עוד לא נשוי

בזמנו ראיתי במקרה ביוטיוב סירטון על (בתרגום שלי): "12 דברים שאסור לעשות ביפן" (אין לי כוונה כרגע לנסוע ליפן... הסירטון הומלץ לי ע"י מערכת אוטומטית של יוטיוב, מערכת המלצות). אחד מה"לא לעשות ביפן" היה לא לעבור במעבר חציה באדום, גם כשהכביש ריק (הקטע הרלוונטי בסירטון מתחיל בזמן 10:11 (כבר כיוונתי לשם בקישור, אבל זה לא תמיד עובד (תלוי בדפדפן/מכשיר))).

נזכרתי בזה בכמה דוגמאות והקשרים. עובדתית לגבי: לא אצייר עצמי כצדיק מוחלט... כלומר יש מצבים שאני חוצה במעבר חציה באדום כשהכביש ריק לגמרי, אבל בהרבה מקרים אני כן מציית לחוק וממתין לאור הירוק במעבר החציה. הרבה פעמים כשיש עוד אנשים לידי, הם עוברים ולא מחכים. שוב, זה לא דבר מוחלט, כלומר פה ושם יש עוד מישהו/י אחד/ת שנשארים לעמוד איתי אבל הרוב המכריע לא מציית לרמזור להולכי הרגל כשהכביש ריק. זה די צורם לי, אני חייב לומר.

מי שמכיר את שביל האופניים בטיילת בת"א (זו שהוצפה לא מזמן), יודע שעשו שם דבר חדשני. התקינו רמזורים ייעודיים לרוכבי האופניים. הם מסונכרנים עם הרמזורים של המכוניות, אבל נפרדים פיזית. הם נועדו לאפשר להולכי רגל לחצות בביטחה את שביל האופניים שעובר בהמשך של מעבר חצייה להולכי רגל.

ברכיבה עם האופניים שם, אני כמעט תמיד עוצר. גם אם אין הולכי רגל ובוודאי כשיש. כאן במיוחד שמתי לב שכמעט אף רוכב (הרבה מהם על קורקינטים ואופניים חשמליים) לא מציית לרמזור הזה... וזה די מדהים (אותי לפחות). הם לא עוצרים/ות (אין הבדל גדול בין גברים לנשים בזה) גם כשראו אותי עוצר וגם כשהולכי רגל מתקרבים, מה שמביא לפעמים לכמעט פגיעה בהם.

אני לא חושב שצייתנות עיוורת או מוחלטת בכל מצב היא דבר טוב, למשל אם יש משהו בסיגנון "פקודה בלתי חוקית בעליל" שדווקא אסור לציית לה, אבל כאן מדובר בצייתנות לחוק לגמרי הגיוני שנועד למנוע פגיעה/פציעה. חוסר הציות מעיד, לדעתי לפחות, על בעיה. בעיה של שיקול דעת ובעיה של חוסר סולדריות חברתית ("אני ואפסי עוד").

רואים את זה במיוחד אצל רוכבי האופניים החשמליים בכבישים שרבים מהם לא מצייתים לחוקי התנועה והרמזורים. אולי תגידו: 'נו, אז מה? זה "בקטנה" '? אני מעריך שאדם שלא מציית לחוקי התנועה, עלול גם לא לציית לחוקים אחרים. זה "מידרון חלקלק". כך עלול להתחיל פירור ופירוק חברה, כשכל אחד/ת עושה מה שבא לו/ה.

נ.ב. זה לא שהדוגמא היפנית מושלמת בעיני, כלומר גם שם יש בעיות, למשל אין שם כמעט ילודה והאוכלוסיה מזדקנת. הפוך מכאן בישראל (ילודה רבה). מה שלדעתי בא אחרי שנים של ריבוי גבוה (מידי) וזה כאילו מעין "תיקון" לזה. אני מעריך (/מנחש) שישראל תגיע מתישהו לשלב הזה, שהוא שלב לא סימפטי... (ע"ע ניסויים על בע"ח וגודל אוכלוסיה, כדוגמאת אלו).

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

אני ממשיך ב"חגיגות ה60" שלי... (המרכאות כי זה עוד פוסט שלילי וזה דבר, לכאורה, לא רצוי... כי אם אני שואף לא להיות דימנטי בעתיד, אז לא כדאי לי לחשוב יותר מידי מחשבות שליליות. לפחות לפי זה למשל (מוואלה)), אבל גם להתעלם מהמציאות זה לא טוב, הכל באיזון ובהגיון... דיכאון/מחשבות שליליות הן הרבה פעמים תוצאה של משהו ולא רק גורם של אחר.

כותרת הפוסט היא ציטוט מדברים שקראתי בזמנו בכתבה (מווינט) על יו"ר הכנסת לשעבר יצחק ברמן ז"ל שנפטר רווק בגיל 100. אגב, חלק מכותרת הכתבה היא "רווקוּת היא הסוד" (לאריכות הימים).

