.

בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת, ורק אני הלכתי עם התספורת אוחנה שלי מבית לבית וקיבצתי נדבות, ונזכרתי במוני, האבא העשיר שלי, שבטח היה מלווה לי איזה חמישה שקלים למילקי עכשיו. אבל מוני לא היה בסביבה, ואני הסתפקתי בקטקטים מגעיל (2.90 אצל אנדרה הגנב, שלא מסכים לרשום לי בהקפה). נורא בכיתי והיה לי רע, אבל אז בדיוק אוחנה דפק גול בנבחרת ורץ עם הידיים למעלה ועם התספורת שלו מתבדרת ברוח, ובכל הארץ עשו קמפיין עם התספורת שלו בראש חוצות ומדינת ישראל צהלה ושמחה.

אחרי הגול ההוא נהייתי נורא מפורסם. הלכתי ברחוב וכולם אמרו לי "אוחנה, אוחנה" וזרקו לי שקל. בסוף היה לי כל כך הרבה כסף, שיכולתי לקנות את עסק הגוגואים המשגשג של ששון מז'-2, והיום אני גר בוילה בקיסריה. וכל הזמן הזה אני מסתכל על התמונה של האבא העני שלי וחושב שאם הייתי מקשיב לו וגוזר את התספורת אוחנה לא הייתי היום כזה עשיר. והכל בזכות מוני, האבא העשיר שלי.