עוד לא נשוי

לאחרונה יצא לי לדון באיזשהו נושא (באופן וירטואלי... לא נפגשנו פיזית) עם כמה אנשים. רוב אלה שדנתי איתם בנושאים שעלו היו מרקע דתי (מי יותר ומי פחות). התרשמתי כיצד שמרנות מחשבתית לכאורה משפיעה. הנושא שנידון לא היה קשור בכלל לדת. אני לא בטוח שבהכרח נכון להסיק מזה משהו מכליל על קבוצה גדולה יותר (כי זה תלוי באנשים הספציפיים), אבל זה היה מעניין לראות כיצד שמרנות באה לידי ביטוי בדיון.

שמרנות היא לא תמיד דבר רע לדעתי. למשל במה שקשור לזוגיות ומשפחה אני אדם די שמרן, אבל בנושאים אחרים אני יכול להיות די ליברלי ולא שמרן. למרות שכאמור אין בהכרח להסיק מהפרט אל הכלל, עלה במחשבתי הקשר, ההפוך דווקא, בין שמרנות לבין התנועה הציונית.

אני לא חושב שזה מקרה שרוב מובילי התנועה הציונית (למשל הרצל ושנים אח"כ בן-גוריון ועוד רבים) היו ברובם אנשים חילוניים (ברור שהיו גם דתיים בולטים, אבל כאמור הם לא היו הרוב, עובדתית). כדי לחשוב על הקמת המדינה, היה צורך לחשוב "מחוץ לקופסא" ולפעול באופן מאוד לא שמרני.

כאמור, אין זה לומר שאני חושב שדת (שמרנות לרוב מתקשרת לדת) היא דבר רע, כמו שיש חילוניים מסויימים שחושבים. אני דווקא חושב שבדת יש מרכיבים מאוד חשובים. הויכוח שלי עם אנשים דתיים הוא על המינון. אני למשל פחות מקבל את התורה שבעל-פה, את סמכות הרבנים וכד'. הרבה יותר קל לי להתחבר לתורה שבכתב ולעקרונותיה (ושני הנ"ל, עבורי לפחות, הם לא אותו הדבר).

מנגד, אני חושב שטעות גדולה של מקימי המדינה היתה דווקא 'לוותר' על הדת. למשל כשקמה המדינה היה צריך, לעניות דעתי (אבל נורא קל לי להעביר ביקורת בדיעבד...), לבסס ערכים דתיים משותפים ככל שאפשר בחוקה (שגם לא נכתבה) ולא להותיר רק לחלק מהעם להגדיר, לכאורה, מהי הדת. ערכים כנ"ל להשקפתי זה לא בהכרח ללכת עם כיפה או לא (עניין חיצוני לגמרי שגם לא מצווה מפורשות בתורה שבכתב. אין לי בעיה עם זה, אבל זה לא עיקר), אלא למשל לחוקק חוק שלא עובדים בשבת (למעט שירותי חירום וכיו"ב. יום מנוחה חשוב למעמד הפועלים), חוק כנגד ניאוף (צווי מפורש בעשרת הדברות. לכל הפחות מדובר בהפרת הסכם (חוזה הנישואין). אל דאגה, אין צורך בסקילה (העונש בתנ"ך), מספיק אם היתה סקנציה אחרת כמו קנס משמעותי וכד') ועוד. הקשר שלנו לאדמה הזו נבנה על התנ"ך (כי אחרת אפשר (היה) להקים את המדינה בלמשל אוגנדה... וכו' וכו').

החוכמה, להשקפתי, היא למצוא את האיזון הנכון בין שמרנות לליברליות. אגב כתבתי בזמנו פוסט די ארוך ומפורט בנושא דומה בשם "לא חילוני לא דתי".

