עוד לא נשוי

כשכתבתי כעת את הכותרת לפוסט, הקשתי בטעות ע' במקום י'... וזה כאילו התקשר לי עם "בעייתי"... ("חינוך בעייתי" במקום "חינוך ביתי") אבל אני מאלה שחושבים שיש יתרון לחינוך ביתי וכוונתי קודם כל לגיל הרך.

כרגיל, כמה הערות/הסתייגויות, לא למדתי חינוך או פסיכולוגיה והכי "גרוע" לצערי, גם אינני אב כלומר אין לי ניסיון בגידול ילדים (חיפשתי ואני מחפש בת-זוג, אבל "צריך שניים לטנגו" ובנות ישראל (לפחות כאלה כמו שאני מחפש) כמו שכבר כתבתי בעבר, "קשות ומקשות" שלא לצורך(?) או ששוב "הפוסל במומו פוסל"(?)) אבל יש לי קצת ניסיון כתלמיד/ילד, כאדם שחי בחברה אנושית וגם קצת הגיון. אני מבין את הדברים לבד, למרות שיש מחקרים כמו זה (שמדברים גם על ילדים בגיל בוגר יותר) שטוענים דברים דומים.

חשבתי על הנושא בעקבות "אין ספור" כתבות (דוגמאות לכתבות אחדות מתוך רבות: אחת, שתיים, שלוש) על מקרי התעללות בילדים קטנים שארעו במסגרות כמו גני ילדים. מן הסתם הנושא מורכב. זה מתקשר למרקם החברתי, לערכיו ואף לכלכלה. עוד הסתייגות: לא כל ההורים הם הורים טובים, בקצוות יש, לצערנו, גם מקרים של התעללות של הורים בילדיהם.

איך זה קשור לכלכלה? די פשוט: אם הילד נשאר בבית, נניח עם הורה (בניסוח PC, ברמה הפרקטית זה אומר ברוב המקרים (לא בהכרח כולם) שהאם נשארת בבית) אז הורה כנ"ל, לכאורה, לא עובד. העולם דווקא התקדם קצת בעקבות הקורונה ליותר עבודה מהבית ("עבודה מרחוק") אבל לא את כל העבודות ניתן לבצע בצורה הזו. אז אם יותר אמהות תישארנה בבית, ייתכן שזה ישפיע על שוק העבודה ועל הכלכלה.

אני לא מתיימר לומר לאחרים/ות מה נכון או טוב במקרה הזה, אבל יש לי השקפה משלי: אני מעדיף שאם יהיו לי ילדים, אז שהם יגדלו עם אמא בבית וכמה שפחות עם אלטרנטיבות (מעונות יום, גני ילדים וכד') לזה. בעניין החיברות, שהוא בהחלט דבר חשוב, אפשר לעשות זאת כשהילד כבר מספיק בוגר ולא חסר ישע או באופן יזום ללא קשר למסגרת.

יש כאן, כמו ביחסים בין אנשים בכלל, אגואיזם מסויים בפעולה (ע"ע "הגן האנוכיי"). לדעתי, אם או אב לילדים רוצים את טובתו/ה של הילד/ה/ים/ות שלהם יותר ממישהי (שוב, בד"כ זו מישהי) שעושה זאת כעבודה בשכר. כמובן שבכל מקרה, אין שום הצדקה ליחס מתעלל בילד חסר ישע (או לא חסר ישע) אבל עובדתית, לצערנו, זה קורה.

נחזור שוב לעניין הכלכלי, אפשר לטעון שביוקר המחיה הנוכחי חייבים שני בני הזוג לעבוד. יש כאן לדעתי מעין "מעגל קסמים" שכזה. ברגע ששני בני הזוג עובדים, כוח הקניה שלהם גדל ואם רוב הזוגות נוהגים כך, אז המחירים מתאימים את עצמם לכוח הקניה הנ"ל (התייקרות. יש גם קשר לאחוז ריבוי האוכלוסיה ומשאבי טבע מוגבלים) ואז משפחה בה האישה בוחרת להשאר בבית, עלולה להימצא בעמדת נחיתות מבחינה כלכלית (העניין מוזכר בסירטון הישן והדי ארוך (כשעה) הזה).