נזכרתי בזה בגלל שלפני כשבוע וחצי, כאמור, ציינתי יומולדת 60. ברמן מצוטט גם כמי שאמר שהוא לא היה בנוי לשותפויות ושגם כעו"ד פעל לבד. להבדיל, כמובן (אינני אישיות ציבורית או בעל תפקיד בכיר שכזה), אני דווקא כן מחפש ותמיד חיפשתי שותפויות, אבל כאלה שהן באמת מתאימות, שנאמר... "אם תרצה להגיע מהר - לך לבד. אם תרצה להגיע רחוק - לך בקבוצה".

הוא 'מצטרף' לאלוף במיל' בצה"ל שהוא רווק ובטח יש עוד אנשים רציניים/חשובים/מפורסמים שגם הם נשארו רווקים בגיל לא צעיר (רווק הוא מי שלא נישא מעולם, להבדיל מגרוש ואלמן. משום מה יש שמכנים אדם פנוי, גם אם הוא גרוש, רווק... זה מצטרף לסלנג המוזר החדש "בוא" במובן "תראה" או משהו בדומה, ו-"מתכתב עם המציאות" ועוד המצאות לשוניות חלשות למדי ובעיקר מיותרות לטעמי...). נראה לי שלא תמיד זה מרצון. מה שמדגים שיש כאן בעיה, או לפחות שאפשר וצריך לעשות יותר. אצלי זה בטוח לא מרצון... אני חושב שתמיד שאפתי לזוגיות, אבל מגיל מסויים, נניח מאמצע-סוף שנות העשרים "העלתי הילוך" ועשיתי מאמצים רבים, עם 'כמעט הצלחות', אבל בלי בת-זוג אחת מתאימה.

אני לא מפסיק לחפש ולנסות, אבל בכל זאת זאת נקודת ציון מסויימת, אפילו אם אפשר לקרא לה נקודת ציון שרירותית. עוד תאריך, הפעם בקשר לבלוג, הוא ה19 באפריל 2022, אז אני עשוי לציין 15 שנים לבלוג. יכול להיות שאחליט אז על פרישה מהכתיבה כאן (עוד לא החלטתי... כבר היו פעמים בעבר ש"איימתי" לסגור הבלוג וחזרתי בי... כי בסה"כ יש בכתיבה גם הנאה מסויימת).

לא מזמן מישהי שלחה לי הודעה בה כתבה שהיא מתחתנת. עניתי לה כמובן ב"מזל טוב!" ובהומור הוספתי "ברחוק אצלי" וציינתי שזה מתבסס על ניסיוני רב השנים בתחום ההכרויות. כמובן שהיא ניסתה לעודד אותי... וכתבה לי שדווקא בגלל שעברו כל-כך הרבה שנים של חיפושים עבורי... אז לכאורה יש סיכוי שאמצא זוגיות מתאימה בקרוב. אשרי המאמין/ה. חשוב לציין שהנ"ל דתיה... אצלם יש יותר הכוונה ומודעות לכל נושא הזוגיות והתוצאות בהתאם.

אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

בפוסט לפני הקודם, בו ציינתי את יום הולדתי ה-60, כתבתי "עולם הפוך". למי שלא הבין/ה (סביר שהיו כאלה...), כוונתי היתה למעין "מחאה" על-כך שאני רווק למרות עשרות שנים של מאמצים (טובים יותר או פחות, יעילים יותר או פחות, חכמים יותר או פחות, אבל מאמצים מתמשכים) ושבו-זמנית, גברים אחרים נמצאים בזוגיות על ימין ועל שמאל ומולידים ילדים. רובם אנשים ראויים וטובים, אבל לא כולם כי זה גם כולל, לא עלינו, מיעוט של רוצחים, פושעים ועוד וזה לתחושתי קצת אבסורד (שאני נטול זוגיות וילדים משלי). בקיצור לא כולם, בהכרח יותר מוצלחים ממני (חלקם בטוח שכן מוצלחים ממני, ברור שאני לא האדם המוצלח ביותר בכל הייקום... או אפילו בשכונה שלי...).

החברה שלנו לדעתי קצת איבדה כיוון. אם פעם האידאלים היו קשורים לערכים, למשל אנשי צבא נחשבו לאליטה, היום יש סוג של "אליטה" (לכאורה ובמרכאות לטעמי) במספר העוקבים באינסטגרם ועוד כיוצא באלה (אפרופו צבא, אפילו הוא, משום מה, "מיישר קו" שלא בצדק לדעתי, בנושא). משהו השתבש בערכים וזה משליך, לעניות דעתי, גם על תחום הזוגיות ומתגלגל גם לפיתחי.