הסיבה שהציבור הישראלי הולך ונוטה כנראה ימינה ברובו (שוב, מתחבר לכאורה עם שמרנות) כנראה קשורה, הפלא ופלא, לשמרנות... הכוונה היא שאנשים שמרנים כנראה יתחתנו יותר מאשר אנשים ליברלים ואז במשך כמה דורות יהיו יותר אנשים שמרניים. אם האגף הליברלי בעם היה מכיר בחשיבות של ערכים שמרניים מסויימים זה היה מועיל לו ומהכיוון ההפוך אם האגף השמרני היה מכיר בחשיבות הפתיחות המחשבתית הליברלית, זה גם היה מועיל לו, כי יש מצבים, בפרט במדינה כמו שלנו שמוקפת באויבים וחשופה לאתגרים רבים, שנדרשת בהם החשיבה הלא שמרנית.

אפשר למשל לראות את רעיון הקיבוץ (רעיון שקשור יותר לאגף הליברלי-חילוני). רעיון יפה כשלעצמו על הנייר, אבל עובדתית הוא לא שרד היטב את מבחן הזמן (כנראה בגלל שהוא לא מכסה מספיק את כל קשת הגוונים של ההתנהגויות והדחפים האנושיים (למשל תחרות), אבל לא רק). אם היה בו מרכיב שמרני יותר, ייתכן שהיה מצליח יותר.

ייתכן שאפשר גם לראות מגמה במלחמות ישראל. בדומה למה שנטען בזמנו בספר "קללת הכלים השבורים" ייתכן שאפשר לראות ירידה בהצלחה שלנו במלחמות לאורך השנים. אם בהקמת המדינה כשבקושי היה כאן צבא, הצליח היישוב להתמודד מול 7 צבאות אויב בו-זמנית, הרי שלמשל במלחמות האחרונות, דווקא כשיש צבא מרשים מאוד, גדול וחזק, יש פחות הצלחות (יש יותר סבבי לחימה ללא הכרעה. מצד שני, פחות מלחמות גדולות (או בכלל) זה דווקא דבר טוב).

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

אפרופו הפוסט הקודם והבחירות בארה"ב, אחת הסיבות שיש חילופי שילטון בהרבה מדינות, בד"כ תחלופה של ימין <-> שמאל, אחרי שלטון של כמה שנים של צד כלשהו, היא שהשלטון "מאבד כיוון". זו יכולה להיות הסתאבות, אבל זו יכולה להיות מעין התדרדרות במדרון חלקלק של קיצוניות. ימין שהלך ימינה מידי או שמאל שהלך שמאלה מידי.

אני רוצה להציע תיזה כזו: אם נסכים על העיקרון של שרידות המין האנושי ונפרוט אותו לכמה נושאים למשל מוסד המשפחה, קפיטליזם ועוד, נוכל, אולי, לראות איך הידרדרות למדרונות כנ"ל פוגעת בשרידות הזו וכמנגנון איזון הצד המזיק מוחלף ע"י הצד שמתקן/מאזן.

למשל אני חושב (ובוודאי שאינני יחיד במחשבה זו) שמוסד המשפחה הוא ערך מרכזי בשרידת המין האנושי. התרבות וההישגים הטכנולוגיים נשענים על מבנה חברתי שבמרכזו מוסד המשפחה, כמעט בכל התרבויות האנושיות. לכאורה ערכי משפחה שייכים יותר לאגף השמרני/ימני של המפה הפוליטית.

מנגד, ערכים שבנויים בעיקר על החופש של הפרט, פמיניזם, חופש מיני ועוד שייכים, לכאורה, יותר לאגף הליברלי/שמאלי.

שרידת המין האנושי, קשורה בימינו (אבל זה תמיד היה נכון) בריבוי מבוקר (לא נמוך מידי ולא גבוה מידי). גישה שמרנית/ימנית שדוגלת ב"לעשות ילדים בלי חשבון" (כל מה שמעבר ל2.1 ילדים למשפחה) תוביל בהכרח (כשיש תוחלת חיים גבוהה, תמותת תינוקות נמוכה וכו') אם תימשך מספיק דורות, לפיצוץ אוכלוסין עם כל מה שנובע מזה: אפקט החממה, זיהום הסביבה, מחלות, מלחמות, רעב וכד'.