זה אספקט אחד של הנושא, אספקט אחר הוא הרצון של ההורה (שוב, ברוב המקרים זו האם) לפתח קריירה משלו/ה. אני לא חושב שאפשר או צריך "להכריח" מישהי להישאר בבית עם הילדים (זה צריך להיות האינטרס, ההעדפה הטבעית והרצון החופשי של הבחורה להעדיף להישאר בבית עם הילדים/ות). 

אז שוב, אין כאן ניסיון לומר לאחרים/ות כיצד לנהוג, אני מציג את תפיסת עולמי וסדר עדיפויות מסויים. חשוב לי יותר, מרווח של עוד X שקלים לתא המשפחתי, שאם יהיו לי ילדים אז שהם יגדלו בסביבה טבעית עם תשומת לב מספקת ולא שאצטרך לשלם למישהו/י זר שיעשה זאת. הכוונה, ככתוב, בעיקר לתקופת הגיל הרך.

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

ככה לא בונים מגדל (פיזה?...)

היום נתקלתי במאמר הדעה הזה (נא לעיין בקישור כדי להבין על מה אני כותב...) מתוך בלוג ב"דה-מרקר", שמדבר על כך שספציפית בחלק ממבחן הפיז"ה (במקרה הנדון שנערך ב-2012) תלמידי ישראל נמצאים במקום נמוך למדי ביחס לשאר מדינות ה-OECD. הכותב של הפוסט הנ"ל הוא, לפי הכתוב, אדם רציני (פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית).

המבחן הנ"ל נועד לבדוק את ההישגים הלימודיים (קריאה, מתמטיקה, מדעים), אבל מכיל גם חלק נוסף שמשתנה בכל מועד (כל 3 שנים). הנושא הנוסף במועד הנ"ל היה מעין "פיתרון בעיות יומיומיות מודרניות", קרי למשל לקנות כרטיסי נסיעה ברכבת לפי קריטריונים מסויימים (כנראה עם תוכנה שעושה סימולציה לעמדת מכירת הכרטיסים בדומה למה שקיים בתחנות רכבת) ועוד. כאמור תלמידי ישראל הגיעו למקום נמוך למדי בחלק הנ"ל.

הטענה המרכזית, כפי שהבנתי וכפי שמשתמעת מכותרת המאמר, היא שמערכת החינוך לא מכינה את תלמידי ישראל לעולם העבודה העתידי. אני טוען לאפשרות אחרת. טענתי יכולה להיחשב כמתריסה ולא מבוססת מספיק, אבל בכל זאת אני בוחר להציג אותה. ייתכן שהבעיה (ככל שזו בכלל בעיה. הישגים בעבודה/מבחנים הם חשובים, אבל הם לא חזות הכל. יש למשל גם מוסר ועוד ועוד) היא לא במערכת החינוך אלא באוכלוסיה עצמה וליתר דיוק בתצורה הגנטית שלה... איך הגעתי ל'מסקנה' (זו יותר השערה ולא מסקנה) "מרחיקת לכת" שכזאת?

לקחתי את הנתונים שמוצגים בגרף הראשון שבמאמר. בניתי לי טבלה מספרית עם מספרים שמייצגים את הערך של הקצה הימני של הקו שמתייחס לכל מדינה. למשל לקוריאה ויפן (שנמצאות בראש הרשימה) הצמדתי את המספר 93, לקולומביה שנמצאת בתחתית הרשימה הצמדתי את המספר 39 וכד'. מספר בודד כנ"ל לא מייצג את כל המידע שנמצא בכל קו של מדינה בגרף הנ"ל, אבל, במקרה הנ"ל ועל פניו, המספר נותן קירוב סביר לרמה הכללית של אותה המדינה בחלק הנ"ל של המבחן.

