עוד לא נשוי

במה שקשור לאמונה, אני מגדיר את עצמי בקיצור בשתי מילים: "חילוני מאמין". לכאורה זו מעין סתירה, להיות חילוני זה לא להיות דתי ולהיות מאמין זה משהו שקרוב, לכאורה, לדת. אני אשתדל לעשות סדר בעירבוביה. אני חילוני מבית חילוני. יחד עם זאת אני יהודי ככל יהודי. אני מאמין בבורא עולם, מאמין בקיום כח עליון. זה לא מונע ממני לקבל תיאוריות כמו תורת האבולוציה ולהסכים עימן, אין מבחינתי סתירה בין הדברים. אני גם מבדיל בין דת לאמונה שלי. במה שקשור ליהדות שלי אני משתדל להתייחס למה שכתוב ומצווה בתנ"ך ובפרט בתורה.

גיליתי לא מזמן במקרה שאני בעצם די מתחבר למה שמכונה קראות (בקיצור נמרץ: אמונה בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל-פה). ההגיון בשבילי הוא די פשוט: בעיקרון, אני מקבל את דברי התורה כפשוטם. בספר דברים פרק ד' פסוק ב' כתוב במפורש: "לא תוספו על הדבר שאשר אנכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו". אין איזכור לתורה אחרת ויש צווי לא לשנות (להוסיף ו/או לגרוע) את המצוות והחוקים כפי שמופיעים בתורה. ולא שאני בהכרח מקיים את כל מצוות התורה, אבל אני משתדל. בפרט אני משתדל לקיים את עשרת הדברות. אם כי הפרוש שלי יכול להיות שונה מזה של אדם דתי.

למשל "שמור את יום השבת לקודשו... לא תעשה כל מלאכה" אני מפרש את זה (לעצמי) כאיסור לעסוק במלאכה כלומר, מבחינתי, בעבודה שיש עימה פרנסה. למשל אם אני הייתי נגר והייתי מתפרנס מזה, אז בשבת אסור לי לעסוק בזה. לגבי נסיעה בשבת, אני לא נוסע הרבה, אבל אני כן נוסע [עידכון מסוף 2016: בכמה החודשים האחרונים החלטתי להפסיק לנסוע בשבת וכך אני עושה, כלומר אני לא נוסע בשבת (אלא אם זה מצב חירום וכד'). עידכון 2020: פה ושם כן יצא לי לנסוע בשבת, אבל לא הרבה] (ובכל זאת אסייג: אם אכיר בחורה מרקע דתי/מסורתי (שכמובן תתאים לי) שתבקש ממני לא לנסוע בשבת, אעשה כבקשתה), כי אני לא רואה בזה מלאכה. אני לא מתפרנס מזה כלומר אני לא מתפרנס מנהיגה (ואני לא מקשר בין הדלקת אש (שאסורה בשבת אולי כי בשעתו היתה זו פעולה מייגעת(?)) ובין המנוע (מנוע בעירה פנימית) כי לעניות דעתי אין קשר). ברור לי שזה פרוש משלי, אבל כך אני רואה את הדברים.

לגבי קיום בורא עולם: יש כאלה שטוענים שהוא לא קיים. זה ויכוח פילוסופי בעייתי. קודם כל זה עניין של אמונה פנימית. [עריכה/תוספת 2020: חלק מרכזי בשאלת הקיום, תלוי בהגדרת מהות האלוהות. קשה לדון אם יישות קיימת או לא, לפני שבכלל יש הגדרה כלשהי לגביה (גם הגדרה חלקית או על דרך השלילה)]. אני מאמין, כאמור, בקיומו. יש כאלה שטוענים שהם יכולים, לכאורה, להוכיח את אי קיום האל. הוכחה אחת (לא נכונה ושתיכף תופרך) אומרת כך: 1. אלוהים (אם קיים) הוא כל יכול. 2. אלהים הוא לא כל יכול (וזה (לכאורה) נכון, ההוכחה בהמשך). נניח, הם אומרים, שטענה 2 נכונה אז הנה הוכח, לכאורה, שאלהים לא כל יכול ולכן הוא לא קיים... אבל זה לא נכון לוגית. לא נטען בשום מקום שאלוהים הוא כל יכול. הוא ודאי יכול לעשות לאין שיעור מכל מה שאדם כלשהו יכול, אבל זה לא אומר "כל יכול" ללא גבולות. ההוכחה של טענה 2 היא על דרך השלילה והיא כזו: ראשית נניח שאלוהים כל יכול, כי אז הוא יכול לברא סלע שהוא לא יכול להרים אותו. שנית, אם הוא ברא סלע כזה אז הוא לא יכול להרים אותו - לכן הוא לא כל יכול, סתירה להנחת היסוד שלנו שאלוהים כל-יכול, לכן הוא לא כל-יכול.

ויש נקודה נוספת בהקשר הזה, אמרתי קודם שאני לא רואה סתירה בין קיום אל ובין תורת האבולוציה. לא רק שאין סתירה אלא אפשר למצא מעין נקודות השקה. למשל אפשר לראות בחוקים ובצווים של התורה מעין סט חוקים שנכון מבחינה אבולוציונית, כלומר עצם זה שדורות על-גבי דורות שמרו על צווי התורה ושרדו, מראה אולי שהחוקים האלה עוזרים לשרוד (מעין הרחבה של מושג השרידה הגנטי לתחום התרבותי (יש מושג בשם "ממים" המוזכר בספרו המרשים והידוע של ריצ'רד דוקינס הגן האנוכי)), הכיצד? בתשובה פשטנית: החוקים (למשל עשרת הדברות) שומרים על סדר חברתי. חברה שבה יש סדר חברתי נכון (לא יותר מידי ולא פחות מידי = נכון) שורדת לאורך זמן, יותר מחברה שבה אין סדר כזה.

למשל כמו שכתבתי כאן המשפחה, לדעתי, היא ערך קריטי לקיום חברה וצווי כמו "לא תנאף" בא לשמור על הסדר החברתי באמצעות שמירה על מוסד המשפחה. האמונה בעיני היא בעיקר בלב. פחות בסממנים חיצוניים. אבל אני לא פוסל את זכותם של אחרים לנהוג כפי שהם מבינים. בדברים מסויימים אני מסכים יותר עם החברה הדתית מאשר לחילונית למשל על עיקרי עניין הצניעות בין גברים ונשים במובן של יחסי מין למשל, אבל אני לא בהכרח מסכים עם הרבה דברים אחרים שלא כתובים, כאמור בתנ"ך. איש באמונתו יחיה.