ומנגד גישה הפוכה, של מתירנות מינית, של קידוש הקריירה (קפיטליזם לא מרוסן) על חשבון ערכי המשפחה (בהרבה מקרים אחד בא על חשבון האחר), היא לא רצוייה לטעמי, כי היא מובילה (כנ"ל אם נמשכת מספיק דורות ברציפות) לאפקט הפוך, קרי של ריבוי מועט מידי שעלול להגיע עד כדי היעלמות (למרות שזה תהליך שלא קורה בדור אחד). הזכרתי כאן לפני שנים את הספר, שנכתב ע"י היסטוריון יהודי, פרופ' וולטר לאקוויר ז"ל (נפטר בגיל 97), בשם "ימי אירופה האחרונים" (הנה כתבה בעברית על הספר באתר גלובס). כמצויין בספר (אפשר לקרא את הציטוט הבא באנגלית באתר אזמון): "חצי מהמדעניות בגרמניה הן ללא ילדים" (ע"ע אנגלה מרקל). אפשר גם לראות כאן שמספר הילדים לאישה באירופה נמוך מ2.1, המספר הדרוש לשמירת גודל אוכלוסיה יציב. את הפער ממלאים מהגרים עם כל ההשלכות של זה.

וכמו שכתבתי כאן בעבר, ייתכן שהתופעות הנ"ל הן בעצם תגובות למצב הצפיפות, קרי כשיש צפיפות (למרות שזו יכולה להיות הגדרה לא לגמרי אובייקטיבית, למשל בגלל הקשרים תרבותיים שונים ("צפוף" ביבשת X שונה מ"צפוף" ביבשת Y) ומשאבי מחייה שונים) גבוהה (כמו שהיתה כנראה באירופה, אחרי +100 שנים של ריבוי גבוה (למעט התקופות של מלחמות העולם)), אז נוצרים מנגנונים חברתיים שמרסנים את הריבוי, למשל ע"י מתירנות מינית ועוד. כשיש אפשרות לריבוי, למשל כי אין צפיפות ויש משאבים לקיום, אז נוצרים מנגנונים חברתיים שמעודדים את הריבוי.

בהתעלם, לרגע מהרעיון של צפיפות האוכלוסין והריבוי, אם שלטון ביידן רוצה להיות אפקטיבי, הוא צריך להזהר לא להידרדר לקיצוניות שלא לצורך, למשל, למרות שמעולם לא תמכתי בטראמפ, אני חושב שארה"ב צריכה קודם כל לדאוג לפרנסת אזרחיה ולכן אם לאפשר ויזות עבודה לזרים, אז לא על חשבון האזרחים האמריקאים. הימין דווקא מצטייר כקפיטלסטי, אבל אם ביידן יאפשר ויזות עבודה לזרים, זו גישה קפיטליסטית (רווח לחברות הגדולות) ולא סוציאליסטית. כנ"ל לא הגיוני לעודד הגירה לא חוקית.

באופן דומה, אני בעד שיוויון הזדמנויות, אבל אינני בעד פמיניזם רדיקלי ואני נגד "אפליה מתקנת" שדלעתי היא יותר מקלקלת (ולצערי, לא חסרות דוגמאות). ברור, להשקפתי לפחות, שצריך שיהיה ביטוח רפואי לכולם, כמו שאובמה ניסה ליישם וכמו שיש בקנדה, שכנתה הצפונית של ארה"ב.

אני באמת מאחל הצלחה רבה לביידן, למרות תנאי פתיחה לא קלים, הצלחתו היא במידה מסויימת גם הצלחת העולם החופשי.

אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)
כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

לילה טוב לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.