סדר המדינות בגרף הזכיר לי טבלה אחרת שראיתי מזמן והיא טבלת ה-IQ של מדינות. למשל כאן יש כזאת. כפי שלא קשה לראות הצפון-מזרח אסייתים (אבל לא הדרום-מזרח אסייתים) הם המובילים בעולם, אח"כ האירופאים ובסוף האפריקאים. חשוב לציין שמדובר בססטיסטיקה (שאינני יודע כמה היא מבוססת, אבל אין לי סיבה מיוחדת לחשוד שהיא לא מבוססת) ושאין להסיק ממנה משהו על הפרט הבודד (כלומר למשל אפשר למצוא אנשים מאפריקה עם IQ גבוה מאוד ואנשים מצפון-מזרח אסיה עם IQ נמוך מאוד). הכללה מהכלל אל הפרט עלולה להיקרא ובצדק "גזענות", אבל דיון סטטיסטי, ככל שהוא מחובר לעובדות ולמציאות, היא דיון סטטיסטי ואין כאן כוונה לגזענות וכד'.

הדימיון היחסי בין שתי הטבלאות/רשימות הנ"ל גרם לי לבדוק את מקדם המתאם ביניהן. מקדם המתאם הוא מספר בין 1- ל1+ שאמור לתת אינדיקציה על מידת ההתאמה הקווית בין שני משתנים (במקרה שלנו, כאמור: ציוני המדינות (או מיקום קצה הקו הימני) בחלק הנ"ל של הפיז"ה ונתוני ה-IQ של אותן מדינות). אם מקדם המתאם קרוב ל-1 יש קשר לינארי בין המשתנים. ככתוב בערך הנ"ל בויקיפדיה אם מקדם המתאם הוא 0.8 (ואני מוסיף: ומעלה) מקובל לומר שקיים קשר לינארי חיובי חזק בין שני המשתנים שהמתאם בודק.

חישבתי (בעזרת גיליון אלקטרוני (אקסל) וגם, כתרגיל, בעזרת תוכנה שכתבתי (תוכנית קצרה)) את מקדם המתאם בין הנ"ל (לאחר שהסרתי נתון של מדינה בודדת שהיה חסר לגביה נתון מקביל) וקיבלתי: 0.84, משמע דימיון או מתאם גבוה!

ל-IQ יש מרכיב תורשתי. הוא בא לידי ביטוי במיוחד כשהאדם בוגר (>18), כפי שאפשר לקרא בערך בויקפדיה שדן בנושא (בחלק המבחן הנ"ל לא מדובר בבוגרים). לפי הערך הנ"ל הערכות עדכניות מדברות על בין 80% ל-86% תורשתיות.

כותב המאמר מציין -ובצדק לדעתי- שלחלק המבחן הנ"ל "אי-אפשר להתכונן". משמע להשקפתי אין כאן בהכרח כישלון של מערכת החינוך, כפי שהוא טוען. אמנם אנחנו נחשבים, לפחות לפי התקשורת, ל"מדינת הייטק" וקרויים "עם הספר", אבל העובדות הנ"ל (ככל שהן אכן מייצגות את המציאות) ייתכן שמראות שאנחנו כבר לא כל-כך כאלה...

ממה זה נובע? אפשר להעלות כל מיני השערות: למשל אנשים עם IQ גבוה עושים פחות ילדים (ראו סירטון מתוך הפתיח לסרט הקומדיה Idiocracy ולמרות תופעת "התסוגה לממוצע", קרי להורים בעלי IQ גבוה, אמנם סביר שיהיו בנים/ות עם IQ גבוה, אבל לא בהכרח גבוה כמו של ההורים), אולי אנשים כנ"ל יורדים יותר מהארץ ועוד.