אם הייתי זר שקורא כאן, ייתכן שהייתי חושב לעצמי משהו כמו:
1. הבחור (כבר לא "בחור" אלא "זקן" בן 60 (אם כי שוב ושוב (אולי מנימוס אולי לא) הרוב לא "נותנים" לי את גילי. אני נשבע שכך הדבר)) ובכן הבחור: מאוד מכוער (ולכן לא "הולך" לו עם נשים).
2. יש לו סוג של בעיה רגשית (למשל "חרדה חברתית" או חוסר הבנה של קודים חברתיים) או בעל יחסי אנוש גרועים במיוחד.
3. עם דרישות לא ריאליות מבת-זוג (כ"מנגנון הגנה" כדי לא למצוא זוגיות (פסיכולוגיה ב3 גרוש....)).

אדון קצת בנ"ל:
1. אינני ומעולם לא הייתי מלך היופי, למרות שסבתי מצד אימי, היתה נוהגת לומר שאני הנכד הכי יפה שלה... (אגב, כל השאר במשפחה המורחבת, כולל אח ובני-דודים/ות משני הצדדים, נשואים+, אני ה"כבשה השחורה" במשפחה). "יופי" הוא גם עניין סובייקטיבי - "לכל סיר, מכסה משלו". אני לא מחפש מישהי שלא "בליגה" שלי. ברור לי שגובהי (1.70 מ' ייתכן שעם הגיל אני כבר 1.69 מ', לא נמדדתי הרבה זמן) מצמצם לי אפשרויות, אבל יש בחורות בגובה מתאים שעשויות להתאים לי ויש מספיק גברים, אף נמוכים בהרבה ממני, שנמצאים בזוגיות+.

2. אני מודה שאני יותר נוטה לכיוון הביישני/חרדתי (לא באופן קיצוני! כבר התחלתי עם בחורות, גם ברחוב) במה שנוגע לנשים. זה בהחלט יכול להסביר מדוע אני בתול בגילי המופלג (וזה לא שלא היו לי הזדמנויות, אבל לא "קפצתי" על כל אחת שכזו, למשל כי זה לא היה מתאים לי (לא היתה משיכה מצידי)). יחד עם זאת, ניסיתי ואני מנסה להתגבר על הביישנות היחסית (הבלוג הוא ניסיון (לא מוצלח, יש לומר) להתמודד עם זה), אבל יש עוד הרבה גברים ביישנים... כאמור, כמו הגובה שלי, זה לא משהו כל-כך נדיר. אני גם לא איש של חברים רבים... תמיד הייתי יותר טיפוס של אחד-על-אחד. חוג חברתי רחב, אמור, אולי, להגדיל את ההזדמנויות. בימינו חוג חברתי אולי כולל גם קשרים ברשת חברתית... אני לא חובב רשתות חברתיות (הבלוג הוא לא בדיוק בקטגוריה הזו) וברור לי שאני משלם על זה מחיר... אבל יש לי את הסיבות שלי לזה (הרשתות הללו לא בנויות נכון לטעמי).

3. זה שמשהו פחות נפוץ (למשל מבנה גוף נשי ומלא (עם חזה מאוד גדול, אגן רחב ובלי בטן מאוד בולטת)) לא הופך אותו, ללא קיים או למבוקש.

מצד שני... לעיתים אני חושב לעצמי: "אולי טוב שכך"... אם הבחורות/החברה כאן לא מבינה מה נכון/טוב (לפחות להשקפתי, יש לסייג) וכד', אולי עדיף שאעבור למקום אחר, שבו יעריכו אותי יותר. כבר כתבתי על-כך בעבר ועדיין... אני לא "מרים ידיים", אני ממשיך לחפש, פשוט קצת "מוציא קיטור".

מצד שלישי, אני חושב לעצמי: "מה רע לך כל-כך? תגיד תודה על מה שיש ותפסיק להתבכיין... גם כי זה לא ממש עוזר... קהל הקוראים/ות כאן כנראה לא כולל בחורות כמו שאני מחפש...".

נ.ב. אפרופו "עולם הפוך", מתבקש להזכיר את תפקידי הזוויגים (זוויג זה כמו מיגדר, אבל כולל בע"ח וצמחים). "תפקיד" הזכר הוא לחזר אחרי הנקבה ולא להיפך... (נזכרתי בסירטון הידוע (מן העבר) הזה וגם בכתבה עכשווית הזו). אוקיי... אבל אם בחורה (מתאימה) פונה אלי דרך הבלוג (מה שלא קורה... ובמשך שנים), היא בסה"כ מאפשרת לי להכיר אותה ולנסות ולחזר אחריה... לא כזה מסובך או קשה...

אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

יומולדת 60!!!

זהו, מהיום אני מוגדר רשמית כזקן... מצד אחד זה לא מובן מאליו, למשל (רשימה חלקית): שרדתי פיגוע של מחבלים (בו נהרגו ונפצעו לידי אנשים), עברתי מלחמה כלוחם (+תעודת הצטיינות) והגעתי בריא ושלם לגיל הנ"ל. מצד שני, כשם הבלוג, אני עדיין שקוע עד צוואר בחיפושים. "עולם הפוך", אבל זה מה שיש.

מועצת גדולי הבלוג, החליטה לא לקיים חגיגות מיוחדות לכבוד האירוע.

לילה טוב ושבוע טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.