עדיין, נכון לדקות אלו, לא ברור מי ניצח פורמלית בבחירות בארה"ב, אבל ביידן הוא זה ש-כנראה- (עם הזהירות הראוייה ואי הבהירות נכון לרגע כתיבת שורות אלה) צפוי להיות הזוכה, אחרי שיספרו את כל, או יותר מדוייק מספיק, קולות (ואולי גם ידונו כל העירעורים/בקשות לספירות חוזרות). אני שמח שזה המצב. אינני אזרח אמריקאי, אבל אם הייתי, ברור לי שהייתי בוחר בביידן ולא בטראמפ.

נכון שבארצנו הקטנטונת ציבור רחב אוהד את טראמפ, הרבה בגלל שהיה לטובת ישראל בכמה נושאים, אבל טראמפ 'פישל' (לא מילה תיקנית..) ובגדול בכל נושא הקורונה. מעבר לזה, מבלי לפגוע בכבוד נשיא ארה"ב, מדובר באדם שהתגרש מספר רב של פעמים (לא תכונה חיובית לטעמי) ש"המציא" את המושג Fake news, אבל יצר כאלה בעצמו (ראו למשל עכשיו אחרי הבחירות). בקיצור לא דוגמא ומופת ליושרה, צניעות, דרך ארץ ועוד תכונות חשובות. ארה"ב היא לא ישראל, אבל נזכרתי בפסוק י"ז בפרק י"ז בספר דברים: "ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד"... שנכתב בקשר למי רשאי למלוך על ישראל.

למען האובייקטיביות, טראמפ גם עשה דברים טובים לארה"ב, למשל הוריד שם את האבטלה. הקטין הגירה לא חוקית ועוד. גם לא בטוח שביידן יהיה נשיא מושלם, אבל על-פניו נראה שהוא ישר והגון יותר מטראמפ וזה לא פחות ואולי יותר חשוב לפעמים. נאמר "צדק, צדק תרדוף" (גם בספר דברים). ליושר/צדק צריך לשאוף תמיד, גם שזה קל וגם שזה לא קל, למשל כשזה פחות מסתדר עם אינטרס כזה או אחר, לכן זה שטראמפ בעד מדינת ישראל לא 'מכשיר' אותו.

להבדיל אלפי הבדלות... אני מנסה להיות קצת "צדקני" ולדבר על הבחירות שלי... כוונתי לבחירות בבת-זוג. הבחורה הראשונה שיצאתי איתה (רק יצאנו, כן?) הכרתי כשהיינו שנינו בערך בגיל 17. נדלקתי על השיער הארוך-ארוך שלה (רק לצורך הבהרה, עבורי כיום זה רק בונוס, אבל לא משהו שממש חשוב לי אצל בחורה, כל עוד אין לה שיער קצר כמו של גבר... שזה ממש לא מושך אותי) והיא גם היתה מלאה ונשית, אבל דווקא לא החיצוניות גרמה לקשר לדעוך עד שהתנתק. היא היתה די חמודה והתנהגה אלי יפה, אבל הרגשתי משהו קצת "קר" או לא מספיק "חם" (לטעמי האישי) אצלה (שלא תגדנה שאני מתעניין רק בחיצוניות.. ממש לא. חיצוניות היא תנאי הכרחי אצלי, אבל בוודאי לא מספיק וככל שחולף הזמן במהלך קשר, חשיבות האישיות הולכת וגדלה).

יכולתי בכמה וכמה הזדמנויות להתפשר על משהו בבחורות שהכרתי, למשל בחיצוניות, למשל באופי (אני חושב שבד"כ זה היה שילוב) אבל היושרה, לטעמי, היא דווקא להתעקש למצוא ולהכיר מישהי באמת מתאימה (חיצונית ואישיותית) גם כשזה אומר (כמו במקרה שלי) להישאר לבד כל-כך הרבה שנים (עם כל המחירים שאני משלם על זה... זה לא כיף. אני לא אדם א-סוציאלי). למרות שלא נכון רק להגדיר אותי כבררן... בטוח שזה שאני מעט ביישן גם קשור לזה שאני עדיין רווק בגילי המופלג.