במאמר מוזכר גם שישראל מובילה בשונות שלה, כלומר בישראל יש את הפערים הגדולים ביותר בין ה"חזקים" ל"חלשים", לא רק בין מגזרים (/בתי-ספר) אלא גם בכלל. לפי התוצאות הנ"ל יש שכבה קטנה של מצטיינים. כנראה שהיתרון היחסי שלנו, בהקשרים הנ"ל, כמדינה הוא בזכות אותה שכבה קטנה (ולא מייצגת) מה שיכול להסביר הרבה תופעות סוציולוגיות.

ככה לא...

הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)

מכיוון שזה יותר חשוב מהרהורים פילוסופיים וכד'.. אני שם בפרונט (תרתי משמע?..) את החלק עם הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ורק אח"כ את שאר. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

9 עד 5? או "תפסת מרובה, לא תפסת"

הפעם אני כותב בעקבות הכתבה הזו בוואלה שמדברת על כמה נושאים. בקטע הכתוב מוזכר מורה בי"ס וחוקר באנגליה ששינה את תחילת שעת הלימודים מתשע לעשר בבוקר. נטען שהוא טוען שצריך לנהוג בדומה במקומות עבודה (ואני מניח שגם לקצר את שעות העבודה).

בסירטון הראשון בכתבה (נכון לרגע זה ראיתי רק אותו) נטען שהיכולות הקוגנטיביות יורדות עם הגיל (אני לא לגמרי מסכים עם זה. אני חושב שזה תלוי אדם). כמו כן, נאמר שם שאם אדם עבר את גיל 40 והוא עובד יותר מ-25 שעות שבועיות (מה שנחשב יחסית מעט בחברה קפיטליסטית-קרייריסטית, בפרט כאן בארץ, בה חושבים, משום מה, שתשע שעות עבודה ביום, או 45 בשבוע, זה תקין וסביר...) ובכן מעל גיל 40 ומעל 25 ש"ש בעבודה, עלול לפגוע באינטליגנציה...

אני טענתי זאת כבר מזמן, גם כשהייתי בן +20 כשסיימתי את לימודי התואר שלי ונכנסתי לשוק העבודה (לפני זה כבר עבדתי, אבל בעבודות במשרה חלקית). אין הרבה הגיון בלעבוד הרבה שעות כי זה פוגע בעובדים ולטווח הארוך לא מועיל, גם לתפוקה ולמעסיק. יש כאן גם עוד שתי נקודות (לפחות... כי זה נושא שקשור ומשפיע על תחומים רבים):

א. בעולם בו יש יותר ויותר אוטומציה ומיחשוב, כנראה שיזדקקו בעתיד לפחות ופחות עובדים, לכן, צריך למצוא מודלים חילופיים לעולם התעסוקה המסורתי, למשל עבודות יזומות מטעם המדינה, למשל בעזרה לחלשים (אבל לא רק) ועוד ועוד.

ב. אובר קפיטליזם ומודל ה"צמיחה בכל מחיר" (במילה אחת: "כלכלה" במובן הצר שלה) עלול להזיק לחברה האנושית לטווח הארוך. ראו את נושא ההתחממות הגלובלית והזיהום הסביבתי שהם (כנראה (לגבי ההתחממות הגלובלית)) תוצרים ישירים של עודף ייצור ורצון למקסם רווחים, בלי להתחשב בגורמים חשובים אחרים.

צריך איזון והגיון גם בתחום הזה.

היה מתבקש לשים פה את "nine to five" של דולי פרטון, אבל הפעם בא לי פוסט בלי סירטון...

[גם כאן ועידכונים על עידכונים כאן]

אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)

מכיוון שזה יותר חשוב מהרהורים פילוסופיים וכד'.. אני שם בפרונט (תרתי משמע?..) את החלק עם הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ורק אח"כ את שאר. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי כאן (בגלישה מסלולר נא לבחור דווקא בגירסה לא סלולרית). עלי כתבתי כאן (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

קצת על פערי שכר גברים-נשים

אקדים ואכתוב שאינני מתיימר להיות מומחה לנושא הזה. לא חקרתי אותו, אין לי רקע השכלתי (או אחר) בנושאים שקשורים לזה וכו' וכו' ועדיין אני שומע וקורא דברים שלא מתיישבים עם טענות מסויימות, לכן אני רואה לנכון לדון בהם.

אספר גם משהו מעברי. עבדתי באיזשהו מקום כמפתח תוכנה ("מהנדס תוכנה" זה נקרא. אני קצת מסתייג מהתואר "מהנדס" בתיאור התפקיד הנ"ל כי התואר שלי הוא בוגר במדעים B.Sc (במתמטיקה ומדעי המחשב) ולא תואר בהנדסה. יש קצת "אינפלציה" בתארים... זה מזכיר לי מושג אחר ששמעתי פעם: "מהנדס מכירות" כשלא ברור (לפחות לי) אם בכלל מהנדס מאייש את התפקיד). עבדה איתי באותו צוות פיתוח אישה שעשתה עבודה דומה לשלי. לא נהוג להשוות שכר, אבל איכשהו נודע לי כמה היא מרוויחה וזה היה פחות ממני (עם ותק דומה). ייתכן שבגלל היותה עולה חדשה, היא לא היתה אסרטיבית מספיק(?). כשזה נודע לי, פניתי ביוזמתי למנכ"ל והעניין תוקן, קרי שכרה הועלה לזה שאני מקבל.

אני מספר את זה כדי להדגיש שמעבר לזה שהנושא מחוייב בחוק, לדעתי אם גבר או אישה עושים עבודה זהה (אבל לגמרי זהה) בוודאי שמגיע להם שכר זהה. עבורי זה מובן מאליו.

יש מי שטוענות (אלו בעיקר נשים) למשל כאן שנשים מרוויחות פחות מגברים. העובדה הזו כנראה נכונה (לא בדקתי, אבל אין לי סיבה לפקפק בנתון ואני בהחלט מקבל אותו. זו נקודת הפתיחה לדיון כאן). הויכוח הוא על הסיבות.

אינני פמיניסט, אבל כאמור אני נגד חוסר צדק, ככל שזה קיים, אם הוא באמת כזה(!). אם נניח X (גבר או אישה) עובד/ת חצי מישרה, מן הסתם, סביר שת/יקבל בממוצע שכר נמוך יותר מ-Y שעובד/ת במישרה מלאה.

מה שגרם לי לכתוב על הנושא הזה הוא הנתון שפורסם לא מזמן על שכר של גברים ונשים עצמאיים. כאן לא מדובר במעסיקים שמפלים, לכאורה, בין גברים לנשים (כאמור, ככל שקיימת אפליה כזו, היא גם לא חוקית), אלא העצמאי קובע בפועלו/ה את שכרו/ה. לפי זה למשל גברים עצמאיים מרוויחים 42% יותר מנשים עצמאיות. פער די משמעותי.

אני יכול לשער מהן הסיבות לזה ואת ההסבר שלי (שלא אפרוש את כולו כאן ועכשיו) אפשר לתמצת בארבע מילים: גברים בממוצע שונים מנשים (גם אם יש מיעוט של נשים (או גברים) שלא חושב כך). זה שוני שהוא סטטיסטי באופיו (ע"ע למשל הספר "ההבדל המהותי" שהזכרתי כאן פעמים רבות... שמסביר, בצורה ששיכנעה אותי לפחות, את ההבדלים). האם זה מצדיק פערי שכר בכל מקרה? כאמור בוודאי שלא בכל מקרה (ראו הדוגמא שפעלתי בה לתיקון), אבל לדעתי ההשוואה צריכה להעשות בהקשרים המתאימים ולא במנותק מהעובדות, על משקל האימרה "להשוות תפוחים לתפוחים" וכו' וכו'...

"כפי שאת", בילי ג'ואל:

לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.