כשאדם בוחר בת-זוג לא ממש מתאימה הוא גם מרמה את עצמו, אבל בעקיפין אולי הוא גם מונע מזוגתו למצוא מישהו יותר מתאים לה... וכך ב"תגובת שרשרת" נוצרים, אולי, עוד ועוד זוגות של פשרות. אין כוונתי לפשרות קטנות שזה סביר לגמרי, אלא לפשרות מהותיות. ללכת נגד תחושות הבטן שלך.. הנה קישרתי שני נושאים כל-כך, לכאורה, לא קשורים...

אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)
כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

לילה טוב וסופ"ש נעים לכם/ן קוראי וקוראותי החביבים והחביבות.

היום ראיתי סירטון מעניין ביוטיוב שבו ציון  אחד מהבדלים, לכאורה, בין ימין ושמאל בפוליטיקה הישראלית או ליתר דיוק בין מפלגת העבודה (" ז"ל " (לפי הסקרים)? בפועל אולי היא החליפה שם ואנשים (?, "יש עתיד"+"כחולבן")) לליכוד.

במפלגת העבודה קיבלו אלה שעמדו בראשה, בעיקר בשנים האחרונות, הרבה בקורת (בהרבה מקרים, אגב, בצדק לדעתי. מנהיגי העבר כדוד בן-גוריון ז"ל הציבו רף מאוד גבוה שקשה מאוד לעמוד בו) והודחו לעיתים די מהר ואילו בליכוד, יש כמעט תמיכה ללא סייגים במנהיגים לאורך השנים.

לצורך הוגנות הדיון, אני מעדיף לציין את השקפותי האישיות: נולדתי בבית שבו הורי (שהיו בין מקימי המדינה (אבי ז"ל כלוחם ומפקד בפלמ"ח ואימי ז"ל שתרמה בדרכה שלה (גם דרך חשובה, אבל שאני מעדיף, מטעמי צנעת הפרט, לא לפרט כאן))) תמיד הצביעו למפלגת העבודה (על שמותיה השונים). מפלגת העבודה לא היתה עבורי אף פעם "שמאל" (בטח לא שמאל כמו מר"צ כיום). היא היתה מרכז, אולי עם נטייה קלה שמאלה בנושאים כלכליים (מעט יותר לכיוון הסוציאליסטי מאשר הקפיטליסטי). אז, גם אם ההגדרות הללו לא לגמרי פשוטות, אני כנראה נוטה בנושאים מדיניים וכלכליים להיות מרכז-שמאל. בנושאים אחרים (כמו שמרנות מינית) אני דווקא יותר "ימינה".

נאמנות היא ערך חשוב גם לדעתי, אבל גם עקרונות חשובים מאוד. לעיתים השניים מתנגשים. הימין הפוליטי בישראל הרבה פעמים כולל ציבור דתי ומסורתי. התנ"ך שם את העקרונות המוסריים מעל אנשים. כך היה כשעמדו נביאים מול מלכים ויש דוגמאות לזה בתנ"ך.

לא מזמן שוחחתי עם מישהו בנושא אחר לגמרי (לא קשור בכלל לפוליטיקה) ואמרתי לו (קצת בדומה): "מה מנחה אותך? האם אלו שיקולים של מוסר וצדק או שיקולים אגואיסטים קצרי טווח (שיקולים שאפשר להבין אותם, גם אם אני לא מצדיק אותם)?". נזכרתי בזה כי יש כאן איזשהו דימיון, כלומר התנגשות של ערכים. באותו מקרה ספציפי חשבתי שהעניין המוסרי/ערכי/אידיולוגי חשוב יותר.

אין כאן ניסיון לשכנע מישהו/י להצביע אחרת ממה שהם חושבים... רק להאיר עוד נקודת מבט, די מתבקשת, על הנושא/מצב הפוליטי העכשווי.

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].